לדף ראשי



תולדותיו
נולד לאביו ר' ברוך ביום י"ח אלול תק"ה (1745) בלאזאני שברוסיה הלבנה. כשהיה בן שמונה מסרו אביו לחינוך לרבי ישכר בר מקובילניק, הרב והמוכיח בלובביץ. שלש שנים למד אצלו, והמורה יעץ לאבי הנער לשלחו למקום תורה, כי "לו אין יותר מה ללמדו".

הנער בן י"א נשלח לויטבסק. שקידתו בלמודים והצטיינותו בידיעת התורה עוררו תשומת-לב הרבים. משנודע דבר כשרונו היוצא מן הכלל ונטייתו החזקה למדעים עיוניים רצה שר הפלך להכניסו לאקדמיה למדעים שבויטבסק. ר' שניאור זלמן יוצא לוילנה. הוא נשאר בה אך זמן מועט, ובהיותו בן עשרים הוא הולך למזריטש, ונעשה תלמידו של רבי דב ממזריץ' (המגיד ממזריץ' 1704-1772), שהיה תלמידו של רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד החסידות.

האווירה בחצר המגיד שובה את לבו והוא לא עזבה עוד. הצעיר הלמדן הוכנס לחוג המצומצם של תלמידי המגיד וכבש לעצמו מקום בראש ב"חבורה הקדושה". עם פטירת המורה הוטלה על ר' שניאור זלמן הנהגת החסידות בליטא - מבצר המתנגדים. תוך תנאים קשים הוא מצליח להקים בה תנועה גדולה - ומרכזה לאזאני. ניסיונותיו למצוא דרך להגר"א עלו בתוהו, והוא ותנועתו נרדפו קשות ע"י המתנגדים-הקנאים. פעמיים נאסר בגלל הלשנות וישב בבית-הסוהר בפטרבורג, פעם מחוהמ"ס עד י"ט כסלו תקנ"ט 1799 (י"ט כסלו יום השחרור - חג לחסידי חב"ד) ופעם מד' כסלו עד כ"א בו תקס"א - 1801.

ר' שניאור זלמן יוצר את שיטת חב"ד (חכמה, בינה, דעת), ובכך עורר לעצמו התנגדות חזקה בקרב חוגי החסידים, שראו בה סטייה מהחסידות המקורית, בתחילת שנח תקס"ד התיישב הרב בלאדי, באחוזת מעריצו הנסיך לובומירסקי. בימי מלחמת נפוליון נמנה הרב על מתנגדיו החריפים, וכשכבשו הצרפתים את גלילות רוסיה ברח הרב עם מלוויו לפנים המדינה ועד לאוראל הגיע.

במוצ"ש כ"ד טבת תקע"ג (1812) נפטר בכפר פיינא שעל יד קורסק ומנוחתו כבוד בהאדישץ שבמלד פולטבה. הגדול שבשלשת בניו רבי דוב בר, שהתיישב בלובביץ, ירש את מקומו.

"שלחן ערוך הרב"
כדי להקל על הלומדים, רצה המגיד ממזריץ שייכתב ספר מסכם של ההלכה, כדי שיוכל אדם ללמוד הלכה בלי שיצטרך לחקור את מוצאו של כל דין. הוא הטיל את העבודה על תלמידו, רבי שניאור זלמן. החלק הראשון של העבודה, שכלל את הלכות ציצית והלכות פסח, נכתב בהיותו עם רבו. במקביל ל"שולחן ערוך" שלו חיבר את "קונטרס אחרון", בו יש משא ומתן הלכתי והסבר של מקורות ההלכות שנקבעו ב"שולחן ערוך הרב".

שולחן ערוך הרב נדפס בחמישה כרכים: ארבע מהם כוללים סיכומים לרוב הסימנים בשולחן ערוך אורח חיים, ובאותה חלוקה. כרך אחד מוקדש לסיכומים מ"יורה דעה" ו"חושן משפט". חלק "יורה דעה" כולל 19 סימנים מתוך 403 הסימנים שבשולחן ערוך יורה דעה. הנושאים המופיעים בסיכום הם: הלכות שחיטה, טרפות ונידה. חלק "חושן משפט" כולל 15 נושאים המסודרים סידור חדש ואינם מתחשבים במתכונת של "חושן משפט" המקורי.

ה"תניא"
ספרו העיקרי הוא ה"ספר של בינונים" - ה"תניא" (על שם התחלת הספר), ספר-היסוד לחסידות חב"ד.
שני חלקים להתניא: ספרן של בינונים ושער היחוד והאמונה.
הראשון, ספר הבינונים, מיוסד על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו". בהסבר עמוק הוא מגדיר את חלוקי המדרגות של צדיקים, בינונים ורשעים.
דרגת הבינונים היא מידת כל אדם, וכל עיקר ספר התניא נועד לבאר שכל אחד יכול על ידי התבוננות בגדולת השם לעורר אצלו אהבה ויראה.
בחלק השני של התניא, שער היחוד והאמונה, מבואר היסוד של אחדות השם. גדרה של אחדות זו הוא שאין שום מציאות אחרת זולת מציאות השם. נקודה עיקרית זו, מתבארת שם בארוכה.
נלווה לספר ה"תניא" עוד שני חלקים: "אגרת התשובה" ו",אגרת הקודש".

תורותיו כונסו בשני ספרים: "תורה אור" על בראשית ושמות, ו"לקוטי תורה" על ויקרא, במדבר דברים, שיר השירים ועוד.
כן נדפסו "ביאורי הזוהר" שלו.
כמו כן הכין את סידור התפילה בנוסח האר"י.

מאמרים נוספים:
רבי שנאור זלמן מלאדי בעל התניא / אברהם כהנא
רבי שניאור זלמן מלאדי - הרב בעל ה"תניא" / הרב שלמה יוסף זווין
דמות הפלאים של בעל התניא / הרב שלמה יוסף זוין

"אגרות בעל התניא ובני דורו" בעריכת דוד צבי הילמן – טקסט מלא של הספר בספריה וירטואלית דעת

הרחבה מתוך הספר "דור דעה" מאת יקותיאל אריה קאמעלהאר, ניו יורק תשי"ב




הערות לערך:
שם המעיר: אבנר הן
הערה: זו טעות ששאר החסידים התנגדו לדרך של חב"ד אחרי שהיא התחילה כדאי לחקור עוד לעומק. בכל מקרה רבי שניאור זלמן מליאדי היה ראש עדת החסידים בתקופה ההיא, ורבי מנחם מענדל מהורודוק (ויטבסק) התחנן אליו שישאר להנהיג את החסידים בזמן שהוא נוסע לארץ. זאת גם אפשר לראות ע"פ ההסכמות לספר התניא ועוד דברים רבים. היחידים שהיו דחויים אז מקרב עדת החסידים היו חסידי ברצלב, שזו באמת לא היתה דרך הבעש"ט, למרות שזה דומה מאוד לחסידות.

מקור ההערה: ידע אישי מחב"ד

שם המעיר: אא"כ
הערה: לגבי מה שכתב "אבנר הן" -"זו טעות ששאר החסידים התנגדו לדרך של חב"ד" -זה אינו נכון, אלא כפי שנכתב במאמר "ר' שניאור זלמן יוצר את שיטת חב"ד (חכמה, בינה, דעת), ובכך עורר לעצמו התנגדות חזקה בקרב חוגי החסידים" בין המתנגדים ניתן למנות את רבי אברהם מקאלסיק ורבי ברוך ממעז'יבוז{נכד של הבעש"ט-כמדומני} שהתנגדו בתקיפות רבה, משום שסברו ששיטת חב"ד שעיקרה ההתבוננות השכלית תרחיק את המוני העם הפשוטים.
מקור ההערה: ספרים שאיני זוכר את שמם

שם המעיר: ישראל יצחק
הערה: יש לציין שאא"כ צודק בפרטים של הצדיקים שחלקו, אך להעיר שלא זו היתה הסיבה שהם חלקו, אלא משום שתלמידי המגיד ממעזריטש חילקו ביניהם את חלקי רוסיה והסביבה כדי שכל אחד יהיה לו את מקומו שבו הוא יהיה האדמו"ר, ואם כן לא היתה זו מחלוקת אלא חלוקה.
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: אחדובי
הערה: שיטת חסידות חב"ד הייתה להפיץ כמה שיותר את תורת החסידות בכל דרך אפשרית ואפילו לפשוטי העם, על כן "זכו" להתנגדותם של שאר אדמור"י דורם כדוגמת רבי ברוך ממזיבוז ועוד (האחרון היה הכי קיצוני מכולם, שכן האחרים אף פעם לא דיברו ממש נגד בעל התניא חוץ מר' אברהם מקלאסיק שמארץ ישראל (טבריה) התנגד לדרכו). לטענת שאר גדולי החסידות שיטת הבעש"ט הייתה שלא כל אחד יכול ללמוד ולהבין את התורות העמוקות של החסידות.
על זה ענה בעל התניא במשל מהכתר שבאבן המלך.


מקור ההערה: סיכום ממקורות היסטוריים

שם המעיר: אברהם יצחקי
הערה: בעניין מה שכתב אבנר הן שהחסידות היחידה שחלקו עליה היה ברצלב, מחמת שאינה הולכת בדרך הבעש"ט היא ממש טעות היסטורית, שהרי בספר בית רבי מסופר איך שהבעל התניא פגש את רבי נחמן וכבדו ביותר, ויש כמה וכמה סיפורים על שניהם יחד איך שהעריכו אחד את חבירו, ולא רק זה אלא שהיה שידוך שנעשה ביניהם. והרבי מנחם מנדל זיע"א העיד שהיה נכד שניהם. ובכלל כל צדיקי אותו דור העריכו מאוד את רבי נחמן חוץ מהסבא משפולי, וכל המחלוקות שהיה על ברצלב היה בדורות ההמשך

מקור ההערה: ידע אישי מתוך ספרים

שם המעיר: מנחם
הערה: לא הזכרתם בספריו של אדמו"ז את סדרת הספרים מאמרי אדה"ז הקצרים(ליקוט מאמרים משנות תקס והלאה). כמו"כ בקשר לברסלב, ידוע ומפורסם שחלק מתורות ר' נחמן מקבילות לרעיונות מסויימים מאדה"ז וכן מידת ההתקשרות לצדיק והעבודה העצמית למול שאר שיטות החסידות הכללית.
מקור ההערה: ידע אישי וספרים היסטורים

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן