לדף ראשי




ספר זה אבד מאתנו, שרידיו - עשרות תשובות ופסקים נשתמרו במקורות שונים בדפים ובכתבי-יד. משך את תשומת לבם של החוקרים הן בשל שמו המיוחד והן בשל אופיים של המקורות שהובאו בו. העובדה, שבכתב-יד "הגהות מרדכי הגדול" יוחס חיבור זה, או לפחות ההבאות שנקשרו בו, לחכם בשם "רב ביבי גאון", היה בה כדי להכביד עוד יותר על חקירתו ולהוליד השערות נוספות, מבלי שנמצא להן בסיס כל שהוא. חכם בשם דומה, רב ביבוי הלוי שימש כגאון סורא בין השנים 788-777, אד ברור שאין מדובר בו, שהרי הובאה בחיבור זה גם תורתם של גאוני בבל, שחיו ופעלו אחריו, וביניהם רב נטרונאי ורב נחשון.

לחקירת טיבו של ספר זה חשיבות מרובה. לחלק מן המקורות שהובאו בו ערך היסטורי ראשון במעלה. בשל הספק בדבר טיבו ומקום חיבורו, נעשה בהם שימוש מועט בלבד. דיון מפורט בספר זה חורג ממסגרת האנציקלופדיה, ונביא כאן רק את עיקרי הדברים, חלקם ברמיזה בלבד.

שלא כדעה המקובלת על רוב החוקרים, כי מקורו של הספר בבבל, נראה כי הוא נתחבר באשכנז באמצע המאה האחת-עשרה, וייתכן, כי מחברו (מלקטו) היה ר' יעקב בר' יקר. מספר גורמים מסייעים להנחה זו, אף שאין בהם הוכחה חד-משמעית:

(א) חיבור זה נזכר רק על-ידי חכמי אשכנז וצרפת. לו חובר בבבל, קשה ביותר להניח, שלא היה זכרו נשמר כלל על-ידי חכמי ספרד, צפון-אפריקה ואחרים.

(ב) חלק מדברי התורה המובאים בו בסתם, הם של חכמי אשכנז הראשונים, ובתוכם תשובותיהם של ר' משולם בר' קלונימוס ושל ר' משולם בר' משה.

(ג) חלק מן המקורות המובאים בו בסתם, איננו הולם את שיטתם של גאוני בבל. כך, למשל, ניתנת בו הזכות להטיל קנס גם מחוץ לארץ-ישראל, כשיטתם של חכמי אשכנז הראשונים ובניגוד לדעתם המפורשת של גאוני בבל:

על ראובן שחבל בשמעון ומחללו בדברים בבית המשתה... עונשין אותו ממון כמנהג מקומו, ובין לנדות וללקות לעשות סייג וגדר, כי רשאין בני העיר החשובין והזקנים ללקות ולנחת ולהסיע על קיצתן שתיקנו להם הקדמונים בין תפס החובל בין לא תפס".

(ד) סגנונו שונה במקומות הרבה מזה המקובל על גאוני בבל. בין השאר מדבר המחבר על עצמו מספר פעמים בגוף ראשון, שלא כדרכם של גאוני בבל ("כך דנתי", "כך הראוני מן השמים").

אין ספק, שחיבור זה מורכב מליקוטים שונים. רובם משל גאוני בבל ואחרים משל חכמי אשכנז הראשונים ויש בו אף הוספות מאוחרות יותר גם ממקומות אחרים אשר, ככל הנראה, אינן מגוף החיבור. הספר נזכר לראשונה בפיו של ר' נתן בר' מכיר, שפעל במגנצא בשליש האחרון של המאה האחת-עשרה (ויש שייחסו זאת בטעות לרש"י). המקור מצוי ב"מעשה-הגאונים" (עמ' 16) ובנוסח משובח יותר בכתב-יד ירושלים 4199 (דף 515א) ומקורם בספר "מעשה-המכירי":

"יהודי אחד אפה מצות קודם ג' שעות בארבעה עשר... אבל רבנו הגדול נ"ע ורבינו שמואל כהן אמרו מותרין הן... וכמו כן מצאתי בספר שקורין בשר על גבי גחלים..."

החכמים הנזכרים לפני הבאה זו (ובכתב-יד ירושלים 4199, המצטיין בנוסחאותיו המשובחות, גם לאחריה), הם כולם חכמי מגנצא, ומכאן שר' נתן בר' מכיר שישב בה הוא שהביא זאת במכתבו אל אחיו שישב בוורמייזא. קרוב הוא, אם כן, שהספר נתחבר בה ולא בוורמייזא. שאם לא כן, היה ר' יקר בר' מכיר מביא זאת ויודע מקור זה (והוא הוא שהוסיף את דברי התורה של רשב"ש ושל "המורה הלוי" - הוא ר' שמואל בר' יצחק הלוי - הנזכרים במעה"ג לאחר דיון זה כולו). מדברי ר' נתן ניכר, כי שם החיבור משונה היה גם בעיניו ("בספר שקורין... ").

מדוע נראה להציע את ר' יעקב בר' יקר כמחבר (מלקט) ספר זה?

(א) לא מצינו חיבור זה בין מקורותיהם של רגמ"ה ושל ר"י הכהן וחכמים אחרים שקדמו לר' יעקב. מספרם של בני מכיר עולה, כי עמדו בפניהם (בפני האחים) קבצים שונים מתורתם של גאוני בבל, הדומים למעשה לספר מלוקט זה, וקרוב הוא, שהם לוקטו וכונסו בסמוך לזמנם. נראה לתלות כינוס-ליקוט זה באסיפת תורתם של גאוני בבל על-ידי ר' יוסף טוב-עלם ובגידול השפעתם באשכנז מאמצע המאה האחת-עשרה.

(ב) גדליה אבן-יחיא מביא בספרו "שלשלת הקבלה":

"וקבלתי ממהר"ם מפדווה שיש לו בקבלה מרבותיו שרבנו תם חיבר ספר הנקרא בשר על גבי גחלים".

זיהוי זה ודאי מוטעה הוא, שהרי הספר נזכר כבר על-ידי בני מכיר. אך, באמת נתכנה גם ר' יעקב בר' יקר (בכתב-יד בודליאנה 844 ועוד) בכינוי "רבנו תם" (ופליאה הייתה לולא קראוהו כן, לפי מידותיו וענוותנותו המופלגת, ולפי דרכם באותם ימים לצרף כינויים מקראיים מעין אלה לשמות חכמים). נראה, כי יש רגלים למסורת זו (אף שגדליה עצמו לא היה עקבי בייחוס זה).

(ג) מסתבר, כי השם "רב ביבי", שלו יוחס הספר במקור רב הערך "הגהות מרדכי הגדול" שניזון ממקורות קדומים משובחים, נשתבש מראשי התיבות: רב' יב"י (רבנו יעקב בן יקר) שפוענחו בנפרד ובטעות: ר" - על שם: רבי והאות ב צורפה לתיבה שלאחריה: "יבי". כמעט כל חכמי אשכנז הראשונים נתכנו בתואר "גאון" ובשימוש בו לגבי ר' יעקב בר' יקר אין למצוא לכן כל פליאה. אף-על-פי שאין בכל אלה משום הוכחה של ממש לבעלותו של ר' יעקב על חיבור זה, סיוע לכך יש בהם. אין לסתור זאת בשל העובדה שרש"י, תלמידו המובהק של ר' יעקב, התייחס בסתם אל "המסדר" של ספר בשר על גבי גחלים (תשובות חכמי צרפת ולותיר, פ"ב בסופו). כוונתו שם למשיב, בעל הפסק, ולא לעורך-המלקט. שם הספר מעיד על השלמה ולא על חיבור מקורי: השלמת הבישול, על-פי עבודה זרה, דף לח, ע"א.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן