לדף ראשי



למעמדה של האישה בחברה היהודית באשכנז הקדומה יש לקשור גם את הדאגה הגדולה שלא לבטל שידוכין. החשש היה, פן יתפרש ביטולם כעדות על פגם באותה משפחה. בקהילות קטנות, מעין אלה שהיו באותם ימים באשכנז, היה הדבר מתפרסם במהרה ומכביד על נישואיהם של בני אותה משפחה בעתיד. אפשר מאוד, שפגמים כאלה נתלו במשפחות, אשר חלק מבניהן המיר בגזירות שהיו בראשית המאה האחת-עשרה. יש לקשור לכך גם את תקנתו של רגמ"ה (שהיא בוודאי שלו, וכל הספק היה בנוסחה): "שכל המזכיר לחברו (שנטמע במי השמד) יהא בנידוי".

תחילה נהגו ליתן ערבונות יקרים, כדי להכביד על ביטול השידוכין. מתשובת רש"י מוכח, שהייתה זו תקנה קדומה:

"והניחו תשומת יד ביד קבלנים על מנת שהחוזר בו יפסיד ערבונו, כדרך שהורגלו ברוב מקומות... וכ"ש על שידוכי אישה שהנהיגו הראשונים כן שלא לבייש בנות ישראל".

אך מנהג זה של מתן ערבונות לא היה בו כדי למנוע לחלוטין את ביטולם של אירוסין. יש לזכור, כי שידוכי קטנים (ואף נישואי קטנים) מקובלים היו באותם ימים באשכנז. עד שגדלו הילדים, עלולים היו לצוץ גורמים שונים - כלכליים, חברתיים ובעיקר אישיים - שיכבידו על הרצון לקיימם. לכן הנהיגו לתקן תקנה, שאין לבטל אירוסין, וחייבו את המארס לישא את ארוסתו (אין
בידינו להכריע אם הייתה זו תקנה כללית, או שבדקו כל מקרה לגופו). כך עולה בבירור מן המקור מכתב-יד בית-המדרש לרבנים בניו-יורק מס' 1077 Rabb, על המארס, שרצה לחזור בו "וגזרו עליו בני קהלו... וכנסה לחופה". העובדה, שר' יצחק בר' יהודה תמך בגזירה זו ועודד את בני הקהילה לקיימה,למרות שהמארס נשבע מראש שלא יציית לגזירת הקהל, מעידה בבירור על מגמה זו. כל זאת למרות החשש הברור, כי ספק רב אם נישואין בנסיבות אלה יעלו יפה, וקרוב הוא, כי החתן ישאף לגרש את אשתו מייד לאחר החופה.

תקנה זו, של איסור ביטול אירוסין לא נהגה באותם ימים בבבל ואף לא בספרד. רס"ג קבע במפורש באחת מתשובותיו:

"ואין צריכין לתת טעם, שאילו בקש לחזור בו משידוכין היה יכול".

בתשובה אנונימית, אשר נכתבה בספרד בראשית המאה האחת-עשרה, ככל הנראה על-ידי ר' יסף אבן אביתור - מפורש אגב דין במקרה דומה:

"שאין בדור הזה לא בושת ולא פגם, שנהוג העולם כמה אנשים מדברים בבנות ישראל לקחתן ואינן נשאות אלא למי שעולות בגורלן, לפי שזיווג אשה לאיש אינו אלא מעשה שמים".

הכנסייה הנוצרית ראתה בהפרת אירוסין משום חטא מוסרי והתנגדה לה. פיתוי רב יש לראות בקבלת מנהג זה בחברה היהודית באשכנז משום השפעה של הסביבה, אך ספק, אם אכן יש קשר ישיר ביניהם. אמנם במקום אחר מצינו, כי רש"י הסתמך גם על המציאות בסביבתו הנכרית, בהוכיחו אדם שלא נהג כשורה עם אשתו:

"והראה האיש מעשהו לרעה, והראה עצמו שאינו מזרעו של אברהם אבינו שדרכו לרחם על הבריות, וכל שכן על שארו אשר בא אתו בברית. שאילו נתן לב לקרבה כאשר נתן לב לרחקה היה נמשך חינה עליו... ואשרהו אם זכה לזכות בה ולקנות בה חיי העולם הבא, שאף בכופרי הקב"ה ראינו הרבה שאין מרחקין נשותיהן". (תשובות גאוני מזרח ומערב סימן קצה)

אך מכאן ועד לזיקה ישירה רב המרחק. ההתנגדות החריפה לביטול אירוסין משתלבת במגמה הכללית של החברה היהודית באשכנז הקדומה לדאוג למעמד האישה, והיא הושפעה במידה רבה מדרך היווצרותן של הקהילות ומן המבנה החברתי והכלכלי שלהן.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
הפרת הבטחת נישואין, יחיאל קפלן


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן