לדף ראשי





גד - בן יעקב אשר ילדה לו זלפה שפחת לאה. גד נולד בעשרה בחשון וחי 125 שנים (שמות רבה פ"א ה'). נקרא "גד" על שם המן שהוא כזרע גד (שם). שבטו נקרא "בני גד", "מטה גד", "גד" (במדבר א' י"ד, כ"ד, כ"ה), או "הגדי" (דברים ג' י"ב).

מספר בני גד בצאתם ממצרים היה 45.600 (במדבר א' כ"ה). ערב הכניסה לארץ נתמעטו עד 40.500 (שם כ"ו י"ח). במסעי בני ישראל היה מחנה גד תחת דגל ראובן בצד דרום. דגלו היה מעורב לבן ושחור ומצויר עליו מחנה (במדבר רבה פ"ב).
בסדר השבטים נמנה גד במקום ה- 11, במקום ה- 3 או ה- 6 (שם י"א ה', ת"ד, כ"ו כ"ז). בחנוכת המשכן הביא נשיאו את קורבנו ביום הששי (שם ד' מ"ב).

גד קבל נחלתה עם ראובן וחצי המנשה בעבר הירדן המזרחי, בארץ שנכבשה מעוג. היה להם מקנה רב, והיו צריכים מקום מרעה (במדבר ל"ב; יהושע כ"ב).
הערים אשר נאחזו בני גד הן: דיבון, עטרות, ערוער, עטרות שופן, יעזר, יגבהה, בית גמרה, בית הרן, והם ערי מבצר וגדרות צאן (במדבר ל"ב ל"ד- ל"ו) בין נחל יבק ונחל ארנון.

רבים משבט גד באו אל דוד למדבר לעזור לו בברחו מפני שאול.

דברי הימים א פרק יב
(ט) וּמִן הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר: (י) עֵזֶר הָרֹאשׁ עֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי אֱלִיאָב הַשְּׁלִשִׁי: (יא) מִשְׁמַנָּה הָרְבִיעִי יִרְמְיָה הַחֲמִשִׁי: (יב) עַתַּי הַשִּׁשִּׁי אֱלִיאֵל הַשְּׁבִעִי: (יג) יוֹחָנָן הַשְּׁמִינִי אֶלְזָבָד הַתְּשִׁיעִי: (יד) יִרְמְיָהוּ הָעֲשִׂירִי מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר: (טו) אֵלֶּה מִבְּנֵי גָד רָאשֵׁי הַצָּבָא אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף: (טז) אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְהוּא מְמַלֵּא עַל כָּל גְּדוֹתָיו וַיַּבְרִיחוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב:

בין גיבורי דוד נמנה יִגְאָל בֶּן נָתָן מִצֹּבָה (שמואל ב כג, כו).

אחרי חלוקת הממלכה לשנים, פשע מואב בישראל והצר לבני גד, ובימי עמרי גברה ידם על מואב.

תגלת פלאסר הגלה את עשרת השבטים, ושבט גד וראובן גלו תחילה (איכה רבה פ"א ה'). בני עמון התישבו בערי גד (ירמיה מ"ט א'). הנביא ניבא כי גד ישוב לנחלתו, ושערו בירושלם יקרא "שער גד" (יחזקאל מ"ח כ"ח, ל"ד).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת)
שבט גד ויחודו/רפי יעקבי

מפת חלוקת הארץ לשבטים

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

הערות לערך:
שם המעיר: אורן שביט
הערה: בערך "גד" מצוין כי "מספר בני גד בצאתם ממצרים היה 45.600 (במדבר א' כ"ה)". אני קראתי את פרשת במדבר בקפדות וגיליתי כי הני גד מנו 45,650. עובדה זו חשובה לחישוה הכללי של משה וה' בפרשה.
מקור ההערה: התנ"ך

שם המעיר: מי אתה שבט גד
הערה: מי אתה שבט גד

מסורת המקרא מציגה את נחלת שבט גד מעבר לירדן, ממזרח לארץ כנען. ביינות לשבט ראובן מדרום וחצי שבט מנשה מצפון. גבולות השבטים מסתמכים על הכתוב בספר יהושע. ומנגד, קיימות במקרא סתירות לגבי מיקומה של נחלת שבט גד, שטח נחלה זו משתנה בספר במדבר (במדבר לב) ומשתנה שוב בספר דברי הימים (דברי הימים א, ה). נתונים המעלים את הסברה שנחלת שבט גד, מקורה ביצירה ספרותית דמיונית. המחברת בין שניים – באזור הידוע כממלכת מואב, התגורר עם קדום בשם גד, עדיין לפני עליית ממלכת מואב. ובתקופה מאוחרת יותר, במאה ה-9 לפנה"ס, עומרי מלך ישראל כובש את כל השטחים ממזרח לירדן, כולל מחצית ממלכת מואב, עד לנחל ארנון בדרום. והנה מה נוח לחבר בין ישראל הכובש את ערי מואב, ולהסב את יושבי הארץ ממואבים לאמורים, ככתוב - 'וַיִּירְשׁוּ, אֵת כָּל-גְּבוּל הָאֱמֹרִי--מֵאַרְנוֹן, וְעַד-הַיַּבֹּק, וּמִן-הַמִּדְבָּר, וְעַד-הַיַּרְדֵּן.' מחברי המקרא מומחים בכך כפי שניתן לראות זאת בספר שופטים (א,לד), 'וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי-דָן, הָהָרָה: כִּי-לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק'. כאן הפלישתים מוסבים לאמורים. ובספר מלכים א (ט,טז) 'פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עָלָה, וַיִּלְכֹּד אֶת-גֶּזֶר וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג'. וכאן הפלישתים מוסבים לכנענים.
המקרא עצמו רומז על כך, ששבט גד איננו אחד מישראל. כפי הכתוב בברכת משה לשבטים - 'וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם: .... וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף-קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי-שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן; וַיֵּתֵא, רָאשֵׁי עָם--צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם-יִשְׂרָאֵל.' (דברים לב,מד. לג,כ-כא) מדוע 'משפטיו עם ישראל' ? אם שבט גד הוא אחד מישראל, מדוע צריך לציין שמשפטיו עם ישראל. והרי זה מובן מאליו. אלא אם כן הוא מישהו זר ולא אחד מישראל, המקבל עליו את משפטי ישראל.
סיפורי המיתולוגיה המקראיים שהתרחשו בעבר הירדן מזרחה, שונים מעורך מקראי אחד למשנהו, בעת שניסו לכתוב על יש מאין – 'אֵלֶּה, הָעֵדֹת, וְהַחֻקִּים, וְהַמִּשְׁפָּטִים--אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא, מוּל בֵּית פְּעוֹר, בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן--אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. וַיִּירְשׁוּ אֶת-אַרְצוֹ וְאֶת-אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן, שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן--מִזְרַח, שָׁמֶשׁ. מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-נַחַל אַרְנֹן, וְעַד-הַר שִׂיאֹן--הוּא חֶרְמוֹן. וְכָל-הָעֲרָבָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִזְרָחָה, וְעַד, יָם הָעֲרָבָה--תַּחַת, אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה.' (דברים ד, מה-מט) זהו הנרטיב המקראי המוכר, בני ישראל מגיעים ממצרים, עוקפים את ממלכת מואב ממזרח, ולאחר מכן כובשים את ארץ סיחון מלך האמורי, הנמצאת מצפון למואב, שהופכת להיות נחלת שבטי גד וראובן. (שאר הכיבושים לא מענייננו בקטע זה). והנה, בסיפא של הספר (דברים) אין זכר לנחלות שבטי גד וראובן– 'וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים--עַד-צֹעַר. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, בְּאֶרֶץ מוֹאָב--עַל-פִּי יְהוָה. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.' (דברים לד, א-ו) הפלא ופלא, משה מת ונקבר בארץ מואב. הכיצד, והרי זו הייתה ארצו של סיחון מלך האמורי, שלאחר מכן, ניתנה לנחלת שבטי גד וראובן. ואולי, זוהי אכן ארץ מואב. כמובן, באותה התקופה בה נכתב פרק זה במקרא, כשבע מאות שנים מאוחר יותר.
ושוב חוזר על עצמו אישור מקראי, על הימצאותה של ממלכת מואב במקומה ההיסטורי, ואין כל זכר לנחלות שבטי גד וראובן. 'וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב.' (במדבר כה, א) אבל-שיטים המקראית מזוהה עם חורבת תל כופריין. הנמצא בבקעת הירדן המזרחית, ממזרח ליריחו. והנה עם ישראל חונה בבקעת הירדן המזרחית, מול יריחו. בהמתנה לצליחת הירדן. ומרוב שעמום, גברברי ישראל מתחילים להתעסק עם בנות השכנים. ושוב הפלא ופלא, הכיצד מואב שכנה לעם ישראל בבקעת הירדן. והרי לפי הסיפור המקראי בעת ההיא, מואב אמורה להימצא מדרום לנחל הארנון.
שם מקום שנשמט ככל הנראה מידיו של הצנזור המקראי, מופיע בעת תיאורו של משה על מסעי בני ישראל, ממצרים ועד לבקעת הירדן – 'אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם-- ... וַיִּסְעוּ, מֵאֹבֹת; וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, בִּגְבוּל מוֹאָב. וַיִּסְעוּ, מֵעִיִּים; וַיַּחֲנוּ, בְּדִיבֹן גָּד. וַיִּסְעוּ, מִדִּיבֹן גָּד; וַיַּחֲנוּ, בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה. וַיִּסְעוּ, מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה; וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים, לִפְנֵי נְבוֹ.' (במדבר לג, א, מד-מז). מתוך הכתוב העיר דיבון היא עיר של גד, עדיין לפני שבני ישראל מגיעים לאזור מואב. סופר המקרא מנסה לחבר בין הישן לחדש, וכותב שבני גד בנו את דיבון – 'וַיִּבְנוּ בְנֵי-גָד, אֶת-דִּיבֹן...' (במדבר לב,לד). ניתן לומר שבנייה זו אכן נכונה, אלא, שהיא התרחשה קודם לכן, על-די העם הקדום גד.
במקרא, בספר שופטים, שבט גד נעלם, ואין לו כל זכר. אין כל שופט משבט גד. וכותב על-כך רש"י – 'שלא העמיד שופט. מושיע את ישראל ... ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי מפורש' (סוכה - דף כז – ב ) וגם בשירת דבורה שבט גד איננו מופיע. המופע האחרון שלו קודם לכן, נכתב לקראת סיומו של ספר יהושע, כאשר כיבוש כנען מסתיים כביכול, ושבטי עבר הירדן חוזרים לנחלות שלהם – 'וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשִּׁלֹה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן--לָלֶכֶת אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ-בָהּ,' (יהושע כב,ט) השופט השני בספר שופטים היה אהוד בן גרא משבט בנימין. המושיע את בני ישראל, מידי עגלון מלך מואב, כאשר המואבים השתלטו על השטחים גם ממערב לירדן, לפחות עד יריחו – 'וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כִּי-עָשׂוּ אֶת-הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה. וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו, אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק; וַיֵּלֶךְ, וַיַּךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּירְשׁוּ, אֶת-עִיר הַתְּמָרִים.' (שופטים ג, יב-יג) לפי סיפור המעשה המקראי, פרק זמן קצר קודם לכן, בני-גד חוזרים לנחלתם, והמואבים נמצאים מדרום לנחל הארנון. ולפתע פתאום המואבים שולטים בכל האזור של שבט גד, כולל מעבר לירדן מערבה. סופרי המקרא אינם מסבירים לנו מה קרה. איה שבט גד ? וככל הנראה קשה להסביר על משהו שאיננו קיים.
גם במגילת רות מסופר על משפחת אלימלך מבית לחם, העוברת להתגורר במואב, עקב הבצורת השוררת בארץ כנען - 'וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב--הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו. וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים--מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה; וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי-מוֹאָב, וַיִּהְיוּ-שָׁם.' (רות א, א-ב). הסיפור המקראי התרחש בתקופת שפוט השופטים. ומאשר שוב כי בעת ההיא מעבר לירדן נמצאת ממלכת מואב, ולא שבט גד. וכאן המקום להזכיר את המשכו של הסיפור המקראי, רות המואבייה שנשאה לבנו של אלימלך, הייתה הסבתא רבא של דוד המלך. ואם עסקינן בדוד, ניתן להוסיף את שהתרחש, כאשר דוד בורח מפני שאול מלך ישראל - 'וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, וַיִּמָּלֵט אֶל-מְעָרַת עֲדֻלָּם; וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל-בֵּית אָבִיו, וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה. ... וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, מִצְפֵּה מוֹאָב; וַיֹּאמֶר אֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב, יֵצֵא-נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם, עַד אֲשֶׁר אֵדַע, מַה-יַּעֲשֶׂה-לִּי אֱלֹהִים. וַיַּנְחֵם, אֶת-פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב; וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ, כָּל-יְמֵי הֱיוֹת-דָּוִד בַּמְּצוּדָה.' (שמואל א, כב, א-ד) משפחתו של דוד נמלטת מידו של שאול המלך, אל דוד. היות והם מכבידים על דוד במנוסתו מפני שאול המלך, הוא לוקח אותם למלך מואב. ותמורת סכום כסף או שווה ערך, הוא משאיר אותם למשמורת בידיו של מלך מואב.
דוד המלך מחליט לספור את עם ישראל – 'וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-יוֹאָב שַׂר-הַחַיִל אֲשֶׁר-אִתּוֹ, שׁוּט-נָא בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע, וּפִקְדוּ, אֶת-הָעָם;' (שמואל ב, כד,ב) ההוראה של המלך ליואב, אומרת לפקוד את שבטי ישראל רק בגדה המערבית של הירדן, משמע אין כל שבטים ממזרח לירדן, לא גד, לא ראובן ולא חצי המנשה. בהמשך עורך ספר שמואל מידע את הקורא, שעם ישראל נמצא גם בגולה, בכל העמים הסובבים את ארץ כנען, ובכל הערים בהם יושבים עמי כנען – '...וַיֵּצֵא יוֹאָב ... לִפְקֹד אֶת-הָעָם, אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיַּעַבְרוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן; וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר, יְמִין הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַנַּחַל הַגָּד--וְאֶל-יַעְזֵר. וַיָּבֹאוּ, הַגִּלְעָדָה, וְאֶל-אֶרֶץ תַּחְתִּים, חָדְשִׁי; וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן, וְסָבִיב אֶל-צִידוֹן. וַיָּבֹאוּ, מִבְצַר-צֹר, וְכָל-עָרֵי הַחִוִּי, וְהַכְּנַעֲנִי; וַיֵּצְאוּ אֶל-נֶגֶב יְהוּדָה, בְּאֵר שָׁבַע. וַיָּשֻׁטוּ, בְּכָל-הָאָרֶץ; וַיָּבֹאוּ ...יְרוּשָׁלִָם. וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת-מִסְפַּר מִפְקַד-הָעָם, אֶל-הַמֶּלֶךְ;...' (שמואל ב, כד,ד-ט) מחבר ספר דברי הימים, שכאמור בא לתקן את ספרי המקרא שנכתבו קודם לכן. מסיר את הקטע המציין שעם ישראל נמצא בגולה, ומשאיר את ישראל רק בגדה המערבית – 'וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל-יוֹאָב, וְאֶל-שָׂרֵי הָעָם, לְכוּ סִפְרוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד-דָּן; וְהָבִיאוּ אֵלַי, וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם. ...וּדְבַר-הַמֶּלֶךְ, חָזַק עַל-יוֹאָב; וַיֵּצֵא יוֹאָב, וַיִּתְהַלֵּךְ בְּכָל-יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹא, יְרוּשָׁלִָם. וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת-מִסְפַּר מִפְקַד-הָעָם, אֶל-דָּוִיד' (דברי הימים א פרק כא,ב-ה) ושוב אנחנו עדים לעובדה, שעם ישראל איננו נמצא מעבר לירדן מזרחה. ושבטי גד, ראובן וחצי המנשה. אינם קיימים.

מעבר לכתוב במקרא קיימת עדות חוץ מקראית, "מצבת מישע". המוסיפה עובדות המרחיבות את המידע על "גד". מההיבט ההיסטורי, כתובת מישע אמינה יותר מן המקרא. אנחנו יודעים מתי היא נכתבה ועל ידי מי. לעומת המקרא שנכתב כ-300 עד 400 שנה מאוחר יותר, ואנחנו לא יודעים על ידי מי. מישע מלך מואב כתב את הכתובת לאחר ניצחונו על ממלכת ישראל , והשבת הערים שנכבשו על-ידי ישראל לממלכת מואב. למהלכו של מישע קיים גם אזכור במקרא 'וַיְהִי, כְּמוֹת אַחְאָב; וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל'. (מלכים ב, ג,ה) פסוק זה איננו מפרט את אשר עשה מלך מואב.
סיפור המעשה לאירועים אלו החל מספר שנים קודם לכן. בשנת 853 לפני הספירה, יוצא שלמנאסר השלישי מלך אשור, למסע כיבוש לעבר ערי החוף הפניקיות. הוא זקוק לעצי ארזים לבנייה ולכסף ממיסים. מלך אשור משאיר אחריו כתובת המכונה "המונולית מכורח" ובה הוא מספר את קורותיו - יציאה מנינוה ב-14 לחודש אייר, חציית החידקל והפרת והגעה לעיר קרקר, ושם נערכת מולו לקרב, קואליציה של 12 מלכים. בין מלכי הקואליציה נמצא גם אחאב מלך ישראל, עם צבא המונה 2000 מרכבות ו-10,000 חיילים רגליים. כזכור אחאב נישא לאיזבל בתו של מלך צור הפניקי (מל"א טז, לא), ומכאן ככל הנראה נבע הסכם ההגנה בין שני המלכים. העיר קרקר נמצאת בצפונה של סוריה. ודרך אגב, אירוע היסטורי חשוב זה לא מצא את מקומו במקרא.
וכאן אני חש חובה לציין את אשר כתוב במונולית, שאמור היה להדליק נורה אדומה, לאחאב מלך ישראל. מלך ארם בונה צבא גדול. הדדעזר מלך ארם דמשק מגיע לקואליציה עם צבא הגדול מצבא ישראל – 1200 פרשים, 1200 מרכבות ו-20,000 חיילים רגליים. וכזכור עומרי מלך ישראל השתלט על שטחים בגולן ובגלעד השייכים לארם דמשק. ואכן מספר שנים לאחר מכן חזאל מלך ארם יוצא למלחמה על ישראל. וכפי שהוא מציין על הכיבוש הישראלי, בכתובת הניצחון שלו שנמצאה בתל דן – 'ויבוא מלך ישראל קודם ארץ אבי'.
לשם צבירת הכוח לטובת צבא הקואליציה, אחאב מלך ישראל מפנה ככל הנראה את צבאו אשר שהה באיזור מואב, ומשאיר חיל מצב קטן לשמירה על הערים. מישע מלך מואב השולט על מחצית מארצו, מנחל הארנון דרומה. מקבל ככל הנראה מידע על מהלך זה, ומנצל אותו לטובתו, הוא חוצה את נחל הארנון צפונה עם צבאו על מנת להחזיר לעצמו את הערים שנכבשו קודם לכן, על-ידי עומרי מלך ישראל. ולאחר ניצחון טוטאלי וכיבוש הערים מידי ישראל, הוא כותב על המצבת את מהלכיו ודברי הלל לאלילו כמוש.
מצבת מישע לאחר שנתגלתה נשברה על-ידי תושבי המקום, כתוצאה מכך הכתובת איננה מושלמת, וישנן מילים ואותיות שנעלמו. בשורה הראשונה של המצבת, בה מישע מציג את עצמו, חסרות שתי אותיות חשובות – 'אנוכי מישע בן כמוש _ _ מלך מואב הדיבוני'. כמוש היה האליל של המואבים, כפי, שיהוה היה האליל של ישראל בעת ההיא. המקרא יצר את ההקבלה בין השניים – 'הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ, כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ--אוֹתוֹ תִירָשׁ; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, מִפָּנֵינוּ--אוֹתוֹ נִירָשׁ'. (שופטים יא, כד) מישע גם מציין בכתובת את עיר ממלכתו דיבון. עד עתה לא ראיתי כל מסמך, מאמר או ספר לימוד המפרש נכונה את המילה החסרה. לפני מספר שנים צולמה המצבת במוזיאון הלובר בפריז, בתצלום עם רזולוציה גבוהה, המאפשר את זיהוי המילה החסרה – "גד" כך שהכתובת אומרת בשלמות "כמוש גד" דבר המעלה את האפשרות שכמוש היה אלילם של אנשי גד, וכאשר המואבים משתלטים על ארץ גד הם מאמצים את אלילם כמוש.
בשורות 10 – 14 במצבת מישע, מתואר סיפורה של העיר עטרות – "ואיש גד ישב בארץ עטרות מעולם ויבן לו מלך ישראל את עטרות. ואלחם בעיר ואחזה. ואהרוג את כל העם בעיר ברית לכמוש ולמואב. ואשיב משם את אראל דודה ואסחבו לפני כמוש בקריות. ואושיב בה את איש שרון ואת איש מחרת". מישע אומר שאנשי גד ישבו בעטרות מאז ומעולם. משמע הם ישבו במקום עוד לפני קיומה של הממלכה המואבית. העיר עטרות נמצאת במרחק אווירי של 13 ק"מ בלבד מהעיר דיבון, וכזכור במקרא כתוב שהעיר דיבון הייתה של גד, ומישע מציין שהעיר עטרות הייתה של גד. מלך ישראל, והכוונה לעומרי, כבש את העיר, ובמהלך הלחימה סביר שהעיר נהרסת בחלקה, היא לכך, עומרי בנה את העיר מחדש. מישע הורג את כל תושבי העיר ומחזיר ממנה חפץ מואבי קדוש הנקרא "אראל דודה", נעמוד עליו בהמשך. מישע מושיב בעיר שתי קבוצות אנשים או משפחות הנקראות שרון ומחרת. המקרא יוצר קשר בין שרון לבין שבט גד. לפי הכתוב - וּבְנֵי-גָד לְנֶגְדָּם, יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ הַבָּשָׁן--עַד-סַלְכָה ... וַיֵּשְׁבוּ בַּגִּלְעָד בַּבָּשָׁן, וּבִבְנֹתֶיהָ, וּבְכָל-מִגְרְשֵׁי שָׁרוֹן, עַל-תּוֹצְאוֹתָם. (דברי הימים א, ה, יא, טז)
המושג "אראל דודה" מותיר בידנו סימן שאלה, לשם "אראל" קיים אזכור במקרא בהקשר למואב – 'וּבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע בֶּן-אִישׁ-חי (חַיִל) רַב-פְּעָלִים, מִקַּבְצְאֵל; הוּא הִכָּה, אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב'. (שמואל ב,כג,כ. דברי הימים א,יא,כב) בניהו היה אחד מגיבורי דוד, ואראל מואב מציג ככל הנראה דמות הדומה לגוליית. השם אראל נקשר גם לשבט גד, אם כי בשינוי קל – 'בְּנֵי גָד, לְמִשְׁפְּחֹתָם...לְאַרְאֵלִי--מִשְׁפַּחַת, הָאַרְאֵלִי.' (בראשית מו, טז. במדבר כו, טז-יז) משפחת אראלי הינה אחת ממשפחות שבט גד. ובאשר ל-"דודה", ישנם חוקרים הקושרים אותו לשם דוד. אבל, בעת ההיא המאה ה-9 לפנה"ס, עדיין לא נעשה שימוש באימות קריאה –א,ה,ו,י בכתב הכנעני, ולכן הימצאות האות "ו" באמצע מילה, אומרת דרשני. במצבת מישע ישנן שתי מילים בלבד שהאות "ו" נמצאת במרכזן – יהוה ו- דודה. ולכן נראה שמדובר בכלי פולחן כלשהו.
סופרי המקרא מנסים לחבר בין חדש לישן, תוך כדי איבוד כל פרופורציה - וּמֵישַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, הָיָה נֹקֵד; וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל מֵאָה-אֶלֶף כָּרִים, וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר (מלכים ב, ג,ד) מן הכתוב עולה שמישע מלך מואב גידל צאן, וסביר להניח שמרחבי מואב היוו כר פורה לגידול צאן. והנה סופרי המקרא הלכו וחיברו בין מידע זה לתקופה קדומה יותר, כשבני ישראל הגיעו ממצרים לאזור מואב - 'וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד, וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, וּשְׂבָם וּנְבוֹ, וּבְעֹן. הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל--אֶרֶץ מִקְנֶה, הִוא; וְלַעֲבָדֶיךָ, מִקְנֶה'. (במדבר לב, א-ד) וכאן דרוש הסבר, הכיצד שבטי ראובן וגד מוליכים איתם במדבר, מקנה רב ועצום.
סופרי המקרא אשר כתבו את ספר דברי-הימים, שגו בדמיונות שווא, כאשר המשיכו לשאת בגאון את דבר קיומו של שבט גד. למרות שספר דברי-הימים נכתב בתקופה מאוחרת יותר, בעת השלטון הפרסי. הפסוק הבא בספר זה, מנסה לחבר בין מצגות העבר במקרא, של ישיבת שבטי ישראל בעבר הירדן, לבין תקופה מאוחרת יותר - 'וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, וְאֶת-רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה; וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא, וּנְהַר גּוֹזָן, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה'. (דברי הימים א, ה,כו) המשפט מסכם בקצרה על מספר אירועים הכתובים בספר מלכים, או ליתר דיוק בארבעה פרקים בספר מלכים. אזכור שבטי עבר הירדן, ראובן גד וחצי המנשה, איננו קיים בספר מלכים בתקופה זו. כזכור, ארם-דמשק כובש את הגלעד, כמאה שנים קודם לכן, בתקופת יהוא מלך ישראל. נעשה כאן ניסיון לתקן את ספרי המקרא שנכתבו קודם. כתוצאה מהתחזקות האמונה הדתית בקרב האוכלוסייה היהודאית.
אבל ראשית, הכתוב בפסוק זה טועה ומטעה, אין מסופר כאן על שני מלכי אשור שונים, אלא על מלך אחד, תגלת-פלאסר השלישי מלך אשור, המכונה גם פול, ששלט בין השנים 727-745 לפנה"ס . מלכי אשור השאירו אחריהם כתובות מלכותיות שונות, מתוך הכתובות המשויכות לתגלת-פלאסר השלישי לא ניתן לראות את שבטי עבר הירדן ראובן, גד, וחצי המנשה. בשונה מן הכתוב לפנינו בספר דברי-הימים. מתוך רשימות המלכים אשר שילמו מס למלך אשור, ניתן למצוא את מלכי עבר הירדן: ארם-דמשק, עמון ומואב. בנוסף מתוארים בכתובות הכיבושים של תגלת-פלאסר. הכיבוש הראשון בענייננו הינו של ממלכת ארם-דמשק. כיבוש זה מסתיים על-פי הכתוב, בקו הגבול של ממלכת ישראל, יתכן הירדן? ובמזרח הירדן הוא כולל את העיר גלעד. המקרא מייחס את הגלעד לישראל מאז יציאת מצרים וכיבוש ערי עבר הירדן, ועד לתקופת יהוא מלך ישראל. כפי הכתוב - " וְיֵהוּא, לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת-יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל--בְּכָל-לְבָבוֹ: ... וַיַּכֵּם חֲזָאֵל (מלך ארם-דמשק), בְּכָל-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. מִן-הַיַּרְדֵּן, מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד, הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי--מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל-נַחַל אַרְנֹן, וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן" (מלכים ב, י, לא-לג) יהוא מָלַךְ על ישראל במחצית השנייה של המאה ה-9 לפנה"ס. ואילו תגלת-פלאסר השלישי מָלַךְ על אשור במחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס. מרווח הזמן בין שני המלכים עומד על כמאה שנה, וזהו פרק הזמן שכותבי ספר דברי הימים, ניסו לקצר ולשנות את ההיסטוריה.
ממלכת ישראל כבשה ושלטה פרקי זמן קצרים על השטחים ממזרח לירדן. על השטחים שנכבשו ממלכת ארם-דמשק, מנחל היבוק צפונה, לאורך של כ-50 שנים בתקופת מלכי ישראל – עומרי, אחאב, אחזיהו, יורם ויהוא. ואילו על השטחים שנכבשו ממלכת מואב, מנחל היבוק עד נחל הארנון בדרום, לאורך של 30 – 40 שנים. בחורבות תל דיר-עלא, המצוי בבקעת הירדן המזרחית, מצפון לנחל היבוק. נמצא ממצא ארכיאולוגי – כתובת עתיקה הכתובה על קיר מקדש, הכתובת מתוארכת לשנים 880 – 760 לפנה"ס. הכתובת כתובה בכתב הכנעני, ודוברת בשפה מעורבת של ארמית וכנענית. תל דיר-עלא מזוהה על-ידי מומחים עם הישוב המקראי סוכות. הכתובת עוסקת בדמות, או יותר נכון בחוזה ארמי בשם בלעם בן בעור. עורכי המקרא שהכירו את הסיפורים הסובבים את הדמות, צרפו אותה למקרא, והקדימו את זמנה באי אלו מאות שנים, והעצימו את היראה מפניה, תוך המרת הדמות לקוסם. היות והדמות לא הייתה ממשית לסופרי המקרא לדורותיהם, ניתן למצוא אותה בשני ספרי מקרא, בסיומות שונות. בספר במדבר, בלק בן-צפור מלך מואב ירא מישראל שנעצר ליד ארצו, לפני חציית הירדן מערבה. והוא קורא לעזרה את בלעם בן-בעור. והאפיזודה מסתיימת כך - 'וַיָּקָם בִּלְעָם, וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ; וְגַם-בָּלָק, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ.' (במדבר כד, כה) ואילו בספר יהושע, הסיומת קצת שונה - 'וְאֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הַקּוֹסֵם--הָרְגוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב, אֶל-חַלְלֵיהֶם' (יהושע יג, כב) הימצאותו של חוזה ארמי, וכתובת הדוברת בחלקה בארמית, בעמק סוכות. מאשרים ששיוכו של האזור נוטה לצד הארמי.
להשלמת התמונה ביחס לפסוק הנזכר-לעיל בספר דברי הימים. הגורס שתגלת-פלאסר מלך אשור הגלה את שבטי גד וראובן. בא ספר ישעיהו וסותר את הכתוב בספר דברי הימים, על דבר קיומם של שבטי גד וראובן מעבר לירדן. בשנת 727 לפנה"ס, שהיא שנת מותו של אחז מלך יהודה. נכתב בספר ישעיהו על משא מואב. נבואה העוסקת בקיצה של ממלכת מואב - 'עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת, לְבֶכִי: עַל-נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא, מוֹאָב יְיֵלִיל ... וַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, עַד-יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם ... כִּי-מֵי נִמְרִים, מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ ...' (ישעיהו טו, ב-ו) כל הערים הנזכרות כאן כמואביות, הן ערים שניתנו כביכול, לנחלות, לשבטי גד וראובן.
ניתן לסכם את מוצאות שבט גד ולומר, שמקורו מעם קדום, שחי ממזרח לים המלח. עדיין לפני הולדת הישות הישראלית. שאומץ על-ידי עורכי המקרא כאחד משבטי ישראל. היות ושבט ראובן, היה אמור להתנחל בסמוך לשבט גד. ניתן לומר שגם הוא, היה ככל הנראה עם קדום או משפחה כל שהיא, שחיו באותו האזור. ולמרבה הצער אין כל ממצא ארכיאולוגי שיאשר זאת. כדוגמת האזכור של אנשי גד במצבת מישע. היות ומצבת זו מעלה שמות כגון, אנשי שרון ואנשי מחרת. אין זה מן הנמנע שהיו גם אנשי ראובן. השם ראובן מופיע במקרא בהקשר לשם מקום. אם כי, הוא נמצא ממערב לירדן באזור יריחו - וַיְהִי הַגּוֹרָל, לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה--לְמִשְׁפְּחֹתָם:... וּגְבוּל קֵדְמָה יָם הַמֶּלַח, עַד-קְצֵה הַיַּרְדֵּן; וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה, מִלְּשׁוֹן הַיָּם, מִקְצֵה, הַיַּרְדֵּן. וְעָלָה הַגְּבוּל, בֵּית חָגְלָה, וְעָבַר, מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה; וְעָלָה הַגְּבוּל, אֶבֶן בֹּהַן בֶּן-רְאוּבֵן. (יהושע טו, א-ו) וַיַּעַל, גּוֹרַל מַטֵּה בְנֵי-בִנְיָמִן--לְמִשְׁפְּחֹתָם ... וְתָאַר מִצָּפוֹן, וְיָצָא עֵין שֶׁמֶשׁ, וְיָצָא אֶל-גְּלִילוֹת, אֲשֶׁר-נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים; וְיָרַד, אֶבֶן בֹּהַן בֶּן-רְאוּבֵן. וְעָבַר אֶל-כֶּתֶף מוּל-הָעֲרָבָה, צָפוֹנָה; וְיָרַד, הָעֲרָבָתָה (יהושע יח, יא-יח)

מקור ההערה: גדעון צור טל' 09-7964507

שם המעיר: יהודה גנוט
הערה: כמשתמש ותיק באנציקלופדיה יהודית שכשמה כן היא מלאת תוכן יהודי בלבד ברוח היהדות והמסורת נדהמתי לראות את תגובתו של גדעון צור על הנכתב בערך 'שבט גד'. המעיר מבקש לשלול את קיומו של שבט בישראל ומדבריו יוצא שהמקרא הוא פסיפס של שקרים שנארגו ביד לא אמן.
הוא איננו מתייחס לסיפור לידתו של גד בן יעקב שמדבריו יוצא שאף הוא פרי המצאתו של סופרי המקרא בתקופה המאוחרת כדי לתת לגיטימציה לקיומו של שבט שאיננו.
איננו מסביר למה בירך משה את שבט גד בתוך שבטי ישראל.
איננו מסביר מדוע תהליך כה קריטי של הסתפחות עם שלם לישראל אינו מופיע במקרא, אך טענה בפיו שלא הזכירו את קרב אחאב-מישע שלא תורם ולא גורע מתהליך יצור עם ישראל.
אינו מעלה בדעתו כי "גד" היתה מילה נפוצה באיזור ומשכך סביר להניח שאף יכולה להמצא בכתובים ורשומות חוץ מקראיות.
אינו מכיר במסורת חז"ל בזהות כותבי המקרא ותחת זאת "מסתמך" או מדמה מילתא למילתא להשלמת כתובות מנופצות ושברי חרסים.
מעיז לכתוב על יהוה אלהי ישראל שהוא "אליל" שמשמעותו [המקראית] חסר כל יכולת ותוחלת, בעוד שהוא הוא המעלה על נס את ניפוץ האלילים והסוגדים להם.
קצרה היריעה מלהכחיש את גיבובי שטויותיו השטופים בדעות קדומות מהמאה ה18 ואינו פוקח את עיניו לנוכח שפע הממצאים והכתובות המעידים על אמיתות התנ"ך בעשרות השנים האחרונות.
ביקורת המקרא הינה מקצוע בפני עצמה ואך הארסיות והבוטות האפיקורסית המבצבת ועולה מבין שורותיו הינה הרסנית ומסופקני אם היה כותב בלהט כזה אם היה מדובר בכתבים סיניים עתיקים.
לא כתבתי כל זה אלא שתכירו בבקשה ובתחינה להסיר את החרפה הזאת מאתרכם והיה זה שכרי, גם אם מדעית אפשר להתווכח ואף רצוי, אינו מן הראוי לעלות את ההערתו הכתובה בצורה פוגענית כחץ שנון ברגשות רבים כל כך.
בברכת המשך הצלחה ותזכו להפיץ יהדות ורוח לעם עולם.
מקור ההערה: התנ"ך

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן