לדף ראשי




הוריות - מסכת בסוף סדר נזיקין. יש לה גמרא בבלית וירושלמית. במשנה יש שלושה פרקים ובתוספתא שנים.

רמב"ם כלל הדינים היוצאים מהמסכתא הזאת בהלכות "שגגות" (פי"ב-ט"ו). מסכת הוריות כוללת הלכות קדומות שנשנו בזמן הבית, ונקראות "הוריות" על שם הוראת ב"ד הגדול בירושלם שהם הסנהדרין. אם ב"ד טעו בהוראה בדבר שזדונו כרת, והורו בזה היתר לרבים, והיחיד עשה מעשה כפי הוראתם, הרי הוא שוגג על ידי ב"ד ופטור מחטאת, וב"ד או הקהל חייבים להביא קרבן כפרה. כמפורש בתורה: אם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר... אשר נשיא יחטא וגו' (ויקרא ה'). אם היחיד הוא תלמיד שראוי להוראה, ויודע שב"ד טעו, ב"ד פטורין והוא חייב, מפני שלא היה לו לתלות בב"ד. וכן אם טעו ב"ד בדבר הידוע ומפורש בתורה, כגון שבאו לעקור גוף מצוות נדה או שבת, אין זה "העלם דבר", ופטור הקהל וחייב היחיד.

רמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות של הוריות כותב:

אם ב"ד הגדול של שבעים ואחד שגג באחת מאותן אחת ושלשים מצוות לא תעשה שחייבין עליהן כרת, ודנו בהתיר שום אחת מהן, ועשו ישראל על פיהם, ואח"כ נודע להם שטעו בה, חייבין ב"ד פר לחטאת. כמו שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל, ר"ל הסנהדרין, והקריבו הקהל פר (או פר ושעיר על ע"ז), וההמון שעשו על פיהם פטורין וכו'. ורק על פי התנאים שיתבררו בזה הפרק.

התנאי הראשון, שיהא ראש ישיבה מצוי בהוראה, וב"ד כולם השבעים מצויין עמו;
התנאי השני, שלא יהיה בהם פסול, אלא שיהיו כולם ראוין להוראה בסנהדרי גדולה;
התנאי השלישי, שיטעו כולם, ולא יהיה ביניהם מחלוקת בהתירם מה שהתירו;
התנאי הרביעי, שיטעו בדבר המקרא או במה שיורה עליו המקרא;
התנאי החמישי, שעשו כהוראתם כל יושבי הארץ או רובן, ר"ל רוב מנין השבטים;
התנאי הששי, שיהיו אלו שעשו כהוראתם שוגגים, שיחשבו בלבם שדין אמת הורו;
התנאי השביעי, שיהיו ב"ד עצמם יודעים אותו הדבר שטעו בו לא שיעלים מהם וכו'.

בפרק ב' וג' מבוארים דיני הכהן הנשיא והכהן המשיח, ואיזהו המשיח? המשוח בשמן המשחה לא המרובה בגדים.

בסוף המסכתא מסודר הייחוסים:
האיש קודם לאשה;
והאשה קודמת לאיש;
כוהן קודם ללוי;
לוי לישראל;
ישראל לממזר;
אבל אם היה ממזר ת"ח וכהן גדול עם הארץ - ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן