לדף ראשי




הורקנוס - הוא יוחנן בנו של שמעון, ובן בנו של מתתיהו הכהן לבית חשמונאים. הוא מכונה הורקנוס הראשון, על שם מחוז הירקאניא באסיא שבים הכספי, אותה כבש בנצחונו נגד שר הצבא הסורי קינדיבאיוס. נולד ב- 175 לפנה"ס, בשלושים שנותיו האחרונות משל ביהודה בהיותו כהן גדול. הוא השאיר אחריו חמישה בנים, ושנים מהם - אריסטובול ואלכסנדר - היו למלכי יהודה. הורקנוס הרחיב את גבולות יהודה, השמיד את השומרונים, ואילץ את האדומים להתייהד. ספר יוחסין יאמר עליו: "זה היה ראוי לכהונה והיה נביא".

ראשית ממשלתו
שמעון, שהיה האחרון בחמשת בני מתתיהו המכבי, מינה לעת זקנתו את יוחנן בנו, הוא הורקנוס, להלחם את מלחמותיו. בהיותו בגזר נאמר לו כי אביו נרצח בערמה בידי חתנו תלמי בן חבוב בעל אחות יוחנן, שהוסת על ידי אנטיוכוס סידיטיס.

יוחנן מיהר לירושלים, והעם מינוהו לכהן גדול ולנשיא תחת אביו. בראשונה אמר להנקם בגיסו על שרצח את אביו, והוא צר על המבצר שתלמי הסתגר בו. כאשר העלה תלמי את אם הורקנוס על החומה והחל לענותה באכזריות, נכמרו רחמי הורקנוס עליה. האם התחננה שלא ישים לב לענוייה, אבל הוא עלה מהמבצר ושב לירושלים.

בשנת ג"א תרכ"ה (135 לפה"ס) עלה אנטיוכוס סידיטיס על יהודה, כבש כמה ערים וצר על ירושלים ימים רבים. יושבי העיר נהגו בגבורה. כאשר ראה הורקנוס כי אין כוחו לעמוד במצור, ביקש מאנטיוכוס לחדול מריב בשמונת ימי חג הסוכות. אנטיוכוס מלא בקשתו, וגם שלח בקר וצאן לקורבנות החג, וקרניהם מצופות זהב, וכן קערות זהב וכסף עם קטורת, ומזון לצבא היהודים. הורקנוס הבין כי גם אנטיוכוס נוטה להשלים, בא אתו בדברים, וקנה את השלום במחיר חמש מאות כיכר כסף.

הורקנוס חידש את הברית בין יהודה ורומי, וזקני הסינאט אילצו את אנטיוכוס להשיב את ערי יהודה שכבש להורקנוס, והזהירוהו שלא יוסיף לעבור בצבאו דרך ערי יהודה. אנטיוכס נפל בימים ההם במלחמתו עם הפרתים, והורקנוס השתמש בשעת כושר זו להרחיב גבול יהודה (123 לפה"ס). בשנה ההיא פנו ב"ד הגדול בירושלם באגרת ליהודי מצרים לחוג גם הם את ימי חנוכה בהודאה והלל על התשועה שהייתה על ידי המכבים להצילם מידי יון הרשעה.

כיבוש השמרונים והתיהדות האדומיים
הורקנוס ראה כי מצבו איננו איתן כל עוד אשר העמים הקטנים שכני יהודה עויינים אותו ואת עמו. בייחוד כעס על השמרונים שמנעו מבני הגליל לעלות לרגל דרך ערי מושבם. הורקנוס שכר אנשי חיל מעמי הנכר, עלה על השמרונים וכבש את ערי שכם ומידבא. בערך 120 לפה"ס הרס את מקדש השומרונים שעמד בהר גרזים כשלוש מאות שנה (לפי נוסחת יוחסין השלם ר' שנה).
אחרי כן פנה הורקנוס לאדומיים היושבים מנגב ליהודה, עלה עליהם והכניעם, ואילצם להתיהד ולהתאחד עם היהודים. התגיירות זו הייתה לימים למכשול לבני ישראל.

הורקנוס הושיב את האדומיים בערי שמרון בין השמרונים שהציקו להם. הורקנוס עלה עם שני בניו, אריסטובלוס ואנטיגנוס, לשים מצור על שומרון ללכדה. הוא צר עליה, ומינה את בניו בראש הצבא כדי להשתער עליה. הורקנוס שב לירושלים כדי לשרת במקדש ביום הכיפורים.

על אותו יום הכיפורים מסופר בתלמוד: יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קודש הקודשים (בעת הקטרת הקטרת) שאומר "נצחו טליא דאזלו לאנחא קרבא לאנטוכיא". וכתבו אותו היום ואותה השעה, והיה כן ובאותו היום נצחו (סוטה ל"ג. שה"ש רבה פ"ח ז'), כי אפיקרט, אחד משרי החיל אשר לאנטיוכוס, בגד באדוניו והסגיר את בית שאן ובנותיה ביד בני הורקנוס, ומיד אח"כ נלכדה גם שמרון (110 לפה"ס) ואבד כל זכר לה, המאורע הזה נזכר במגילת תענית, שקבעו יו"ט -

"בחמישה עשר ביה (סיון) ובשישה עשר ביה גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתא (בקעת יהודה והוא עמק יזרעאל), בעשרים וחמשה ביה (מרחשון), אחידת שמרון (שורא)",

תקנות הורקנוס
עד קרוב לאחרית ימיו קנא הורקנוס לתורת הפרושים. לצדוקים נתן מקום רק בהנהגת המדינה, אך לשופטים ומורי הדת הקים מהפרושים שומרי משמרת המסורה המקובלת. נתן סמכות לסנהדרין, ותיקן תקנות לחיזוק התורה. אמרו עליו: יוחנן כוהן גדול העביר הודיית המעשר (בערתי הקודש וגו'), אף הוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין (משנח סוטה מ"ז.) ותניא (תוספתא פי"ג) אף הוא ביטל את הוידוי, וגזר על הדמאי. לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, ומעשר ראשון ומעשר שני מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין וכו', עמד והתקין להם: הלוקח פירות מעם הארץ מפריש מהם מעשר ראשון ומעשר שני וכו'.

עניין מעוררין ונוקפין מפרש רחבה "מעוררים" שהיו הלוים אומרים בכל יום 'עורה למה תישן ה'' (תהילים מ"ר) אמר להן וכי יש שינה לפני המקום וכו'. ורב יהודה אמר שמואל מפרש "הנוקפים" שהיו מסרטין לעגל בין קרניו כדי שיפול דם בעיניו (ולא יראה בעת ששוחטין אותו) אתא איהו בטיל משום דמיחזי כי מומא (סוטה מ"ח).

עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם (משנה שם): הנפחים היו מכים בפטיש בחוה"מ במלאכת דבר האבוד. וגזר הוא שלא יכו אפילו בדבר האבד (רש"י שם). הירצפעלד משער כי המעוררים והנוקפים הם העוררים לתשובה והנותנים גוום למכה וסובלים סיגופים למען כפר על נפשם החוטאת. הורקנוס בטל בירושלם כל ימות השנה הכאכה בפטיש, כמו שאין עושים בירושלם כבשונות וגנות ופרדסות וכיוצא באלה מפני קדושת העיר.

בראשונה היו כותבין "בשנת כך וכך ליוחנן כה"ג לאל עליון". כששמעו חכמים בדבר אמרו, למחר זה פורע חובו ונמצא שם שמים מוטל באשפה, התקינו לכתוב רק בשנת כך וכך ליוחנן כ"ג, והסכים עמהם. והיום הזה עשו יו"ט: "בשלשה בתשרי אתנטלית אדרכתא מן שטריא" (מגלת תענית פ"א).



הערות לערך:
שם המעיר: מיכל ארביב
הערה: המשנה על יוחנן כהן גדול מקורה במשנה מסכת סוטה פרק ט משנה י' ולא כפי שכתוב _משנה מסכת סוטה מ"ז)
מקור ההערה: משנה

שם המעיר: מיכל ארביב
הערה: המשנה על יוחנן כהן גדול מקורה במשנה מסכת סוטה פרק ט משנה י' ולא כפי שכתוב _משנה מסכת סוטה מ"ז)
מקור ההערה: משנה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן