לדף ראשי




הייריך היינה - משורר וסופר. המיר את דתו; נולד בעיר דיסלדורף 13 בדצמבר 1797, ומת בפאריס 17 בפברואר 1856.

אביו היה שמשון היינה, אמו בתיה פאן געלדערן, ודודו שלמה היינה. חינוכו היה בדרך החופש, החירות והשוויון שהולידה המהפכה הצרפתית. כמעט שלא רכש ידיעה עברית בימי עלומיו. את המעט שידע, למד בגיל מאוחר.

בהיותו בן 18 לקחו דודו לבנק שלו בהמבורג, והשתדל לבנות לו בית מסחר לעצמו, אך הוא לא הצליח במעשיו. בשנת 1819 שלחו דודו ללמוד משפטים בעיר בונא ובעיר געטינגען, ומשם הלך לברלין. בעיר ברלין התערב בין גדולי ישראל בעושר ובחוכמה כמו מאזער, ווייט, גאנז, וגם מנדלסון וצונץ. את ידיעותיו ביהדות למד בהיותו בברלין, שם כתב את שיריו "בוך דער ליעדער". הוא השתוקק לקבל תואר על לימודיו, וידע כי היותו יהודי משמש מכשול לקידומו. לכן המיר את דתו לדת הפרוטסטנטית (28 יוני 1825), ומיד קבל תואר דוקטור למשפטים בנעטינגען ונמנה לעורך דין בפרוסיה.

מתחרט על מעשיו
אחרי שהתנצר התעוררו בקרבו רגשי חרטה, ובמכתבו מיום 9 ינואר 1826 לידידו משה מאזער כתב:

"לוא נתנוני חוקות הארץ לגנוב כפות כסף כי אז לא המירותי דתי...
ביום השבת ביקרתי את ההיכל ושמעתי דרשות ד"ר סאלומון,
(שלמה זלמן הלוי מחבר הביאור "למנחה טהורה"),
שחידד לשונו על היהודים המומרים,
ולעג להם כי ילכדו בפח רק מפני תקותם להסתפח אל אחת הכהונות של הממשלה,
וע"כ יבגדו באמונת אבותם.
על אמונתי כי דברי מוסרו טובים ונכוחים... שנוא אנכי כעת בעיני יהודי ונוצרי יחד,
ומאוד אתנחם כי המירותי דתי. כי לא אראה אשר ייטיב לי מאד, ונהפוך הוא,
כי עוד ירע לי מיום ליום... האם לא כסל הוא והוללות?
כמעט המירותי דתי והמה קראו אחרי כי יהודי אני".

היינה נפגע מדיבת אויביו שחשבו לו את יהדותו לחטא שאינו ניתן לכפרה. הוא הבין כי אינו יכול להצטדק לפניהם, כי אם יצדיק את יהדותו הקודמת, יחרפוהו על עזבה אותו. לכן נקם מאויביו, שהיו כולם נוצרים אדוקים באמונתם, והחל לבזות את האמונה בכלל ולחלל כל קודש בלעג ובמהתלות בשירים ובמליצות. היינה חשב כי על ידי זה יהרוס את חומת הדת המבדילה בין הנוצרים והיהודים, ואת חומת הלאומיות המבדילה בין הגרמנים ויהודי ארצם.

היינה לא התפאר בארץ מולדתו, באמרו כי:

"לא נגרעה אהבתו לשאר יושבי התבל אשר מספרם רב הוא
ארבעים מונים ממספר הגרמנים".

אויביו האשימו אותו בבגידה בארץ מולדתו. הוא לעג להם, ובאחרית ימיו בחר לחיות בצרפת כי שם החופש, ועזב את גרמניה שהייתה "ארץ חשכה".
בנפשו נותרה אהבה לעם ישראל, והוא השתדל להטיב מצבם על ידי שיווי זכיות בענייני המדינה. היינה היה רגיש, כפי שנראה מהכבוד שכיבד את אמו הענוגה, באמרו:

לא מפני איש את ראשי שתותי
כי קשה עורף כמעט הנני,
לוא גם מלך עז בפני ישורני
לא עיני השפלתי לא נסוגותי;
אך מפניך אמי נפוגותי (תרגום שולמאן, ממקור ישראל).

כמעט בכל ספריו ומאמריו ניכרת השפעה יהודית והומור יהודי. הקורא בין השיטין רואה גם בתוך השחוק רוח עצב ומחשבות נוגות ששלטו בו שעה שכתב אותם. הסתירות הרבות שאנו פוגשים בכתביו, ובדרך חייו, נובעות מן המהפכים התמידיים שבחייו והשינויים הדתיים שעבר. בשנת 1847 נפל למשכב, אבריו התנוונו, והוא סבל כאבים איומים שמונה שנים לפני מותו, וכמעט לא עזב את מיטתו בזמן ההוא.

בסעיף אחד בצואתו אמר:

"אף כי הנני לכנסיה הלותרנית,
בכל זה לא אחפוץ כי כוהן הכנסיה הזה ילוני לבית עולמי,
ולא יעשה דבר מה הנוגע לכהונה כזו אצל מת,..
הנני מת באמונתי באל אחד בורא עולם
אשר לחסדו תיחל נפשי בית אל מות"...

וכאשר כבר שר בשירו:

לא כהני עם אחר תפילה ישאו
אף לא קול קדיש אחרי ישמע;
אין מגיד מאומה אף אין קול משמיע
יום בו אמות, יום בו אהי גוע (תרגום שולמאן).

על קברו חרות שמו בלבד.
בשנת 1897 בנו מוקיריו מצבת שיש בצורת מעין מים לזכרו, ורצו להציבה בעיר מולדתו דיסלדורף. ראשי העיר סרבו לקבלה, מפני שעזב את ארץ מולדתו, ומפני השנאה ליהדותו הנסתרת. המצבה הוצבה לבסוף בניו יורק, בשכונת ברונקס, והיא נקראת מעין היינה או מעין לאריליי.

חבורי היינה ושיריו נחשבו מן המובחרים שבספרות הגרמנית. היצירות הנוגעות במיוחד ליהודים הם ספורו "הרב מבכרך" על רדיפות היהודים בימי מסעי הצלב, ושירו Romanzero המתאר את יהודה הלוי.

פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:



הערות לערך:
שם המעיר: דניה מיכלין עמיחי
הערה: על קורות חייו של היינה, נא ראה בביוגרפיה "היינה החיים הכפולים", פרי עטו של יגאל לוסין, הוצאת שוקן 2000

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן