לדף ראשי




שעבוד מדיין
הרקע ההיסטורי
לאחר ניצחונה של דבורה על סיסרא ועל צבא הכנעני הוכרע כוחו של הכנעני. שבירת כוחו של הכנעני הייתה טובה לישראל, שכן היא גרמה לכך שהשטח מן השומרון, נחלת מנשה ואפרים, ועד לגליל - שטח זה היה כולו יהודי. עמק יזרעאל נפתח להתיישבות ישראלית.

בכל זאת גרם הניצחון לקשיים מסוג חדש: הצבא הכנעני עמד נגד פולשים מבחוץ, ומנע את כניסתם לארץ. כאשר הוכרע הצבא הכנעני, ונשבר קו הביצורים שלו - נפתחה הארץ לחדירה של שבטי נודדים שבאו מן המדבר ושדדו את מרכזי יישוב הקבע במערב הירדן.

בימי גדעון היו השבטים שפרצו לארץ ישראל שבטי המדיינים. שבטים אלה נדדו בדרום עבר הירדן המזרחי, ומשם הצפינו לממלכת סיחון האמורי, והגיעו עד לנחל פרת שבבבל - היא עירק של היום, ובמערב הם הגיעו עד מצרים. הם הצליחו לעבור מרחקים גדולים כאלה בזכות הישג טכני שלא היה לאחרים: באותה תקופה גבר השימוש בגמל לרכיבה, למשא וללחימה. שבטים אלה, שבייתו את הגמל, הייתה להם יכולת טובה של תנועה ולחימה.

המדיינים התפרצו לארץ כנען דרך מעברות הירדן, באזור עמק בית שאן, ומשם, דרך עמק יזרעאל, לפנים הארץ. הפסוק מספר כי הם הגיעו עד עזה, שלחוף הים התיכון. כל הארץ הייתה נתונה לשליטתם.

סיפור גדעון הוא המפורט ביותר מכל סיפורי ספר שופטים. לגדעון ולמלחמותיו מוקדשים שלושה פרקים ארוכים.

נקרא את תיאור מצבם של ישראל:

שופטים פרק ו
(א) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים: (ב) וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרות אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרות וְאֶת הַמְּצָדות: (ג) וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו: (ד) וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּואֲךָ עַזָּה וְלא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁור וַחֲמור: (ה) כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ וְאָהֳלֵיהֶם וּבָאוּ כְדֵי אַרְבֶּה לָרב וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר וַיָּבאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ: (ו) וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאד מִפְּנֵי מִדְיָן וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה':

המבנה של חטא, עונש ותשובה מוכר לנו. נשים לב לתיאור של העונש, לתיאורם של שבטי המדיינים: המדיינים שולטים כמעט בכל ארץ ישראל. המקומות שאפשר להסתתר בהם הם מנהרות, מערות ומצדות בהרים - מקומות שגמלים אינם יכולים להיכנס אליהם. שם אפשר להחביא את התבואה ואת תוצרת השדה. המדיינים "באים בארץ לשחתה". בניגוד לשליטים הגובים מס אבל אינם הורסים את הכלכלה - כי הם רוצים מסים גם בשנה הבאה - שבטים אלה משחיתים את הארץ. לא אכפת להם אם היישוב ייחרב. אלה הם בני מדבר השודדים היום, והמחר אינו מטריד אותם. המספר הרב של שבטים אלה מונע אפשרות להתנגד להם, כי הם רבים "כדי ארבה".

גדעון כמושיע
המושיע הוא גדעון. הפסוקים מתארים באופן מלא את דרך "הקדשתו" לשופט, והיא מזכירה את הקדשתם של הנביאים לתפקידם: "ויבא מלאך ה', וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי, וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין. וירא אליו מלאך ה', ויאמר אליו: ה' עמך גבור החיל. ויאמר אליו גדעון: בי אדני, ויש ה' עמנו? ולמה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה'? ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין." (ו: יא-יג) פגישתו של גדעון עם המלאך נעשית כאשר גדעון במצב מושפל מאוד: עונת הקציר, והדיש בעקבותיה, היא היפה בעונות השנה ומלאת שמחה מכולן. הקוצרים יוצאים לשדה, העניים הולכים בעקבותיהם ואוספים את הלקט הנושר מן השיבולים, והאווירה היא אווירת חג, כפי שאנו מכירים ממגילת רות.

והנה גדעון בעיצומה של עונת הדיש. אבל במקום לדוש את החיטים בגורן, בשדה הפתוח, הוא אוסף את החיטים לגת, למקום דריכת הענבים, מקום סגור ומוסתר יותר, והוא דש שם את החיטים מתוך פחד שהמדיינים יגלו את מקומו ויגזלו את פרי עמלו.

המלאך פונה אליו בברכה השגורה: "ה' עמך, גבור החיל." במקום להחזיר לו ברכה, כפי שהיה נוהג כל אחד, משיב לו גדעון תשובה תיאולוגית: "ויש ה' עמנו?... ואיה נפלאותיו?... הלא ממצרים העלנו ה', ועתה נטשנו ה', ויתננו בכף מדין." המלאך מברך את ברכת הקציר, כמו שבירך בועז, שחי גם הוא בתקופת השופטים, את הנערים שקצרו את שדהו. הנערים ענו לבועז במטבע הברכה השגורה, "יברכך ה'" (רות ה: ד), ואילו גדעון אינו מוכן להשיב למלאך בברכה השגורה. אין הוא מרגיש שה' עמו. והוא מגלה את כאבו לאיש הזר המברכו.

ועל דברי "הכפירה" שלו מקבל גדעון תשובה מפתיעה: "ויפן אליו ה' ויאמר: לך בכחך זה, והושעת את ישראל מכף מדין. הלא שלחתיך." (יד) מהו "כחך זה"? איזה כוח הראה גדעון? הוא פוחד מן המדיינים, והוא מחביא את תבואתו בגת. "כחך זה" הוא כוחו של גדעון שאינו נכנע לשגרה, שמצבם של ישראל אינו מרפה ממנו. שאינו מוכן לקבל את הברכה השגרתית "ה' עמך, גבור החיל", והוא מתווכח על כך שה' עזב את ישראל ביד מדין.

מדרש האגדה מוסיף לפסוק זה פרטים המוסיפים לשיחה מתח ועניין:

אמר ר' יהודה בר שלום: ליל פסח היה אותו הלילה, שאמר לו "ואיה כל נפלאותיו", היכן כל הפלאים שעשה הא-להים לאבותינו בלילה הזה, והכה בכוריהם של מצרים, והוציא משם ישראל שמחים. (ילקוט שמעוני, שופטים ו)

התמונה עכשיו שלמה: גדעון חובט חיטים בערב פסח, בוודאי כדי לאפות מצות. הוא עושה את מלאכתו בהיחבא, מפחד מדין. המחשבות העוברות במוחו הן מחשבות על הפער הנורא שבין מצבו של ישראל ביציאת מצרים לבין מצבו עתה, תחת עול מדין. גירוי קטן מצד המלאך גורם לפרץ רגשות להתפרץ החוצה, והוא שואל: "ויש ה' עמנו? ולמה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו?"

והמדרש מוסיף ואומר:

וכיוון שלימד סנגוריה על ישראל, אמר הקדוש ברוך הוא: דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו, שנאמר: "ויפן אליו ה' ויאמר: לך בכחך זה." אמר לו הקב"ה: יש בך כוח ללמד סנגוריה על ישראל; בזכותך הם נגאלים, שנאמר: "והושעת את ישראל."

המדרש מתבסס כאן על הבחנה לשונית דקה: בתחילה נאמר "וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו", ואילו לאחר דבריו של גדעון נאמר "ויפן אליו ה' ויאמר". יש כאן התגלות ישירה, לא על ידי מלאך, והדבר נובע מן העובדה שגדעון מגלה רגישות לגורל עם ישראל.

גדעון מסרב לקבל את התפקיד:

"במה אושיע את ישראל? הנה אלפי הדל במנשה, ואנכי הצעיר בבית אבי." (ו: טו)

וה' חוזר ואומר לו:

"כי אהיה עמך, והכית את מדין כאיש אחד." (ו: טז)

גדעון מבקש ומקבל אות שאמנם מלאך ה' הוא המדבר אליו. מינויו של גדעון למושיע של ישראל נעשה. אך לא די בכך. עוד שני שלבים עליו לעבור עד שיוביל את ישראל למלחמה במדין.

הריסת מזבח הבעל
כדי להציל את ישראל יש לבטל את הסיבה לכישלונו: להרוס את מזבח הבעל, עבודת האלילים שבעופרה. בלילה זוכה גדעון להתגלות א-להים, התגלות הדומה לזו שזכה לה לבן לפני שבא בדברים עם יעקב. זוהי התגלות ברמה נמוכה. אין זו נבואה ממש, אלא דרך שבה מוסר ה' את דברו לבני אדם באמצעות חלום נבואי.

וכך מספר ספר שופטים על מאורע זה:

"ויהי בלילה ההוא, ויאמר לו ה': קח את פר השור אשר לאביך, ופר השני שבע שנים, והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך, ואת האשרה אשר עליו תכרת. ובנית מזבח לה' א-להיך על ראש המעוז הזה במערכה, ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת." (ו: כה-כו)

ההוראה שמקבל גדעון היא להרוס את כל פולחנות עופרה: "הבעל" ו"האשרה" - שני פולחנות כנעניים: הבעל הוא האל הראשי של הפנתיאון הכנעני, והאשרה היא אלת הפריון, אשתו של הבעל (ראה אנציקלופדיה מקראית, הערכים "בעל" ו"אשרה"). גדעון נדרש להרוס את מזבחו של בעל, לכרות את האשרה, שהייתה עץ מוצב ליד המזבח, ולשרוף את הפר המיועד לפולחנו של בעל על העצים הבוערים של האשרה.

מובן שמעשה זה עורר סערה בעופרה, ואנשי העיר אמרו ליואש אבי גדעון:

"הוצא את בנך וימת, כי נתץ את מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר עליו." (ו: ל)

יואש לא יכול היה להתנגד ליושבי עירו הנסערים, והוא השיב להם בערמה:

"האתם תריבון לבעל, אם אתם תושיעון אותו? אשר יריב לו יומת עד הבקר. אם אלהים הוא, ירב לו, כי נתץ את מזבחו."

יואש מדבר כמאמין בבעל ובאשרה: אתם מבזים את הבעל, אם אתם רבים ומגנים על כבודו. תנו לבעל לריב את ריב עצמו. אם אלהים הוא, הוא ייפרע ממי שהרס את מזבחו.

מאורע זה מראה כי יואש חדל להאמין בבעל ובאשרה, אף שבביתו היו פולחנות אלה. ייתכן שהוא שמע מפי גדעון על ההתגלות שהייתה לו. יואש אינו מראה את חוסר האמון שלו בפולחנות אלה, אלא מעמיד פנים כאילו הבעל והאשרה ינקמו את נקמת עלבונם בלי עזרה.

ניסיון גיזת הצמר
יום המלחמה קרב ובא. מדין ועמלק ובני קדם עוברים את הירדן באזור בית שאן, וחונים בעמק יזרעאל. גדעון מזעיק את שבטי מנשה, אשר, זבולון ונפתלי, וטרם צאתו לקרב הוא מבקש אות נוסף כי אמנם ה' יושיע את ישראל תחת הנהגתו:

שופטים פרק ו
(לו) וַיּאמֶר גִּדְעון אֶל הָאֱלהִים אִם יֶשְׁךָ מושִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: (לז) הִנֵּה אָנכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי תושִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: (לח) וַיְהִי כֵן וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוא הַסֵּפֶל מָיִם: (לט) וַיּאמֶר גִּדְעון אֶל הָאֱלהִים אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם אֲנַסֶּה נָּא רַק הַפַּעַם בַּגִּזָּה יְהִי נָא חרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל: (מ) וַיַּעַשׂ אֱלהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי חרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל:

יש כאן שני ניסיונות. הניסיון הראשון היה שהטל ייפול על הגזה, וכל הארץ תישאר יבשה. הניסיון הצליח רק לחצאין: הגזה הייתה מלאה טל, אבל הארץ לא הייתה יבשה. הייתה זו טעות מצד גדעון, עובד האדמה, לבקש כי האדמה תהיה יבשה. על כן מבקש גדעון ניסיון נוסף, הפעם ברוחו של עובד אדמה: תישאר הגיזה יבשה, וכל הארץ סביב תקבל טל. הבקשה מתמלאת, וגדעון בטוח כי הוא השליח להושיע את ישראל.

גדעון עבר את שלושת השלבים של מינויו לשליח ה': הוא גילה רגישות לגורלו של עם ישראל, הרס את פולחנות הבעל והאשרה בעירו, ואימת כי בעזרתו יביא ה' את הישועה לישראל.

עת הקרב הגיעה.

הקרב נגד מדין

בחירת הלוחמים
אזור הקרב מוכר ממלחמת דבורה: זהו הקצה המזרחי של עמק יזרעאל. מלחמת דבורה החלה בהר התבור, ואילו נקודות הריכוז במלחמת גדעון במדין היו קצת יותר דרומה: המדיינים התרכזו מצפון לגבעת המורה, בין הר תבור לגבעת המורה. גדעון וצבאו, שלושים ושניים אלף איש, חנו ליד עין חרוד, מדרום לגבעת המורה, ועליהם לנצח צבא שגודלו "כארבה לרב, ולגמליהם אין מספר, כחול שעל שפת הים לרב" (ז: יב).

שופטים פרק ז
(ב) וַיּאמֶר ה' אֶל גִּדְעון רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמר יָדִי הושִׁיעָה לִּי: (ג) וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמר מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשׁב וְיִצְפּר מֵהַר הַגִּלְעָד וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ: (ד) וַיּאמֶר ה' אֶל גִּדְעון עוד הָעָם רָב הורֵד אותָם אֶל הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם וְהָיָה אֲשֶׁר אמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ וְכל אֲשֶׁר אמַר אֵלֶיךָ זֶה לא יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לא יֵלֵךְ:

פעמיים מקטין ה' את מספר החיילים. תחילה מפעיל גדעון את החוק המופיע בספר דברים פרק כ', הקובע כי הירא ורך הלבב אינו משתתף בקרב. שני שלישים מן הלוחמים העדיפו שלא להשתתף בקרב. בהמשך הדברים נראה מה יהיה חלקם בניצחון. בשלב זה הם עוזבים את יחידות הצבא, ונסוגים לכיוון הירדן. נותרו עשרת אלפים חיילים, וגם מהם בורר ה' חלק קטן. גדעון מוריד את העם אל המים - אל עין חרוד שהם חונים לידו –

שופטים פרק ז
(ה) וַיּורֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם וַיּאמֶר ה' אֶל גִּדְעון כּל אֲשֶׁר יָלק בִּלְשׁונו מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אותו לְבָד וְכל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּות: (ו) וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלשׁ מֵאות אִישׁ וְכל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּות מָיִם:

כל הפרשנים, קדומים וחדשים, תמהים מה היה מבחן המים של גדעון. ניסו לתת למבחן פתרון צבאי: גדעון בחר את הלוחמים הזהירים, שזחלו למים ולא התגלו בדרכם. ניסו לתת פתרון ערכי: גדעון דחה את הכורעים על ברכיהם, אלה שהיו רגילים לכרוע לבעל. העניין אינו ברור, אבל התוצאה ברורה: מצבא של שלושים ושניים אלף איש בוחר גדעון שלוש מאות איש.

שופטים פרק ז
(ז) וַיּאמֶר ה' אֶל גִּדְעון בִּשְׁלשׁ מֵאות הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אושִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקמו:

תכנון הקרב

שופטים פרק ז
(ט) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיּאמֶר אֵלָיו ה' קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ: (י) וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה: (יא) וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרו אֶל קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה: (יב) וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרב וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחול שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרב: (יג) וַיָּבא גִדְעון וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלום וַיּאמֶר הִנֵּה חֲלום חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂערִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבא עַד הָאהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאהֶל: (יד) וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיּאמֶר אֵין זאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעון בֶּן יואָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלהִים בְּיָדו אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה: (טו) וַיְהִי כִשְׁמעַ גִּדְעון אֶת מִסְפַּר הַחֲלום וְאֶת שִׁבְרו וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיּאמֶר קוּמוּ כִּי נָתַן ה' בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן:

ה' מבטיח לגדעון ניצחון, אבל מציע לו, אם הוא ירא מתוצאות הקרב, לבדוק את מחנה מדין בטרם קרב.

גדעון שומע חלום של אחד מלוחמי מדין. בחלום רואה הלוחם "צליל לחם שערים", לחם עבה, מעין מצה עבה, "מתהפך במחנה מדין" מתגלגל לאורך כל המחנה, ומגיע לאוהל של אותו לוחם. הלחם הופך את האוהל, ולאחר שהאוהל מתהפך, הוא מתפרק לגמרי .

חברו יודע לפתור את החלום: הלחם מסמל את האיכר, את גדעון המגן על אדמתו ועל תבואתו. האוהל מסמל את נודדי המדבר, המעבירים את אוהליהם ממקום למקום. הלחם הופך את האוהל, ומפרק אותו.

נשים לב לעניין נוסף בדברי חברו של החולם: אין הוא מדבר על מחנה מדין בגוף ראשון. אין הוא אומר "נתן האלוהים בידו את מחננו", אלא "את מדין ואת כל המחנה". כאילו יש כאן קבוצות שונות: מדיינים ואחרים. ואמנם, קראנו בפסוק כי מדין אספו עמם את עמלק ואת בני קדם. חוסר אחידות במחנה מדין רמוז כאן, והוא כנראה אחת הסיבות למהומה שהתפתחה במחנה בעת הקרב, כאשר לא ידעו להבחין בין אויב לאוהב.

קרב גדעון במדין
מלחמתו של גדעון התרחשה באמצע הלילה, בזמן חילופי השומרים. זמן זה הוא המתאים ביותר ללוחמה כזאת: השמירה גרועה, כי משמרת אחת סיימה את תפקידה, והאחרת עוד לא החלה. השעה קשה לשומרים העייפים באמצע הלילה.

הקרב של גדעון הצית את דמיונם של אנשי צבא, שראו בו קרב מופת ללוחמת לילה. בריגדיר- גנרל צ'ארלס אורד וינגייט, שהקים את פלוגות הלילה של הפלמ"ח בימים שלפני מלחמת השחרור, ראה במלחמת גדעון מופת ללוחמת לילה יעילה. גם פילד-מרשל ויול הקדיש למלחמת גדעון פרק בספרו "החייל הטוב". וכך מתואר הקרב:

שופטים פרק ז
(טז) וַיַּחַץ אֶת שְׁלשׁ מֵאות הָאִישׁ שְׁלשָׁה רָאשִׁים וַיִּתֵּן שׁופָרות בְּיַד כֻּלָּם וְכַדִּים רֵקִים וְלַפִּדִים בְּתוךְ הַכַּדִּים: (יז) וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ וְהִנֵּה אָנכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה וְהָיָה כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן: (יח) וְתָקַעְתִּי בַּשּׁופָר אָנכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁופָרות גַּם אַתֶּם סְבִיבות כָּל הַמַּחֲנֶה וַאֲמַרְתֶּם לַה' וּלְגִדְעון:

גדעון הכין תכנית פעולה מדויקת, העונה על כל העקרונות שגם הצבא החדיש דורש בלוחמת לילה:

1. הכנה מדוקדקת של תכנית הפעולה.
2. שיתוף מספר מצומצם של חיילים בפעולה, שכן ריבוי חיילים מגדיל את הסיכוי לתקלות ולחוסר תיאום בין היחידות הלוחמות.
3. בחירת חיילים מובחרים.
4. ריכוז הפיקוד בידי אדם אחד. גדעון חילק את הגדוד לשלושה חלקים: חלק אחד היה תחת פיקודו, ושני חלקים תחת פיקוד אחרים. השניים האחרים נדרשו לתאם את פעולותיהם לפי פעולות החלק שבפיקוד גדעון: "ממני תראו וכן תעשו."
5. טקטיקה המותאמת לתנאי החשכה: הוא ניצל באופן יעיל את תנאי החשכה, גרם למבוכה במחנה מדין, והצליח ליצור בו הפתעה, בכך שגרם לאנשים לחשוב כי צבא אדיר עומד נגדם.
6. ביצוע פעולות פשוטות: החיילים הצטרכו להקיף את מחנה מדין משלושה כיוונים, כאשר הם נושאים לפידים (מוסתרים בכדים) ושופרות. באמצעות הלפידים והשופרות הזדהו לוחמי גדעון, ואלה היו גם דרכי הקשר בין שלוש קבוצות הלוחמים.
7. גדעון ואנשיו הכירו היטב את השטח. הם לחמו על אדמתם. גדעון עצמו ירד בחשאי למחנה מדין, והכיר את דרכי המחנה.
8. תכנון נכון של זמן ההתקפה. תכנון זה תואם את כללי הטקטיקה של היום: מסע הגדוד אל מקום הקרב בשעות הלילה הראשונות, הגעה למטרתו עם "ראש האשמרת התיכונה" - קרוב לחצות הלילה. וכיוון שעת ההתקפה לרגע החלפת המשמרות.
9. ביצוע הפעולה בהתאם לתוכנית. גדעון הצליח לבצע את תכניתו בדיוק בהתאם לתכנית.
(על פי א' מלמט, מלחמת גדעון במדין, בתוך: יעקב ליוור, היסטוריה צבאית של ארץ ישראל, 1968).
נראה עכשיו כיצד מתאר הכתוב את ניצחונו של גדעון:

שופטים פרק ז
(יט) וַיָּבא גִדְעון וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּו בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה ראשׁ הָאַשְׁמרֶת הַתִּיכונָה אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת הַשּׁמְרִים וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁופָרות וְנָפוץ הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם: (כ) וַיִּתְקְעוּ שְׁלשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁופָרות וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמאולָם בַּלַּפִּדִים וּבְיַד יְמִינָם הַשּׁופָרות לִתְקועַ וַיִּקְרְאוּ חֶרֶב לַה' וּלְגִדְעון: (כא) וַיַּעַמְדוּ אִישׁ תַּחְתָּיו סָבִיב לַמַּחֲנֶה וַיָּרָץ כָּל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִיעוּ וַיָּנוּסוּ: (כב) וַיִּתְקְעוּ שְׁלשׁ מֵאות הַשּׁופָרות וַיָּשֶׂם ה' אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל הַמַּחֲנֶה וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה עַד שְׂפַת אָבֵל מְחולָה עַל טַבָּת:

חיילי גדעון מבצעים בדיוק את שהוטל עליהם: הם מתקרבים בחשאי לעבר מחנה מדין, בעת החלפת השומרים הם תוקעים בשופרות, שוברים את הכדים ומגלים את הלפידים. יגאל ידין מסביר, כי בתבליט של אשור ארניבל מצוירים החיילים שנלחמים בערבים כשהם מחזיקים בידיהם לפידים. החיילים שורפים את האוהלים, ויושבי האוהלים יוצאים החוצה ונופלים לתוך מהומה המקשה עליהם לשלו במצב. זה היה, כפי הנראה, תפקיד הלפידים של חיילי גדעון (עיונים בספר שופטים, עמוד 226). חיילי מדין כללו, כפי שכבר ראינו, חיילים מאומות שונות, ולכן הם לא הכירו זה את זה במדויק. במהלך המהומה שהשתררה רץ כל המחנה ואין איש יודע מי אויב ומי בן ברית. התוצאה היתה שכל אחד חשד בכל אחד, כל אחד התקיף את הבא מולו, "וישם ה' את חרב איש ברעהו ובכל המחנה", ואילו חיילי גדעון נשארו "סביב המחנה", מחוץ לו, ומחוץ לקרב. המהומה נגמרה בבריחה המונית של מחנה מדין לכיוון הירדן כדי לשוב אל מזרח הירדן, ארצם.

עכשיו הגיעה שעתם של שלושים ושניים האלף שהחליטו שלא להשתתף במלחמה: הם נשלחו לכיוון מזרח, לעבר נהר הירדן, עכשיו הם מצטרפים לקרב:

שופטים פרק ז
(כד) וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעון בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמר רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן:

צבא מדין, הבורח מצבאו הקטן של גדעון, פוגש מולו צבא גדול הרבה יותר: שלושים ושניים אלף חיילים עומדים עכשיו מול הצבא המנוצח, וסוגרים את דרכו להימלט לעבר הירדן. הם תופסים את מעברות הירדן, אותם מעברים החשובים כל כך לצבא נסוג.

בני אפרים תופסים את מעברות הירדן, ושם הם מצליחים ללכוד את עורב ואת זאב - שני שרי צבא מדין.

צבא מדין, שנכנס לארץ ישראל הובס במלחמה. אולם גדעון אינו מסתפק בכך, הוא רוצה להשמיד את מדין ולחסל את כוחם הצבאי לעולם. על כן הוא יוצא במסע ארוך ונועז, כ- 150 קילומטר לתוך שטח מדין, במזרח הירדן. הוא מגיע לקרקור, שבו מתרכזים חמישה עשר אלף לוחמים, שרידי צבא מדין. הוא מכה מחנה זה, לוכד את שני מלכי מדין, זבח וצלמונע, ובכך מקיץ הקץ על עצמתה הצבאית של מדין לעולם.

בין גדעון לשבטי ישראל
במהלך הקרב של גדעון במדין בא לידי ביטוי קרע בין שבטי ישראל. פעמים מצליח גדעון לפייס את המתמרמרים נגדו, ופעמים הוא מענישם קשות.

מיד לאחר הניצחון הראשון, כאשר מעברות הירדן נתפסים ושני מפקדי מדין נהרגים, באים אנשי שבט אפרים אל גדעון ואומרים לו:

שופטים פרק ח
(א) וַיּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְראות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן וַיְרִיבוּן אִתּו בְּחָזְקָה:

מריבה זו מצליח גדעון להרגיע בתשובה המראה על חכמה ועל ענווה:

(ב) וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הֲלוא טוב עלְלות אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר: (ג) בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן אֶת ערֵב וְאֶת זְאֵב וּמַה יָּכלְתִּי עֲשׂות כָּכֶם אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו בְּדַבְּרו הַדָּבָר הַזֶּה:

גדעון משיב לאנשי אפרים, כי חלקם במלחמה גדול מחלקו: הם לכדו והרגו את מפקדי מדין. ואילו אני, אומר גדעון, אני עשיתי הרבה פחות מכם. והוא ממשיך במשל חקלאי: "טוב עללות אפרים": הענבים הנשארים על הגפן של שבט אפרים בסוף הבציר טובים יותר מהבציר עצמו של "אביעזר", הלא הוא גדעון ומשפחתו. והנמשל: פעולתכם במלחמה הייתה חשובה יותר מפעולתי.

את המריבה הראשונה השקיט גדעון. היה זה מאבק על כבוד ועל גדולה, וגדעון היה רחוק מרדיפה אחר הכבוד.

מריבה שנייה נסתיימה בדרך גרועה יותר. גדעון התחיל את הפשיטה הארוכה שלו ללב עבר הירדן, ומיד לאחר מעבר הירדן הוא ביקש מאנשי סוכות:

(ה) וַיּאמֶר לְאַנְשֵׁי סֻכּות תְּנוּ נָא כִּכְּרות לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי כִּי עֲיֵפִים הֵם וְאָנכִי רדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן:

אנשי סוכות, בפחדם ממדין, לא האמינו כי גדעון יצליח במשימתו, והם ענו:

(ו) וַיּאמֶר שָׂרֵי סֻכּות הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם:

יגאל ידין מפנה את תשומת הלב לכך שבכל התבליטים המצריים המתארים מלחמות רואים ערמה של ידיים. מנהג היה אצלם כי המנצח כורת את ידי המנוצח כדי להוכיח שפגע בו. אנשי סוכות אומרים: האם כף ידם של זבח וצלמונע כבר בידך?

ותשובת גדעון הפעם קשה יותר:

(ז) וַיּאמֶר גִּדְעון לָכֵן בְּתֵת ה' אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי וְדַשְׁתִּי אֶת בְּשַׂרְכֶם אֶת קוצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים:

גדעון מבקש לחם מאנשי פנואל, אך גם הם מסרבים, והוא מבטיח להם כי בשובו בשלום ינתץ את מגדל עירם.

גדעון יוצא לקרב בלי שקיבל מזון מאחיו - אלה שיצא לשחררם. כשהוא חוזר מנצח מן הקרב, הוא מעניש אותם בכל הזעם: הוא מלקה את זקני סוכות, הורס את מגדל העיר פנואל, ואילו את אנשי פנואל, שיצאו להילחם בו כדי להגן על מגדל עירם - הורג.

גדעון כמנהיג
גדעון מגלם באישיותו את המנהיג האידיאלי: הוא מגלה רגישות רבה לגורל עם ישראל בתשובתו למלאך: "ויש ה' עמנו? ולמה מצאתנו כל זאת?" (ו:יג). הוא מגלה ענווה כאשר המלאך ממנה אותו למנהיג, והוא עונה לו: "במה אושיע את ישראל? הנה אלפי הדל במנשה, ואנכי הצעיר בבית אבי" (ו: טו). הוא זהיר, ואינו רץ למלחמה לפני שהוא בטוח שה' ייתן בידו את התשועה לישראל. הוא מאמין בה' והורס את פולחן הבעל בעופרה. הוא מנהיג צבאי בעל יכולת המצאה ובעל אומץ לב. הוא עצמו יורד לרגל את מחנה מדין, והוא יוצא בראש חייליו להתקפה. הוא פותח בהתקפה, ומצווה לחייליו "ממני תראו וכן תעשו" (ז: יז). הוא יודע למחול על כבודו: כאשר אנשי אפרים עסוקים באמצע הקרב בשאלה מי יקבל את תהילת הניצחון, הוא מוכן להגדיר אותם כמנצחים הראשיים, ובלבד שיוכל להמשיך במסע מסוכן כל כך: להיכנס לעומק של 150 ק"מ לתוך שטח האויב כאשר צבאו עייף ורעב וחסר אספקה.

הוא גם יודע להיות תקיף: הוא מעניש בחומרה את יושבי סוכות ופנואל, על שלא הגישו לצבאו את העזרה שהיה זקוק לה כל כך. כאן אין מאבק על תהילה ועל כבוד אלא על הקיום, ובזה אין מוותרים.

לא ייפלא אפוא, שלאחר הניצחון פונים אליו איש ישראל ומבקשים:

(כב) וַיּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעון מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הושַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן:

תשובת גדעון מתאימה לאישיותו:

(כג) וַיּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעון לא אֶמְשׁל אֲנִי בָּכֶם וְלא יִמְשׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשׁל בָּכֶם:

גדעון מוותר על השלטון. הוא רואה את שלטון האדם באדם כדבר פסול. ה' הוא השולט, ולא האדם.

גדעון מבקש מאיש ישראל בקשה אחת: את הזהב שלקחו שלל במלחמה. העם מסכים, והוא אוסף זהב במשקל אלף ושבע מאות זהב - שהוא יותר מעשרים קילוגרם זהב. מהזהב הזה הוא עושה "אפוד" - לבוש קודש כמו לבוש הכוהן הגדול. הוא מציג את האפוד בעופרה עירו, ואנו זוכרים שזמן קצר לפני כן הרס שם את פולחנות הבעל והאשרה. במקום פולחן הבעל, רוצה גדעון לחזק את עבודת ה', אך הדבר אינו עולה בידו. בני ישראל מתחילים לעבוד את האפוד. גדעון הרס את פולחן הבעל והאשרה, אבל החל בפולחן חדש: פולחן האפוד.

והכתוב מסיים:

(כט) וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן יואָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתו:

זנח המנהיג הנבחר את ישראל. במקום "ה' ימשל בכם" נוצר פולחן האפוד. גדעון, הוא ירבעל, יכול היה להנהיג את ישראל, אבל מרוב ענווה החמיץ את ההזדמנות לעשות כן. גדעון ישב בביתו, ובני ישראל זנו אחרי האפוד שהקים להם.

הפרשה מסתיימת בטון עצוב:

(לג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעון וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלהִים: (לד) וְלא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' אֱלהֵיהֶם הַמַּצִּיל אותָם מִיַּד כָּל איְבֵיהֶם מִסָּבִיב:
(לה) וְלא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעון כְּכָל הַטּובָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל:

נצחון גדעון נזכר בישעיה מ' ג' "החתות כיום מדין", ובתהילים פ"ג י"ב "שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו".

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):

מלחמת גדעון במדיין / אברהם מלמט



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן