לדף ראשי




אשר גינצברג, בשמו הספרותי "אחד העם" - סופר ומחבר. נולד בסקווירא פלך קייב ב- 5 באוגוסט 1856 נפטר ב1927. חי באודסה.

ייסד שיטה "לאומית" או "לאומית-מוסרית" בתנועה הציונית, כנגד שיטת חובבי ציון שפעלו לישוב א"י על ידי התיישבות.

יסד חברת "בני משה" כדי לממש את רעיונותיו. הוא הגדיר את מטרות החברה במאמר "דרך החיים" שנכלל בספר "כניסת החברים" (ירושלם 1891), ובכתב העת "כוורת" שהיה עורכו. החברה התפרקה בשנת 1897. אחד העם נסע לא"י בשנות 1891, 1893, 1900 וכתב על נסיעותיו "בהמליץ" במאמר "אמת מא"י" (1891 גליון 13, 1893 גיליון 3), וכן במאמריו בהשלח (בשנות 1896, 1902).
בשנת 1894 החל להוציא אנציקלופידיה עברית בשם "אוצר היהדות".
בשנת 1895 נקבצו כל מאמריו בספר "על פרשת דרכים".
בשנת 1896 נבחר לעורך הירחון "השלח" שהוציא וויסאצקי.
בשנת 1897 היה אחד מנציגי באזל, אך מאז התנגד גם לשיטה המדינית של הרצל.

שיטת אחד העם
דבריו מיוסדים על חקירה עמוקה, סגנונו יפה ומושך את הלב.
לפי שיטתו, "חיבת ציון" אינה חלק מהיהדות, אלא היא היא היהדות בשלמותה, ואינה תלויה באדמת א"י בגשמיותה אלא ברוחניותה.
ישוב ארץ ישראל אינו להושיב מתיישבים על אדמתה, אלא כי נשוב אנו בעצמנו ברוחנו לציון. פתרון תחיית האומה הוא לעשות את ציון למרכז לאומי, אשר אליו ישאף עם ישראל לשוב לתחיה: תחית הלבבות, וישאף להתפתח מחדש ברוח חופשית בחיים לאומיים על יסודות אנושיים כלליים.

שאיפה זו תתחיל בגולה, וצריך רק מושבה אחת שתהיה דוגמה ללמוד ממנה איך לחדש את התחיה החדשה של האומה הישראלית על יסודות היסטוריים. יסודות שעליהם הוטבע המוסר הלאומי שיתפתח מדור לדור על ידי חוקים לאומיים.

אחד העם התנגד בחריפות לרפורמה שהמציאו יהודי אשכנז. הוא קרא לשיטתם, "עבדות מתוך חירות": חירות מדינית שנוסדה על עבדות הרוח; הגוף הוא בן חורין והרוח אסור בכלא. שאיפות היהודים בארצות המערב היא חירות בענייני המדינה לצורך גופם, ואינם חוששים לשעבוד הלאומית של כלל ישראל שבה תלוי עיקר היהדות.

לדעתו הולידו הרפורמים האלה רגשות זרים כאשר בדו מלבם את "תעודת ישראל בעמים", והרחיקו את תורת הלאומיות. הם אומרים שהיהדות היא רק כנסיה דתית ולא עם ולאום.

גם קיום המצוות המעשיות כמו שנכתב בשולחן ערוך הוא לדעתו עבדות, והוא מתלונן (במאמרו תורה שבע"פ) על "אסוננו שאין אנו עם ספרות רק עם הספר": שאנו עבדים לספר התורה הכתובה, ולכן הננו "עם שפרחה נשמתו מתוך לבו ונכנסה כולה לתוך דברים שבכתב". צריכים אנו להיות בני חורין בדרך ההתפתחות והשתלשלות של הרוח הלאומי במשך ימי ההיסטוריה שלנו בתור לאום על אדמתו בטרם שגלה מתוכה.

מה תהיה הדת הלאומית הזאת, ומה המה חוקיה ומצותיה? זאת לא פרש אחד העם. דבריו הם בדרך שלילה: אין לנו להשען על הכתב ולהשתעבד לו, אין לסמוך על התלמוד ועל הפוסקים. בשיטתו צריך כל אדם לפי מושגו להתנהג בצורה אשר תתחדש תמיד בכל יום. התנהגות הפושטת צורה ולובשת צורה. נשאר לנו כיסוד משותף רק המוסר הלאומי. מהו מוסר זה, זאת לא ביאר אחד העם די הצורך. גם לא ענה לשאלה איך אפשר להעלות על רעיון המוסר ה"לאומי" יסודות "אנושיים כלליים"?

פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:



הערות לערך:
שם המעיר: יעקב וימן
הערה: אחד העם חי בשנותיו האחרונות בתל-אביב, נקבר בבית הקברות טרומפלדור. אחת מבנותיו קבורה בבית הקברות הישן בחיפה.

מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן