לדף ראשי




ר' זרחיה גירונדי - פוסק ופייטן, חי במאה ה- 12. נודע על שם ספרו "המאור", על פירוש רבי יצחק אלפסי. ביוחסין (הוצאת פיליפאווסקי עמוד 218) נאמר כי הרז"ה יסד המאור בשנת תתק"י לאלף החמישי (1150), אולם במאור (ע"ז ריש פ"א) כתיב "ודע כי בשנת ד"א תת"ק לבריאת עולם הייתה שנת שמיטה", וזה מורה כי כתבו בין שנת תת"ק לשנת תתק"ז. יתכן כי הספר נכתב שנים רבות: התחיל לכתוב בהיותו בן י"ט שנה, כאשר שר בהקדמתו "בנין די מן עשרין בצירא ליה שתא" ועסק בו עד קרוב לשנת מותו.
מת בשנת 1186 לפי עדות אבן וירגא בשבט יהודה (דפוס הנובר עמ' 112).

רז"ה נולד בספרד, ומשפחתו בית היצהרי מגירונדא הייתה משפחה רמה בישראל. בנעוריו עזב את ארצו ולמד בישיבות צרפת אצל ר' משה מנרבונה, וממנו הלך לעיר לוניל (מאמר ע"ז פ"ה ד"ה כתב הרי"ף ז"ל בתחילה). שם לימד תורה. בין תלמידיו היה ר' שמואל אבן תבון בנו של ר' יהודה אבן תבון, שכתב עליו בצואתו לבנו "שהרב ר' זרחיה ז"ל היה יחיד בדורו והיה חכם ממני".

למד גם ספרות ערבית, אסטרונומיה ופילוסופיה, והיה משורר נעלה.

רז"ה כמבקר
ספריו מעידים על בקיאותו בספרות הרבנית, ועל דרכו לבאר דברי התלמוד בדרך חדשה וביקורתית. לא נשא פני איש, ולא נמנע לדבר גם על הקדמונים, ואמר:

"וכל מה שתמצא בעניין זה בדברי הגאונים ובפירושיהם חוץ מזה אל תסמוך בהם,
כי יש דברים הרבה מרבים הבל" (מאור סוכה פ"א ד"ה אות טפח).

גם לא סמך על הירושלמי, וכתב:

"ושאר דברים האמורים באותו עניין בירושלמי, שנראין כסותרין קצת דברינו, אין אנו משגיחין להם, שאין אנו סומכין אלא על תלמוד ערוך שבידנו" (מאור יבמות פ"ז ר"ה מכרו שניהם).

בפסקי הלכות התייחס רק למאמרים הכתובים במקום המיוחד להם, ולא לכתובים במקום אחר דרך אגב (מאור ביצה פ"ד ד"ה והא דתנו רבנן).

כנראה שנרדף בגלל סגנונו החריף ובקרתו החדה. לדעת רייפמאן גרשו את הרז"ה מלוניל, והוא הלך לגור בשפת הים במרחק שתי פרסאות מלוניל. כנראה שהשגות הראב"ד נגדו הבאישו את ריחו בעיני העם.

הראב"ד, בקנאו את קנאת הרי"ף, חשד את הרז"ה לגונב דברים ומתעטף בטלית שאינה שלו. במקום אחד הוא כותב עליו "כולה מלתא דידי" (תמים דעים, השגות הראב"ד ביצה פ"א ד"ה כתוב שם השוחט); "זה מתגאה בשל אחרים" (שם ריש פ"ב); "גנוב הוא מאתי" (שם פסחים פ"ג ד"ה בחוב שם ויש מקום) ועוד כהנה.

ר' אהרן הנודע בשם הרא"ה היה נכד הרז"ה.

ספריו
רשימת ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:

ספרו החשוב הוא ספר המאור או ספר המאורות, השגות על הרי"ף ועל רש"י ועל רבנו אפרים תלמיד הרי"ף, גם באורים בלא השגות.
החבור מחולק לשני חלקים:
המאור הגדול על סדרי נזיקין ונשים,
המאור הקטן על סדר מועד, בראשו מסכת ברכות ובסופו מסכת חולין עם הקדמה בשיר ופתיחה.

סגנונו בהשגותיו שונה מאוד מהשגות איש ריבו הראב"ד. לפעמים הוא מליץ על הרי"ף ועל רש"י ומסכים עמהם.
במקום אחד הוא כותב:

"אנו סומכין על הרי"ף ז"ל ועל הר' שלמה ז"ל שהם שני עמודים גדולים" (מאור, חולין פ"ג ד"ה אמר רבא).

גם הרמב"ן בספרו "מלחמות ה'" השיג על הרז"ה.
ר' עזרא מלכי, בספר התנצלות "שמן למאור", השיב למשיגי הרז"ה. כל הספרים האלה נספחו להוצאות האלפסי שנדפסו משנת 1552 ואילך.

הרז"ה חבר את ספר "הצבא" (מובא בפירוש הר"ן על הרי"ף ס"פ ראשית הגז), ורמב"ן השיג עליו. דבריהם נדפסו בספר "תמים דעים" (סימן רכ"ה ורכ"ו, ויניציא 1622), ונדפסו לבדם בשקלאוו שנת 1803.
כתב ספרים ותשובות שנזכרו בספר המאור והצבא ובספרי בני דורו (עיין אור החיים סימן 826).

רז"ה היה פייטן גדול, ויש ממנו פיוט נשגב לליל כפור המתחיל

"ה' הקשיבה זועק בקראו גרוני ניחר".

בס"ה נמצאו ממנו 18 פיוטים במחזור הספרדי (עיין עמודי העבודה עמוד 63). רייפמאן מביא ממנו כמה שירים, והיפה שבהם הוא שירו לספר "פתחי נדה".


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן