לדף ראשי




רקע היסטורי
במאות ה- 16 וה- 17 נתגבש בפולין-ליטא אורח החיים של הלמדנות והלמדנים. צעירים, תלמידי ישיבות, מקדישים את כל עיתותם ללימוד תורה. הם נושאים נשים בהיותם אברכים צעירים. סמוכים לשולחן חותנם, וממשיכים בתלמודם בש"ס ופוסקים בביתם או בבית המדרש. מהם ממשיכים בכך גם לאחר שעקרו מבית החותן והקימו בית לעצמם. בפרנסה מטפלת האשה.

במאה ה- 18 החלו נושבות רוחות חדשות בליטא. מן הדרום נשבה רוח החסידות, ומן המערב נשבה רוח ההשכלה. לחסידות קמו מתנגדים מחוגו של רבם הנערץ של יהודי ליטא, ר' אליהו הגאון מווילנא ובראשותו. מאידך חדרה ההשכלה קמעא קמעא לקהילות הגדולות ונתקבלה בלא התנגדותם של גדולי התורה. מן ההשכלה בליטא נעדרו יסודות הערעור על סמכותם של גדולי התורה בדור, ורצון הניגוח שדבק במשכילי אשכנז.

בסוף המאה ה- 18 הרימו ראש משכילים שקיצצו בנטיעות, ורבים מהם דרשו שינויים בחינוך המסורתי. הם דרשו לשלב בתוכניות הלימודים של הישיבות לימוד לשונות, מדע, תנ"ך ועברית. ספרי השכלה נתגלגלו לבתי מדרש ולישיבות, ותלמידים רבים שקראו בהם הוכו בהלם. הם גילו לפתע מקורות חכמה ודעת שנעלמו מהם. בסקרנותם המחודדת מלימודי הש"ס, הם נתפשו אל ההשכלה בקלות ובחיפזון. היו שזנחו את תלמודם, היו שכפרו בעיקר ואף הפכו למדיחים ומסיתים את חבריהם. ונמצאו גם שעזבו את בתי הוריהם ועקרו למרכזי ההשכלה במערב במיוחד לאשכנז.

באוקראינה ובגאליציה וחלקים אחרים בפולין, שבהם שלטה החסידות, הצליחה זו לעמוד כסכר בפני ההשכלה. אף על פי כן לא החלישו המתנגדים בליטא את התנגדותם לחסידות. כל עוד היו המשכילים מיעוט קטן החי בבדידות חברתית ושומר מצוות, אי אפשר היה לחוש שהם עשויים לערער את חומת הלמדנות של ליטא.

גדולי התורה הבינו את הקשיים העומדים בפני לומדי התורה, ואת חוסר יכולתם לעמוד מול החסידות וההשכלה. הלמדנים מסתגרים בד' אמות של ביתם ובית מדרשם. הם חסרים התלהבות ודביקות, ונעדרה מהם תחושת השליחות של היחיד לכלל ישראל כפי שחשו החסידים. תלמידי החכמים בליטא ראו בלימוד תורה את החובה העליונה, ולכן לא חשו חובה כלפי הציבור והקהילה. מסיבה זו התעוררו גדולי הדור בליטא ליצור מסגרות שיביאו את רוח הלמדנות והשפעתה גם אל הרחוב.

בעקבות כך נתחדשו בליטא שתי תופעות ייחודיות. האחת מה שמכונה "הישיבות הליטאיות" והשנייה מה שמכונה "תנועת המוסר".

הישיבות הליטאיות
ישיבת וולוז'ין
בשנת 1802 נוסדה ישיבת "עץ חיים" בוולוז'ין הנקראת סתם ישיבת וולוז'ין. הישיבה הייתה תופעה חדשה בעולם הישיבות של פולין ליטא. היא הוקמה לא ע"י רבני הקהילה ופרנסיה בוולוז'ין, אלא ביוזמת רבני קהילות ובמגמה ייחודית להקים בית יוצר לגדולי תורה. להאדיר את הלמדנות למדרגה גבוהה, שתעלה על החסידות ועל ההשכלה שפשטו, ותהווה סכר בפני התפשטותן לליטא.

ייסוד הישיבה היה מפעלו של ר' חיים מוולוז'ין. שהיה תלמיד מובהק של הגר"א ולאחר פטירתו נחשב לגדול הדור, העומד במקום הגר"א בראש המתנגדים לחסידות. ר' חיים בנה מערכת ארגונית מיוחדת לישיבה, כדי להשיג תמיכה רחבה קבועה לתלמידי הישיבה. נתמנו גבאים לאסוף תרומות, ושדרי"ם להפיץ את שמה של הישיבה. לישיבה נתקבלו בחירי התלמידים מישיבות בקהילות שונות ורבות. הנזקקים זכו להקצבה ולסידורי לינה וארוחות חינם, לישיבה הוקם בניין מיוחד שבמרכזו אולם גדול. הלימודים נתקיימו באולם הגדול במשך כל שעות היממה. בישיבה למדו תלמידים מגיל בר מצווה ועד אברכים בשנות העשרים. רבים מאוד מהתלמידים היו בעלי כשרונות מיוחדים, ביניהם עילויים שנתפרסמו במקומותיהם טרם שהגיעו לישיבה.

ריכוז גדול של בעלי כשרונות ועילויים וגאונים שבאו לישיבה מדרכי לימוד וחינוך שונים, ובעלי הדגשים שונים בהשקפות עולם, יצרו בישיבה תסיסה רוחנית, שטבעה חותם חזק על תלמידיה. רבים מתלמידי הישיבה תפסו אח"כ מעמד של הנהגה כראשי ישיבה, רבני קהילות, סופרים, אנשי מדע ומנהיגי ציבור.

הלימוד בישיבה התבסס בעיקר על לימוד עצמי. במשך השבוע היה ראש הישיבה מנהל שיעור, שהתנהל כמו"מ בינו לבין תלמידים שהתווכחו עמו בקושיות ותירוצים.

ר' חיים שהיה ראש הישיבה הראשון ,הנהיג את לימוד הש"ס בשיטת הגר"א, לאמור: סברות הגיוניות, בירורי גרסאות, הבחנות בין שיטות ראשונים ואחרונים ובירור הכרעת הדין, "לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא". גישתו של ר' חיים השפיעה על דרך הלימוד של ישיבת וולוז'ין לאורך זמן.

בישיבה למדו גם ספרי מוסר. ר' חיים מוולז'ין עצמו, חיבר ספר מוסר נודע בשם "נפש החיים". תלמידים נבחרים למדו עם ראש הישיבה גם קבלה.

אחרי ר' חיים עמד בראש הישיבה בנו ר' יצחק, ואחריו חתנו ר' נפתלי צבי יהודה ברלין המכונה "הנצי"ב".

בזמנו של הנצי"ב יצא לישיבה מוניטין בכל רחבי ליטא ופולין ורבים ביקשו ללמוד בה.
כעשר שנים היה ר' דב בער סולובייצ'יק סגנו של הנצי"ב. וגם הוא העביר שיעורים בישיבה. היה ביניהם הבדל רב, עד שנחלקו בני הישיבה לשתי כיתות לפי העדפותיהם. הנצי"ב הדגיש את הבקיאות ואת החיבור או ההשוואות בין מקורות וספרים. ר' דב בער העדיף את החריפות ואת ההבחנות המהותיות שבמקורות עצמם.

ישיבת וולוז'ין נסגרה ע"י שלטונות רוסיה בשנת 1892 לאחר שראשי הישיבה סירבו להכניס לתוכנית הלימודים בישיבה לימודי חול ושפות זרות כנדרש מטעם השלטונות.

תאור מלא של תולדות ישיבת וולזין, ראה במאמר הבא:
הרב ד"ר שמואל מירסקי – ישיבת וולזין

ישיבת מיר
ישיבת מיר נוסדה בשנת 1812. מייסדה היה ר' שמואל טוקאטינסקי, סוחר וגדול בתורה. הוא עמד בראש הישיבה וגם החזיק אותה עם נדבנים נוספים. כשיצא לערים אח רות לרגל עסקיו, עמד בראש הישיבה בנו. כשנפטרו הוא ובנו בשנה אחת, מילא את מקומם הבן הצעיר ר' חיים ליב, שהיה איש נעים הליכות ונודע כגאון בתורה המבטל את הפילפול והולך בדרך הסברות הישרות. לישיבה יצא מוניטין ונתרבו בה התלמידים.

כשנתמנה ר' אליה ברוך, תלמידו של ר' ישראל סלנטר לראש הישיבה, הייתה ישיבת מיר לאחת מישיבות תנועת המוסר.

תיאור מפורט של ישיבת מיר, ראה במאמר הבא:
הרב יוסף אפשתיין, ישיבת מיר.

ישיבת ראדין
ישיבת ראדין נוסדה ע"י ר' ישראל מאיר הכהן המכונה "החפץ חיים". היא נפתחה ב 1869 עם אברכים שנתקבצו לשמוע שיעור מפי ר' ישראל מאיר, ונתרחבה החל משנת 1883 עד למאות תלמידים. כאשר נתפרסם ספרו של ר' ישראל מאיר הכהן בשם "חפץ חיים", יצא שמו למרחוק, ותלמידים רבים נמשכו ללמוד בישיבה שהוא עומד בראשה.

ה"חפץ חיים" היה גאון בהלכה, וספרו "משנה ברורה" על אורח חיים, הפך להיות ספר יסוד לפסק הלכה. הוא היה גם איש שיחה, בשיחותיו היה שוזר דברי מוסר, סיפור, משל, דברי חידוד, הברקות ודברים שברגש. הייתה לו השפעה עצומה על תלמידיו.
בראשית המאה העשרים נבנה לישיבה בית מפואר.

פרטים על תולדות ישיבת ראדין במאמר הבא:
דוד זריז, ישיבת ראדין

ישיבת סלובודקה
סלובודקה היא עיירה סמוכה לעיר קובנה. היה בה כולל אברכים שנתמך מתרומות יהודים בברלין. כשעמד ר' צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה" בראש הכולל, הרחיב אותו לישיבה. אע"פ שנתרבו התלמידים, המשיכו כבכולל: סעדו ולנו בישיבה, וזכו בתמורה כספית. ר' צבי פינקל יצר מערכת גבאים ושדרי"ם שגייסו תומכים רבים להחזקת הישיבה.

הסבא מסלובודקה הנהיג את הישיבה בדרך "תנועת המוסר" של ר' ישראל סלנטר. מלבד התפקיד של ראש הישיבה, שאחריותו להנחיל לתלמידים ש"ס ופוסקים, מינה בישיבה את ראש הישיבה השני שתפקידו לעצב את האישיות של התלמידים ולהשפיע עליהם יראת שמים ויראת חטא. הוא נקרא "המשגיח". המשגיח לימד את התלמידים לימוד מסודר בספרי המוסר הידועים.

פרטים על תולדות ישיבת סלבודקה, ראה במאמר הבא:
הרב אפרים אשרי, ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה

ישיבת טלז
ישיבת טלז נוסדה ב- 1875 כישיבה לבני העיר. בשנת 1881 נתמנה ר' אליעזר גורדון לרבה של טלז. שמו יצא לתהילה עוד בהיותו ראש ישיבה בקלם לתלמידים עילויים. בטלז הוא השקיע את כל מרצו והתלהבותו בהרחבת הישיבה. בזכות אישיותו, גאוניותו והסדרים שהנהיג בישיבה, נמשכו אליה מאות תלמידים מכל רחבי פולין ורוסיה.

בישיבת טלז נחלקו התלמידים לשיעורים לפי מדרגות. משלושה עד לחמישה שיעורים, תלמיד עלה לשיעור גבוה יותר כאשר הוכיח שרמתו והישגיו בהבנה, בידיעה ובבקיאות מתאימים לשיעור במדרגה הבאה. דרך הלימוד בישיבה היה בדרך של מו"מ בין מגיד השיעור והתלמידים. התלמידים נאלצו להתכונן היטב לשיעורים. כי על ידי השתתפותם בשיעור יכלו להציג את ידיעותיהם והישגיהם.

לישיבת טלז יצאו מוניטין בכל עולם הישיבות, והיו שנים שצבאו על פתחה מאות תלמידים. אך בגלל מגבלות כספיות הישיבה לא עברה את מכסת חמש מאות תלמידים. אף על פי שר' אליעזר גורדון היה מתלמידיו של ר' ישראל סלנטר, לא הנהיג את לימוד המוסר בישיבה. בשיעור מוסר השתתפו רק התלמידים שחפצו בכך.

בין הרמי"ם שהורו בישיבת טלז נתפרסם ביותר ר' שמעון שקופ. הייתה לו גישה ייחודית בניתוח סוגיות בנזיקין, וכושר ביטוי בהיר להפליא.

פרטים על תולדות ישיבת טלז, ראה במאמר הבא:
הרב מרדכי גיפטר, ישיבת טלז

על ישיבות אחרות בליטא:
א' בן מרדכי, מתיבתא רבא אוהל תורה ברנוביץ
הלל זיידמן, ישיבת חכמי לובלין
הרב זליג אפשטיין, ישיבת שער התורה בגרודנא
הרב ישראל רבינוביץ, ישיבת לומז'ה
בצלאל לנדוי, ישיבת ליטא ופולין, מוולזין ועד לשואה


תנועת המוסר
תנועת המוסר הייתה תופעה תורנית ייחודית לקהילות ולישיבות ליטא. היא לא נבנתה כמערכת ארגונית מוסדית, אלא כתוכנית לימודים בתחום ספרות המוסר, ועל דרכי לימוד שייעודם לעורר חוויה רגשית והסתכלות נפשית פנימית במגמה להביא לתיקון מוסרי.

ל"תנועת המוסר" לא היו מנהיגים רשמיים, והיא לא הקיפה ציבורים או קהילות. היא הייתה מסגרת לרבנים, לתלמידי חכמים, לתלמידי ישיבות ולבעלי בתים להשתתף בדרך קבע או בדרך עראי בלימוד בשיעורי מוסר מספרי המוסר הידועים יותר והידועים פחות.

ר' ישראל סלנטר
תנועת המוסר יסודה בפעילותו הדרשנית והלמדנית של ר' ישראל ליפקין מסלנט, הנודע בשם ר' ישראל סלנטר. בעת שעמד ר' ישראל בראש ישיבה בוילנה, החל משנת 1840, הוא לימד בישיבה גם ספרי מוסר, אף דרש מתלמידיו לקבוע עיתים ללימוד מוסר.

ר' ישראל לימד בישיבה, שעמד בראשה בווילנה, ש"ס ופוסקים בדרך הפלפול והחילוקים ובדרך הפסיקה וההוראה. וגם הוציא לעצמו שם של גאון בתורה, אך בכל אלה ראה כביכול את חיי השעה. בלימוד ספרי יראה ומוסר, אותם לימד בהתלהבות ובסערת רוח, ראה את חיי העולם.

מחוץ לישיבה נהג לעבור בבתי מדרשות ובתי כנסת שבווילנה ולדרוש לפני הציבור. הוא דרש לפני למדנים מובהקים ולפני עגלונים ורוכלים. בכל דרשותיו שזר דברי מוסר ומחיבורי המוסר. הוא גם יזם הדפסה מחודשת של ספרי מוסר.

לאחר שמשכילי וילנה לחצו שילמד בבית המדרש לרבנים שיסדו המשכילים בעיר, עקר מווילנה ועבר לקובנה. בקובנה הוא פעל בדרך דומה לפעלו בווילנה: קיבץ תלמידים לישיבה שעמד בראשה, ובצד ש"ס ופוסקים, לימד אותם את תורת המוסר. כמו כן דרש בבתי כנסיות ובתי מדרשות לפני הציבור הרחב בתורת המוסר.

"בתי מוסר"
בקובנא הייתה הצלחתו רבה. רבים מיהודי העיר קבעו עיתים ללימוד בספרי מוסר. הסוחר ויסוצקי שנפגש עמו בקובנא, כשחזר לעירו הקים בחצרו בית מדרש מיוחד ללימוד מוסר, בשם "בית מוסר". תוך שנים אחדות, הפכה השפעתו של ר' ישראל סלנטר לתנועה, מעין מסגרת חברתית. בקהילות שונות קמו "בתי מוסר": בתי מדרש שלומדים בהם במיוחד ספרי מוסר. רבנים שראו עצמם חלק מ"תנועת המוסר" הרבו לדרוש לפני הציבור בנושאים מוסריים ושיבצו בדרשותיהם מדבריהם של גדולי המחברים בספרות המוסר. כמה מראשי הישיבות הגדולות הנהיגו בישיבותיהם את לימוד המוסר כחלק מתוכנית הלימודים בישיבה. ובכמה ישיבות, בהם היו ראשי הישיבה מתלמידיו של ר' ישראל סלנטר, ראו בלימודי המוסר מדרגה שווה למדרגת לימודי ש"ס ופוסקים. מרביץ תורת המוסר בישיבות אלו זכה למעמד שווה ערך לראש הישיבה והוא נקרא "המשגיח".

בסוף המאה ה- 19 היו הישיבות הגדולות חוליות בתנועת המוסר. במיוחד ישיבות סלובודקה, מיר, ראדין וטלז. בישיבות אלו למדו ספרי מוסר ידועים כמו "חובת הלבבות" לרבנו בחיי בן פקודה, "שערי תשובה" לר' יונה גירונדי, "מסילת ישרים" לרמח"ל, "ראשית חכמה" לר' אליהו וידאש, "אור צדיקים" לר' מאיר פאפירש, "נפש חיים" לר' חיים מוולוז'ין.

ה"כולל" הראשון נוסד בקובנה, ליטא, ב- 1878 ע"י ר' ישראל ליפקין, למען מתן השכלה גבוהה ללומדים בו.




הערות לערך:
שם המעיר: חיים זיכלינסקי
הערה: בין חשובי הישיבות היתה ישיבה בשם סוקולוב שהיתה כמדומני בוולוז'ין שאותה ניהל דודי הי''ד רב יעקב קרפל שנצח בשואה
מקור ההערה: לפי דברי סבי המנוח הרב אברהם משה קרפל ואמי המנוחה

שם המעיר: שמואל מאירי
הערה: הערתו של ר' חיים זיכלינסקי היא דוגמה מצמררת לגודל הבלתי נתפס של השואה.

ישיבה חשובה, שהתקיימה באיזור וולוז'ין, ערב מלחמת העולם השניה, נעלמה בשלמותה, עקב הזוועות שחולל המשטר הנאצי, מבלי שנותר ממנה אפילו לא ניצול אחד ויחיד (תלמיד או מורה).

ואלמלא עדותם של הרב אברהם משה קרפל זצ"ל וזוגתו המנוחה, לא היינו יודעים על כך לעולם.

יזכור עם ישראל את הרב יעקב קרפל זצ"ל, שנרצח בשואה ואת כל תלמידו, שאבדו עמו, ושלעולם לא נדע מה בדיוק עלה בגורלם, בשנות האימה החשוכות ההן.

שמואל מאירי, תל אביב

מקור ההערה: הערתו של ר' חיים זיכלינסקי (כאן)

שם המעיר: אריה דיכטוולד
הערה: אבי ר' מרדכי הכהן דיכטוולד ז"ל למד בבחרותו,לפני המלחמה בישיבת סוקולוב. הואיל והוא היה חסיד גור,מן הסתם הייתה זו ישיבה הסמוכה לחצר "סוקולוב - קאצק".כך שיש לנו עדות על שתי ישיבות בשם זה.

מקור ההערה: ידע אישי מאבי ז"ל

שם המעיר: מה עם תנועת נוברדוק עם כ100 ישיבות שחרבו בשואה?
הערה: רשת ישיבות בית יוסף שיסד ר' יוסף יוזל הורביץ מנובהרדוק.
לפני השואה מנתה הישיבה כ350 בחורים ובמרחבי מזרח אירופה למעלה מארבעת אלפים תלמידים!
לו לא היתה שואה היה מספר תלמידי הרשת עשרות אלפים, אם לא יותר!
רובם נרצחו על רבניהם ותלמידיהם
אגב, חותנו של ביבי נתניהו למד שם וניצל כי עלה עם מייסיד ישיבת בית יוסף בתל אביב.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן