לדף ראשי



בשנת 1802 נוסדה ישיבת "עץ חיים" בוולוז'ין, הנקראת "ישיבת וולוז'ין". הישיבה הייתה תופעה חדשה בעולם הישיבות של פולין ליטא. היא הוקמה לא ע"י רבני הקהילה ופרנסיה בוולוז'ין, אלא ביוזמת רבני קהילות ובמגמה ייחודית להקים בית יוצר לגדולי תורה. להאדיר את הלמדנות למדרגה גבוהה, שתעלה על החסידות ועל ההשכלה שפשטו, ותהווה סכר בפני התפשטותן לליטא.

ייסוד הישיבה היה מפעלו של ר' חיים מוולוז'ין, שהיה תלמיד מובהק של הגר"א, ולאחר פטירתו נחשב לגדול הדור, העומד במקום הגר"א בראש המתנגדים לחסידות. ר' חיים בנה מערכת ארגונית מיוחדת לישיבה, כדי להשיג תמיכה רחבה קבועה לתלמידי הישיבה. נתמנו גבאים לאסוף תרומות, ושדרי"ם להפיץ את שמה של הישיבה. לישיבה נתקבלו בחירי התלמידים מישיבות בקהילות שונות ורבות. הנזקקים זכו להקצבה, לסידורי לינה ולארוחות חינם. לישיבה הוקם בניין מיוחד שבמרכזו אולם גדול. הלימודים נתקיימו באולם הגדול במשך כל שעות היממה. בישיבה למדו תלמידים מגיל בר מצווה ועד אברכים בשנות העשרים. רבים מאוד מהתלמידים היו בעלי כשרונות מיוחדים, ביניהם עילויים שנתפרסמו במקומותיהם טרם שהגיעו לישיבה.

ריכוז גדול של בעלי כשרונות ועילויים וגאונים שבאו לישיבה מדרכי לימוד וחינוך שונים, ובעלי הדגשים שונים בהשקפות עולם, יצרו בישיבה תסיסה רוחנית, שטבעה חותם חזק על תלמידיה. רבים מתלמידי הישיבה תפסו אח"כ מעמד של הנהגה כראשי ישיבה, רבני קהילות, סופרים, אנשי מדע ומנהיגי ציבור.

הלימוד בישיבה התבסס בעיקר על לימוד עצמי. במשך השבוע היה ראש הישיבה מנהל שיעור, שהתנהל כמו"מ בינו לבין תלמידים שהתווכחו עמו, הקשו קושיות והשיבו תשובות.

ר' חיים, שהיה ראש הישיבה הראשון, הנהיג את לימוד הש"ס בשיטת הגר"א, לאמור: סברות הגיוניות, בירורי גרסאות, הבחנות בין שיטות ראשונים ואחרונים ובירור הכרעת הדין. גישתו של ר' חיים השפיעה על דרך הלימוד של ישיבת וולוז'ין לאורך זמן.

בישיבה למדו גם ספרי מוסר. ר' חיים מוולז'ין עצמו חיבר ספר מוסר נודע בשם "נפש החיים". תלמידים נבחרים למדו עם ראש הישיבה גם קבלה.

אחרי ר' חיים עמד בראש הישיבה בנו ר' יצחק, ואחריו חתנו ר' נפתלי צבי יהודה ברלין המכונה "הנצי"ב".

בזמנו של הנצי"ב יצאו לישיבה מוניטין בכל רחבי ליטא ופולין, ורבים ביקשו ללמוד בה.
כעשר שנים היה ר' דב בער סולובייצ'יק סגנו של הנצי"ב. וגם הוא מסר שיעורים בישיבה. היה ביניהם הבדל רב, עד שנחלקו בני הישיבה לשתי קבוצות לפי העדפותיהם. הנצי"ב הדגיש את הבקיאות ואת ההשוואה בין מקורות וספרים. ר' דב בער העדיף את החריפות ואת ההבחנות המהותיות שבמקורות עצמם.

ישיבת וולוז'ין נסגרה ע"י שלטונות רוסיה בשנת 1892 לאחר שראשי הישיבה סירבו להכניס לתוכנית הלימודים בישיבה לימודי חול ושפות זרות כנדרש מטעם השלטונות.

תאור מלא של תולדות ישיבת וולזין, ראה במאמר הבא:
הרב ד"ר שמואל מירסקי – ישיבת וולזין


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן