לדף ראשי



הישיבה נוסדה בשנת 1907 על ידי הרב יוסף יוזיל הורביץ זצ"ל, מאבות תנועת המוסר ומיסד "ישיבות נובורדוק".

אחרי מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1921 נתמנה כראש הישיבה ר' אלחנן ווסרמן, שהיה אישיות מזהירה. הודות לו התפתח הישיבה לאחת הישיבות המעולות שבפולין. לברנוביץ נהרו תלמידים מאירופה כולה וגם מעבר לים. ישיבת ברנוביץ הייתה מקום הכשרה והשראה לצעירים רבים אשר כמה מהם נעשו כעבור זמן לעמודי התווך של הישיבות הגדולות.

ר' אלחנן ריכז ליד הישיבה מגדולי התורה הצעירים בליטא: את הרה"ג ר' שלמה היימאן מפאריטש, את ר' דוד ראפופורט, שספריו "צמח דוד" ו"מקדש דוד" נתפרסמו בעולם הישיבות, כמו כן הורו בישיבה ר' לייב גאביה מבריסק, ר' ישראל גורסקי מסלונים, ר' יוסף דוב זלדס מסלוצק. כולם יחד סייעו להעמיד את הישיבה במקום חשוב בעולם התורה. ר' אלחנן הוציא גם מזמן לזמן מאסף תורני בשם "אהל תורה", ובו מאמרי תורה ומוסר שלו ושל גדולי ישראל אחרים.

בישיבת ברנוביץ היו שש כיתות ו"קיבוץ" [=כתת בוגרים]. ארבע הכתות הראשונות היו מיועדות לצעירים בגיל רך, בשתי הכתות האחרונות ובקיבוץ התחיל כבר הלימוד העצמאי והיה מיועד לבוגר בדרגות שונות.
את השיעורים בכיתות ה-ו היה מלמד ר' אלחנן עצמו. שיעוריו של ר' אלחנן היו נודעים בעיקר בגלל שיטת-הוראה המיוחדת שהוא נתברך בה:
השיעור היה מתחיל בהסבר דברי הגמרא. דעת הראשונים, מקורות מהאחרונים החשובים. אחרי העיון במקורות היו התלמידים שואלים את שאלותיהם. השיעור היה נמשך 45 דקות. לרוב היה מספיק ללמוד עמוד אחד, ועל התלמידים היה להשלים את הדף כולו לפי המקורות שראש הישיבה היה מרמז עליהם.
מזמן לזמן היו תלמידי כל כיתה באים לביתו של ר' אלחנן בשבת בערב, בין מנחה למעריב, ור' אלחנן היה בוחן אותם אגב העירו הערות על העניינים שלמדו.

"אוהל תורה" בברנוביץ הייתה הישיבה היחידה שבה למדו כל יום אחר התפילה פרק ב"משנה ברורה" של החפץ-חיים.

לימוד המוסר בברנוביץ תפס מקום נכבד. תלמידי הכיתה החמישית והשישית וכן בחורי הקיבוץ היו לומדים כל יום חצי שעה מוסר לפני תפילת מעריב. המשגיח היה משמיע דברי מוסר בכל שבת בין השמשות. דבריו היו פשוטים וקולעים, בעיקר הצטיין בכוח התיאור. דבריו נאמרו בנחת, והשפעתו הייתה רבה. בחודש אלול היה אומר במוצ"ש דברי התעוררות מיוחדים לקראת יום הדין. דברים אלה היו נאמרים כאשר באולם הגדול של הישיבה שרר חושך גמור, וניגון מיוחד היה למשגיח בעת עוררו לבות התלמידים הצעירים להכין את עצמם לימים הנוראים.

בפרוץ המלחמה השניה היו בישיבת ברנוביץ למעלה משלש מאות תלמידים. כבר בתחילת המלחמה נפגעה העיר ברנוביץ קשות. הגרמנים הפציצו אותה מן האוויר. עם חורבן הקהילה היהדות עלה גם הכורת על מתיבתא רבתא "אוהל תורה" דברנוביץ. התלמידים הצעירים חזרו לרוב לביתם. המבוגרים, בחלקם התפזרו למקומות שונים. חלק לא גדול ניצל והגיע למקום מבטחים.

ר' אלחנן ור' ישראל יעקב יחד עם קבוצת בחורים הגיעו אחרי תלאות רבות לליטא, לעיר קובנה, בתקווה למצוא משם דרך של הגירה אל ארץ חופשית, אבל אחרו המועד. הם קדשו את שם שמים ביום המר והנמהר, בגטו סלבודקה, ביום י"א תמוז תש"א.

תיאור מפורט של ישיבת ברנוביץ במאמר הבא:
א' בן מרדכי, מתיבתא רבא אוהל תורה ברנוביץ


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן