לדף ראשי



חוני המעגל - ("מעגל" - הולך בדרך טוב, כמו פלס מעוג רגלך, משלי ד' כ"ו, או מלשון עיגול, על שעג עוגה ועמד בתוכה)' או מלשון "מעגילה" - כלי עבודה של טייחים, שזה כנראה היה מקצועו:

איש חסיד ומלומד בנסים, בן בנו היה אבא חלקיה, ובן בתו חנן הנחבא, כולם מלומדים בנסים וחכמים בבית שני.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד א
תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים.
שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים! התפלל ולא ירדו גשמים.
עג עוגה ועמד בתוכה, כדרך שעשה חבקוק הנביא, שנאמר "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור" וגו'. אמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות. כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך.
אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף, עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית. ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות. כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם.
אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים.
אמרו לו: רבי, כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם.
אמר להם: כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה. אף על פי כן, הביאו לי פר הודאה. הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו, ואמר לפניו: רבונו של עולם! עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות, כעסת עליהם - אינן יכולין לעמוד, השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד, יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם.
מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות.
שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי.... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך.

לפי דברי יוסיפוס, נהרג חוני המעגל בעת שהורקנוס צר על אריסטובלוס כאשר התבצר בהר המוריה. חיל הורקנוס מצאו את חוני, הביאו אותו למחניהם ודרשו ממנו להתפלל לה' להכניע את אריסטובלוס ולאבדו. חוני לא רצה לקללו, התפלל ואמר "אנה ה' רחם עליהם, כי שניהם הם בני עמך, ואל תשמע להם אם יקללו איש את אחיו". אנשי הצבא יידו בו אבן והרגוהו (קדמוניות חלק י"ד פ"ב א').

אגדה על חוני שישן שבעים שנה נמסרת מפי ר' יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהילים קכ"ו), אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא? (גלות בבל נמשכה ע' שנה).

יומא חד אזל באורחא חזייא לההוא גברא דהוה נטע חרובה,
אמר ליה: האי עד כמה שנין טעין?
אמר ליה: עד שבעין שנין,
אמר ליה: פשיטא לך דחיית שבעין שנין?
אמר ליה האי גברא: עלמא בחרובא אשכחיה, כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי. יתיב כי כריך ריפתא, אתא ליה שינתא נים, אהדרא ליה משוניתא (עלתה שן סלע סביבותיו) ואיכסי מעינא דאינשי, ונים שבעין שנין.
כי קם, חזייא לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו,
אמר ליה: את הוא דשתלתיה?
א"ל: בר בריה אנא,
א"ל: שמע מינה דניימי שבעין שנין..
אזל לביתיה אמר להו: בריה דחוני המעגל מי קיים?
אמרו ליה: בריה ליתא, בר בריה איתא,
אמר להו: "אנא חוני המעגל!", לא הימנוהו.
אזל לבית המדרש, שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירין שמעתתין כבשני חוני המעגל,
דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו לה לרבנן הוה מפרק להו.
אמר להו "אנא ניהו!"
לא הימנוהו, ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה. חלש דעתיה בעי רחמיה ומית (תענית כג).

ההגדה הזאת מופיעה באופן שונה בירושלמי (תענית פ"ג ט) ושם נראה כי חוני המעגל חי בסוף ימי הבית הראשון, ישן כל ימי גלות בבל, והתעורר משנתו כאשר שבו הגולים לירושלם.

במסעות בנימין כתוב, כי חוני המעגל קבור בקדש נפתלי.
היום מראים את ציון קברו בחצור הגלילית.

מעשה חוני המעגל בהלכה ובהשקפה, ד"ר ישראל רוזנסון



הערות לערך:
שם המעיר: גפן אברהם
הערה: הירושלמי מדבר על סבו של חוני,ולא על חוני עצמו.
האגדה בירושלמי היא פיתוח נוסף של אגדת החרוב ושינת חוני, או ורסיה שונה.
מ"מ בשום מקום בירושלמי לא נזכר שחוני עצמו חי בבית ראשון.
מקור ההערה: הירושלמי בתענית

שם המעיר: ד"ר יעל אראלי
הערה: נכון הדבר כי הירושלמי מציין במפורש כי חוני המעגל היה סבו של חוני המעגל שהתפלל על הגשם וחי בתק' שמעון בן שטח דהיינו בימי בית שני.
ברם, באותו סיפור מצויין במפורש כי חוני היה "שקוע בשנתו שבעים שנה עד שחרב בית המקדש ונבנה פעם שניה".
אם כן לא ברורה הערתו של מר גפן כי לא כתוב שהוא נקשר לבית ראשון.
הסיפור כפי שהוא מופיע בירושלמי מעמיד את חוני בדיוק בתפר המכריע שבין שני בתי המקדש אלא שהוא זוכה לישון בזמן הגלות וכאילו לא לחוות אותה כלל.
מקור ההערה: ירושלמי תענית

שם המעיר: אברהם טאו
הערה: שתי נוסחאות האגדה על שבעים שנות השינה מבטאות שתי רמות בהתמודדות עם מצב גלות והסתר פנים שחוני, בן ביתו של הקב"ה, שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו - מתקשה להכילו ולהתמודד עימו. התשובה של התלמוד הבבלי מתמקדת בהמשכת שלשלת הדורות, נטיעת עצים לדורות הבאים, תוך שימור החלום עד הגאולה - אכילת הפירות. התשובה של הירושלמי דורשת לחיות ברמת חלום כזו בה אדם נשאר בתודעת קירבת אלוהים שהמציאות של הגלות כאילו אינה. רק כשהוא מתעורר הוא מבין מה עבר על העולם. זהו הפשר התוכני לשתי הנוסחאות. 

מקור ההערה: דעה אישית

שם המעיר: אין סתירה בין יוסיפון למבואר בתלמוד
הערה: המהרש"א בתענית (בחידושי אגדות) כותב שיוסיפון שכתב שחוני נהרג במלחמות היהודים, לא כתב זאת בוודאות, אלא מתוך ההנחה שרווחה אז בקרב העם שאישיות מפורסמת כחוני שנעלמה מבלי להשאיר עקיבות, כנראה שנהרג בשוגג באחד מהקרבות, ואילו לאמיתו של דבר נם חוני 70 שנה כמופיע בגמרא.

לעיון נוסף:


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן