לדף ראשי



חוניו - כהן שהקים מקדש במצרים; היה בן חוניו השלישי ומבני בניו של שמעון הצדיק. הוא חשב כי בעקבות ניצחון החשמונאים יוכתר לכהן, אך תחתיו נבחר אלקימוס, ואנטוכיוס אפיפנוס הציק לו עד שברח למצרים. שם מצא חן בעיני המלך תלמי פילומטר ואשתו קליאופטרה (בשנת 164 לפה"נ), וקיבל מהם רשיון לבנות מקדש בעיר ליאנטר פוליס במצרים.

בתלמוד נמצאו שני סיפורים על חוניו: אחד לשבח ואחד לגנאי, ומהם נראה כי חוניו היה בנו של שמעון הצדיק, שבשעת פטירתו אמר: חוניו בני ישמש תחתי.

נתקנא בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה,
אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה.
הלבישו באונקלי וחגרו בצלצול והעמידו אצל המזבח.
אמר לו (שמעי) לאחיו הכהנים:
ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו,
אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה
אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצלצול שליכי,
בקשו אחיו הכהנים להרגו. רץ מפניהם, ורצו אחריו,
הלך לאלכסנדריה של מצרים ובנה שם מזבח
והעלה עליו לשום ע"ז..

סיפור זה הוא לדברי רבי מאיר.

אמר לו רבי יהודה:
לא כך היה מעשה, אלא לא קיבל עליו חוניו הכהונה,
שהיה שמעי אחיו גדול ממנו בשנים. ואעפ"כ נתקנא בו חוניו,
והוא לימדו העבודה, והלבישו באונקלי וכו'
בקשו אחיו הכהנים להרוג את שמעי. סח להם כל המאורע.
בקש להרוג את חוניו, וברח לאלכסנדריה,
ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים,
ועליו ניבא ישעיה: והיה ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים וגו'
(ישעיה י"ט).

כנראה חשבו את בית חוניו לבמה גדולה לשם ה' ולא לבית המקדש, כי לא היו קרבין בבית חוניו קורבנות צבור ולא קרבנות חובה של היחיד, רק עולות נדרים ונדבות ושלמים.
וא"ר יצחק: שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה (אחר חורבן הבית), קסבר בית חוניו לאו בית ע"ז הוא, וכשחרבה ירושלם הותרו הבמות (מגילה י', רש"י).

בזמן הבית, האומר 'הרי עלי עולה', יקריבנה במקדש, ואם הקריב בבית חוניו לא יצא, אבל אם אמר בפירוש 'הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו', יוכל להקריבה גם במקדש, ואם הקריבה בבית חוניו יצא. וכן הדין בנזיר: אם אמר הריני נזיר שאגלח בבית חוניו וכו' (משנה מנחות ק"ט.).

גם יושבי מצרים חשבו את המקדש בירושלם עיקר, ואת בית חוניו טפל, ורק מפני ריחוק המקום העלו עליו נדרים ונדבות, וחשבו אותו למקדש מעט, כעין במה גדולה, לצרכם לבד.

כדי להבדיל בין שני הבתים, גזרו חכמים שכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלם, שנאמר "אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלם" וגו' (מ"ב כ"ג, מנחות שם; עיין דו"ד ח"א 129).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן