לדף ראשי




נחמיה חייא בן משה חיון - מקובל מתעה ונוטה למינות ולכת שבתאי צבי; נולד במשפחה ספרדית בעיר סרייבו במדינת בוסניה בערך בשנת 1650, ומת בטוניס בצפון אפריקה בשנת 1730. אבותיו הביאוהו לחברון, שם למד בישיבה. בהיותו כבן י"ח נתמנה לרב באושקופ אצל שאלוניקי. משם הלך לצפת, הקהילה מנתה אותו לשד"ר, והוא הלך בשליחותם למצרים. בדרכו לא התנהג כשורה: קיים את המצוות למראית עין, ובמסתרים הפר את התורה, את חוקי הצניעות ודרכי המוסר.
בשנת 1708 בא לאיזמיר ובקש שם עזרה להוציא לאור את ספריו "מהימנותא דכלא". ספר זה הוא דרוש רזא דהימנותא שכתב אחד מתלמידי שבתאי צבי, וחיון כתב שני פירושים סביבו, בשם "עז לאלהים" "בית קודש הקדשים". בספר זה הוא נוטה לאמונת השילוש שמבאר ע"ד "תלתא קשרי דהימנותא", או שלוש פרצופין, והם העתיק יומין, מלכא קדישא והשכינה, (בשם מלכא קדישא כיון לשבתאי צבי).

באזמיר התחבר בסתר לשבתאים, רכש תלמידים אשר כבדוהו כאיש אלוהים קדוש ונביא. הוא הרבה לדרוש בסודות תורת הקבלה, ועם דבקותו והתפעלותו היה שר שירי עגבים והיה רועה זונות. גם בראש ספרו "רזא דיחודא" על כונות ק"ש כתב שיר אהבה באיטלקית La Bella Margaritta ("לא באלהא מרגליתא"= מרגריטא היפיפייה).

מאזמיר נסע לירושלם, אך כבר נודעו מעשיו לרב מאזמיר ר' בנימין הלוי, והוא מיהר לכתוב לרבני ירושלם לגלות נבלותו של הנביא המקובל, ואת תכונת -

"הספר המתועב והמזוהם שבדה מלבו המין נחמיה חיון שר"י (שם רשעים ירקב)".

עוד לא הספיק חיון לבוא לירושלם, והוציאו עליו חרם גדול, ועל ספרי "המתועב איש רע מעללים ובליעל משורש נחש יצא צפע האי חויא בישא", ודנו אותם בשרפה (תמוז תס"ח).

חיווי הלך משם והיה נע ונד בארצות שונות ומחזיר על הפתחים. בשנת 1712 היה בפראג ודרש שם ברבים, ובני לויתו סיפרו נפלאות גדולות שעשה חיון, שיש לו גילוי אליהו, וכוחו גדול בקבלה מעשית. הוא כתב קמיעות ומכרן בדמים יקרים, אבל הכסף הזה אבד במשחק קלפים ובתאוות.

חיון ידע איך לצודד את לב הרבנים שלא הכירו אותו. הוא הציג בפניהם מכתבי תהילה והסכמות מזויפות, והם הוסיפו לתת לו הסכמות על סמך ההסכמות הקודמות. כך נפלו בפח הרב ר"ד אופנהיים והרב המקובל ר' נפתלי כ"ץ, בהסכמותיהם על "דברי נחמיה" - פירושים ופשטים כסדר התורה. משם הלך לברלין והדפיס את ספריו (1713), ומשם הלך לאמשטרדם. הוא היה סיבה למריבה ולמחלוקת שפרצה בין חכם האשכנזים ר' צבי אשכנזי הנודע בשם "חכם צבי" ובין חכם הספרדים ר' שלמה אאיליון (ע"ע).

ה"חכם צבי", שנמסרו לו ספריו של חיון לבקורת, מצא בהם מינות, והכריז עליהם איסור כעל ספרי קוסמים. הרב נעזר בחוות דעתו על ידי ר"מ חאגיז. הם הטילו חרם על חיון, אבל ר"ש אאיליון התנגד להם, הגן על חיון, והדפיס את הספר "קשט אמרי אמת" להצדיק אותו.

דבר הזה חיזק את חיון, והוא יצא כנגד החכם צבי במאמרים "הצד צבי" (אמשטרדם 1713), "מודעה רבה" ועוד כתבי עמל. הריב הזה נתפרסם, והרבנים שחיון הדפיס הסכמותיהם בראש ספרו הודיעו כי מזויפות הן. המקובל ר' נפתלי כ"ץ כתב מכתב גדול נגד השבתאים בכלל, ונגד חיון בפרט, וגילה את מעשיו הרעים. אליהם נלוה ר' יהודה בריאל הרב במנטובה, אשר ידע את מעשי חיון ונבליו, והסכים לחרם של החכם צבי על חיון.
ר' יוסף אירגס כתב את "הצד נחש" נגד חיון, והוא ענהו במאמר "שלהבת יה" ו"כתבת קעקע" לבטל דבריו, גם כתב את "פתקי מן שמיא" ו"אגרת שביקין" נגד ר' משה חאגיז ור"י בריאל.
ועוד חוברות חוברו משני צידי המחלוקת, עד שהחכם צבי נאלץ לעזוב את אמשטרדם מתגרת יד הספרדים.

ניצחון חיון לא נתקיים לאורך ימים, כי הרבנים מאשכנז, פולין, איטליה, וארצות הקדם קמו לעזור לחכם צבי והחרימו את חיון. כל החרמות נדפסו ונשלחו בכל תפוצות ישראל, עד כי גם הספרדים באמשטרדם הפסיקו לתמוך בו ושלחוהו משם. חיון יצא למסעיו בארצות הקדם.

לא נמצא יהודי שיאספהו הביתה ללינה לילה, ובבואו לקושטא היה עזוב ומנודה. בדרכי תרמיתו מצא מסלות בארמון הוויזיר הגדול, וזה גזר על החכם באשי להתיר את החרם. שלושת הרבנים התירו את החרם, בתנאי שלא ילמד קבלה ולא ידרוש ולא ידפיס דבר. על כל זה נשבע שבועה חמורה.

עם מכתב התרת החרם מיהר חיון לשוב לאירופה, בא לווינא ופראג להוסיף רשע ותחבולות מרמה ולהפר את שבועתו. תקותו הייתה למפח נפש, כי גם כאן שום יהודי לא אסף אותו אל ביתו וכמעט מת ברעב.
בבואו לברלין כתב לאחר ממכיריו כי אם לא יתנו לו כסף לשבור רעבונו ימיר דתו לשים חרפה על ישראל.

בבואו להנובר לקחו ממנו את ספריו ואותו גרשו מן העיר. כך התהלך מעיר לעיר, וגם בבואו לאמשטרדם שם הדפיס את קונטרסו "הקולות יחדלון", לא מצא עוד אוהבים ומעריצים. גם הרב אאיליון פנה לו עורף ולא רצה לראות פניו, כי התחרט על שתמך בו לפנים, ורדף את החכם צבי. ובראותו כי אבדה תקוותו נסע לצפון אפריקה, שם מת.

בנו התנצר ברומא, וחרף את מערכות ישראל ואת ספרות הרבנים לפני האפיפיור (משנת חכמים לרמ"ח סימן תקכ"א).

רשימת ספריו של חיות בספריה הלאומית:


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן