לדף ראשי



נולד בפשדבורז בשנת תקכ"ו (1766) בערך. אביו רבי אשר, נצר למשפחת רבנים, שימש תחילה ברבנות בגרודז'יסק ואחר כך היה מגיד מישרים בפשדבורז. עוד בימי נעוריו הצטיין רבי יעקב יצחק בשקידה מופלאה בלמוד התורה אצל רבו רבי אריה לייב חריף היילפרין בעל "חידושי מהר"א", תחילה בפשדבורז ואחר כך באפטא ובישיבת ליטא המפורסמת.

העלוי הצעיר הצטיין גם במידות תרומיות, בייחוד כענוותן. בימי שבתו באפטא התקרב לצדיק רבי משה לייב מסאסוב שישב בעיר זו, והושפע ממנו השפעה מכרעת. רבי יעקב יצחק הופך לחסיד, תחילה בחשאי עד שנתגלה על ידי הצדיק רבי אברהם יהושע השיל מאפטא. שנים אחדות חי בהתבודדות כמלמד תינוקות בכפרים עד שבהשפעת רבי דוד מללוב התחיל לנסוע לחוזה מלובלין.

החוזה ראה בו את ממשיך דרכו ועוד בחייו נעשה למעין "משנה" שלו. חבריו לא קראו לו בשמו מאחר ושמו היה כשם רבו - "החוזה מלובלין" ר' יעקב יצחק הורוביץ, ולכן כינוהו "היהודי" מאחר והיה ניצוץ מנשמת מרדכי היהודי. כשהתיישב בפשיסחא נהרו אליו אלפים ועם הזמן כונה "היהודי הקדוש". פשיסחא בימיו התפרסמה כעיר של גדולים בתורה והפכה למרכז תורני גדול שבה התפתח זרם חסידי חדש ששם דגש על לימוד תורה ולמדנות, כאשר הר' מפשיסחא מנהיג אותו. דברי תורתו הודפסו בקבצים: "נפלאות היהודי", "תפארת היהודי" ועוד.
טקסט מלא של הספר "נפלאות היהודי"
טקסט מלא של הספר "תפארת בנים" על בניו של היהודי הקדוש

רבי יעקב יצחק מפשיסחא, הוא "היהודי הקדוש", הוכר עוד בהיותו ילד קטן בחיק הטבע. על יד מרעה צאן. דודו, אחי אביו של "היהודי הקדוש" היה שמש בעיירה נידחת, שהסתיר את מעשיו ויודעי דבר היו מתלחשים שהוא נמנה על ל"ו הצדיקים הנסתרים, שעליהם העולם עומד. באחד הימים נטל הדוד, הוא הצדיק הנסתר, את הנער יעקב יצחק, והלך אתו לטייל מחוץ לעיר. כאשר הגיעו ליד המרעה נתקלו בעדר כבשים המתמודדים ביניהם על שטח המרעה, ודוחקים זה את זה. הנער יעקב יצחק קרב אליהם והפריד בין הכבשים היריבים. כשהבחינו בו הכבשים עזבו כמה מן הכבשים את המרעה וקרבו לנער, והוא ליטף את צמרם, והשמיע באוזניהם דברי ניחומים. באותה שעה הודיע הדוד לאחיו, הוא אביו של יעקב יצחק:

"שמור על בנך העתיד להיות רועה ישראל".

לא עברו שנים מרובות והנער עלה ונתעלה עד שזכה לתואר היהודי הקדוש, והוא אחד מסוללי הנתיבות בהליכות החסידות, ושמו נקרא על דרך פשיסחא.

אהבת ישראל שלו הייתה גדולה מאוד ואת ארץ ישראל הוא החשיב כפתרון יחידי לשאלת היהודים.
הוא היה אומר: "שובו, שובו, מהר בתשובה, כי הזמן קצר ואין פנאי עוד להתגלגל כי הגאולה קרובה".
היהודי הקדוש נפטר בגיל 48. לפני פטירתו אמר:

"בשנת תר"ג הוא רואה פקודה, שראשי תיבות "רב גאונך תהרוס" הוא תר"ג. ואם לא יהיה אז קץ האמיתי יהיה עת צרה ליעקב ומי יודע כמה מהצרות יתחדשו אז. לכן יראו לעלות על קברו עם ספרי תורה לבקש רחמים. וכן היה, שנתחדשו אז הצרות ר"ל והלכו אנשים ידועים על קברו עם ספרי תורה והועילו מעט על שנה אחת".

פעם שוחח "היהודי הקדוש" עם תלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחא בעניין ביאת המשיח ושאלו לרבי שמחה בונם לתאר לו ביאת המשיח ורבי שמחה בונים אמר:

"בימים אלה אישן מעט והטלית והתפילין מראשותי, וכאשר אך אתחיל להתנמנם אשמע צעקה, הנה המשיח בא"!

לזאת השיבו היהודי הקדוש: "לא תוכל לישון אז בעיקבתא דמשיחא...".

חתנו של "היהודי" ר' משה מלעלוב (שעלה והתיישב בארץ ישראל) אמר בשם חמיו:

"החילוק שבין ברכה ובין הצלחה היא, שהברכה היא שלא על פי דרך הטבע והצלחה היא על פי דרך הטבע. בחוץ לארץ יכולה לחול רק הצלחה ולא ברכה ובארץ הקדושה יכולה לחול גם ברכה, כמאמר הכתוב: 'יברך ה' מציון'".

מחלוקת נתגלעה בין רבי יעקב יצחק לבין רבו, החוזה מלובלין. רבי יעקב יצחק דרש העמקה בלימוד, ולא הסתפק בביקור אצל הרבי. כמו כן לא הקפידו על זמני התפילה, והתפללו באיחור רב מן הזמן הקבוע בהלכה.

זאת ועוד: שאר הצדיקים שאיחרו בזמן תפילה לא הרשו לעשות זאת לחסידיהם ואילו בפשיסחא הפכו את איחור התפילה לשיטת יסוד.

מתנגדי ה"יהודי הקדוש" לא ביקרו ישירות את רבי יעקב יצחק. הם אמרו: אמנם שערי השמים סגורים אחרי זמן התפילה, אבל תפילת צדיק כ"יהודי הקדוש", הבאה מלב טהור ונשבר, משברת כל המחיצות ובוקעת כל הרקיעים ("תפארת היהודי אות פ' ופ"א, צבי מאיר רבינוביץ: "רבי יעקב יצחק מפשיסחא" ע' 100) "היהודי הקדוש נזדכך החומר שלו ונעשה אדם שלמעלה מהזמן ולמעלה מן השכל" ("תפארת היהודי" אות ב'). המתנגדים לו טענו נגד החסידים שעשו כמעשי רבם על אף היותם בלתי ראויים לכך,

"צריך לידע ולהודיע - מזהיר רבי קלונימוס מקרקא - לבני אדם המתחברים לצדיקים שלא יתלמדו לעשות כתנועותיהם והתנהגותיהם, כמצות אנשים מלמדה, היינו: מפני שהצדיק עושה כך, גם הוא יעשה כמוהו, רק שילמוד כפי ששכלו באמת לאמיתו לעבוד את ה' בלב נכון". (מאור ושמש פ' לך). מזהיר את החסידים גם רבי ישראל מקוז'ניץ: "תלמידי חכמים, אפילו בשיחת חולין, מייחדין יחודים גדולים ועמוקים, ומתקנין בהם עולמות עליונים, והאדם הכסיל ילמד ממעשה הצדיק, לעשות ג"כ בדברים בטלים, בחשבו גם כן להיות כרבו" (עבודת ישראל, אבות דף ע"ד).

מדברי תורתו נדפסו בספרים:
"נפלאות היהודי"
"תפארת היהודי"
"תורת היהודי",
"כתר היהודי" ועוד.
יש גם כמה אוספי אגדה עליו.

ה"יהודי" נפטר ביום ג' דחוהמ"ס י"ט תשרי תקע"ד (1813). בניו רבי ירחמיאל מפשיסחה, רבי נחמיה מביכובה ורבי יהושע אשר מזיליחוב היו מפורסמים בצדקותם. על תלמידיו נמנים חתנו רבי אשר מללוב; נכדיו רבי יעקב צבי מפוריסוב, רבי מאיר שלום מקאלושין; רבי אבלה מעיר חדש, שהיה תחילה רבו בקבלה, רבי איתמר מקונסקי-וולה ורבים אחרים. אחר פטירתו נסעו חסידיו ברובם הגדול לתלמידו המובהק רבי שמחה בונם מפשיסחה.


הערות לערך:
שם המעיר: טעות בשם של חתנו
הערה: שמו היה ר' משה מללוב ולא אשר

ר' משה היה בנו של הצדיק המפורסם רבי דוד מלולב זצ"ל.

עלה בערוב ימיו לירושלים עיר הקדש ונפטר בה זמן קצר לאחר עלייתו.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן