לדף ראשי



אברהם חסדאי בן שמואל הלוי - מתרגם, חי בברצלונא בערך שנת 1230. היה ממעריצי הרמב"ם.
בזמן הויכוח על לימוד פילוסופיה, שלח אגרת ליהודה ן' אלפאכאר מטולידו להוכיח את צדקת הרמב"ם ור"ד קמחי. שלח איגרת כזאת לר' מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיא (תשובות שאלות ואגרות להרמב"ם עמוד שמ"ו קושטא 1520-40), ועוד אגרת ליהודי קשטיליא, אראגון, נבארא וליאון, בתגובה להתנגדותם לרמב"ם (אוצר נחמד ח"ב 171).

חסדאי תרגם ספרים מערבית לעברית, כמו:
"ספר התפוח" לאריסטו,
"מאזני צדק" לגאזאלי
"ספר היסודות" לר' יצחק ישראלי,
קצת מספר המצוות להרמב"ם,
אגרת תימן להרמב"ם,
ובפרט חשוב תרגומו את "בן המלך והנזיר".

"בן המלך והנזיר"
ספרו "בן המלך והנזיר" הוא ספר מופת, הכולל משלים, סיפורים ותיאורים מושכי לב. סופרים רבים מבני עמנו, בארו אותו ופרשוהו. הספר הוא תרגום של ספר יוני קדום המיוחס לנזיר הנוצרי יוחנן מדמשק, שמת בשנת 760. הספר תורגם לכושית, ארמית, עברית, רומית, צרפתית איטלקית, גרמנית, אנגלית, ספרדית, בוהמית ופולנית. הנוסח היוני תורגם מהנוסח הסורי, כי כל השמות בספר הם שמות סוריים.
שם הספר היה "ברלעם ויואסף", והוא כעין ויכוח בין שנים. בספר נזכרות כל הדתות והאמונות (מלבד האסלם שטרם היה). השם יואסף הפך להיות יושפט, והספר נקרא "ברלעם ויהושפט".

הספור על בן מלך אחד בארץ הודו ושמו יהושפט עם הנזיר ברלעם, מקורו בספר הודי בשם "לליתא-וויסטדה" הכולל תיאור חיי בודדהא. המלך עשה כל אשר לאל ידו להרחיק את בנו מכל מראה עמל ויגון, לבל ידע מצרות העולם: מחלה זקנה ומוות, רק ששון ושמחה ישעשעו אותו. הוא החביא את הבן בביתו.

ויהי מקץ ימים וימלא אביו משאלתו להניחו לצאת במרכבתו לשוח בשדה,
ויפגע בשני אנשים האחד חגר והשני סומא.
וישאל בן המלך מה זאת?
ויאמרו לו עבדיו, כי האנשים ההם ידועי חולי, ויבקש בן המלך לדעת אם כל אדם עלול לתחלואים, ואם נדע מראש מי ינגף במחלה ומי ינצל.
ויגידו לו כי זה כל אדם לא ידע עתו כדגים שנאחזים בפח.
וישב בן המלך אל ביתו אבל וסר רוח.
ובהתהלכו פעם אחרת לשוח בשדה פגע באיש שיבה אשר פניו קמטו מזוקן, ארכבותיו דא לדא נקשן, גבו כפוף כאגמון, שער ראשו הלבינו, שניו נפלו וקולו כאוב מארץ.
ושאל בן המלך מי הוא זה האומלל?
ויאמרו לו כי זה סוף כל אדם ואין הצלה מזקנה אשר תובילהו לקבר.
וישב בן המלך קודר ונדכה לבב לביתו ברוב שרעפיו בקרבו על המוות הרע הזה.
וכאשר נודע לו הנזיר, קיבל ממנו דברי אמונה ומשלי מוסר, להורות לאהוב את דרכו על הארץ.

סיפור בודהיסטי זה הוא גם תוכן הספר בן המלך והנזיר של חסדאי.

המלך ציווה את עבדיו והזהיר אותם לבל יעלה על שפתם לפני בנו שם מות וקבר ומגפה ודבר חלי וכאב נגע ופגע, אבל פעם אחת ראה בן המלך שני אנשים,
האחד פניו צנומות
ועיניו אדומות
שניו שחורות
קוצותיו צחורות
בטנו כנאד מלא רוח
שוקיו כסיר נפוח,
והשני יבש עורו מעל פניו
ונפלו חצי שניו
נחלה גופו ונשתנו כל ענייניו,
וישאל עליהם מה אלה,
ויאמרו לו זה עיוור וזה חולה.
וישאל עוד הנמצאו רבים מבני אדם כהם,
ויאמרו לו נמצאו ולהמלט אין עצה.
ויקם בן המלך וילך יגע ויעף,
וישב אל ביתו סר וזעף.
ויבוא אליו הנזיר ויאמר לו ראיתי העולם מתהפך ומשתנה וכו'
ויורהו למאוס בחיים ובתאוות העולם,
ומרבה להתאונן רע על המוות והזקנה והחולי וכו'

הכל כאשר לכל ברוח בודהא ותורתו בספרותו הרחבה.

בתרגום העברי שינה ר' חסדאי טעם על פי דרכו והליכות דבר מוסרו במשלים נאים ויפים,
כמו משל זה:

איש אחד ברח מפני זאב טורף. נפל האיש בפחת, ובנפלו פרש את זרועותיו ויחזק בעץ קטן אשר בעברי פי הפחת, ובהתחזקו על עמדו וחשב כי ניצל מן הזאב, נשא עיניו וראה שני עכברים, אחד לבן ואחד שחור מנקרים בשורש העץ אשר החזיק בו, ויחרד ויפן אחריו אל הפחת והנה שרף נורא סוער כקבר גרונו לבלעהו חיים, ויבהל ויסוב ויבט אל המקום אשר עמדו רגליו בו, והנה ארבעה ראשי נחשים לוטשים לו עיניהם מזרי אימתה ופחד, וירגז וירם את ראשו וירא והנה רסיסי צוף דבש נוטפים מן העץ אשר הוא מחזיק בו, וישכח האיש את הזאב ואת העכברים ואת השרף ואת הנחשים, ולא בקש כי אם לחטוף מדי עברו את רסיסי אגלי העסיס אשר נטפו לתוך פיו.

מליצת המשל הזה ידועה:

הזאב הוא המות אשר מפניו ברוח יברח האדם,
הפחת הוא העולם,
העין הוא עץ החיים,
שני העכברים הם היום והלילה המנקרים בו בלי הרף לעקרהו,
ארבעת הנחשים הם היסודות שמהם מורכב גוף האדם,
והשרף מתחתיו הוא קבר השאול הפתוח לבלעהו,
אבל האדם בעודנו מסובב מבל הסכנות האלה הוא חושב להתענג בתענוגים
הנוספים אל פיו מעץ החיים.

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)

מבחר מ"בן המלך והנזיר"

נוסח מלא של "בן המלך והנזיר" מהדורת ורשה

רשימת ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן