לדף ראשי





תולדות חייו
רבי איסר זלמן מלצר נולד בשנת תר"ל (1870) בעיר מיר שבפלך מינסק, לאביו ר' ברוך פרץ, שהיה רב גדול בתורה ויראת שמים. בן עשר התחיל ללמוד אצל רב העיר מיר ר' יום-טוב ליפמאן, מחבר ספר "מלבושי יום-טוב". הוא למד גם בישיבת מיר, שנחשבה אז לפרוזדור לישיבת וולוזין. בשנת תרמ"ד (1884) והוא בן 14, התחיל לימודיו בישיבת וולוזין, שהייתה אז בשיא פריחתה, בראשותם של הנצי"ב (רבי נפתלי צבי יהודה ברלין), ורבי חיים סולובייצ'יק, יוצרי האסכולה התלמודית הליטאית, שהטביעה את חותמה כמעט על כל הישיבות ועל שיטת הלימודים של רובם של הרבנים חובשי ישיבות ומרביצי תורה.

שבע שנים למד רבי איסר זלמן מלצר, תרמ"ד-תרנ"ב (1892-1884) בישיבת וולז'ין, למעט שנה אחת שלמד בישיבת ראדין.

בשנת תרנ"ב (1892) נשא לאישה את בילא הינדא, בתו של הלמדן הגביר ר' שרגא פייבל פראנק מקובנה, שהיה ממקורביו של רבי ישראל סאלאנטר ומפעילי תנועת המוסר. יחד עם גיסו ר' משה מרדכי אפשטיין בילה רבי איסר זלמן כשנתיים בבית חותנו בפרברה של קובנה, אלקסוט, שם הושפע מתנועת המוסר. בשנת תרנ"ד, והוא בגיל 24 שנה, נתמנה לריש מתיבתא בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, ומילא תפקידו זה - שלא היה קל בהתחשב עם חוש הביקורת של התלמידים והרבנים - בהצלחה רבה, עד שנתמנה בשנת 1897 לר"מ בישיבת סלוצק.

יחסו לארץ ישראל
רבי איסר זלמן היה בוער באהבת ארץ ישראל, "א"י הייתה מאווי חייו", כעדות תלמידו, אלוף הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצבא הגנה לישראל ("מחניים", ח' כסלו, תשט"ו) . בהיותו תלמיד בישיבת וולוזין היה רבי איסר זלמן הרוח החיה באגודת סתר של חובבי א"י בשם "נס ציונה", בשנות השמונים למאה התשע-עשרה. הוא קנה יחד עם גיסו ר' משה מרדכי אפשטיין חלקת קרקע בחדרה ונטע שם פרדסים. הוא התגעגע תמיד לעלות ארצה ולהתנחל שם, ובשנת 1925 הגשים שאיפתו זו. למרות שהיה לו מעמד מבוסס וחשוב בתור ר"מ דישיבת קלצק, שגם הייתה זקוקה להנהגתו, עזב את פולין ועלה ארצה. בארץ עמד בקשרים אמיצים עם הרב קוק.

זיכרונות משה חיגר על לימודיו בישיבת קלצק, ועלייתו לארץ עם ר' איסר זלמן – לחץ כאן

חבר אגודת ישראל
רבי איסר זלמן הצטרף לאגודת ישראל בהיווסדה בקטוביץ ב-1912. השתתף בכל שלשת הקונגרסים העולמיים של "אגודת ישראל", החל מ-1923 בוינה, ובשנים האחרונות כיהן בתור יו"ר של "מועצת גדולי התורה", המוסד העליון של אגודת ישראל העולמית. הכרוז האחרון שיצא מעטו, שבועות מספר לפני פטירתו, היה בנוגע לכנסיה הגדולה הרביעית של אגודת ישראל העולמית בירושלים, בסוף 1954. הוא המריץ את האגודה לפעולות ממשיות למען ישוב ארץ ישראל - עוד בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, ותפס עמדה חיובית לגבי מדינת ישראל עוד לפני הקמתה.

רבי איסר זלמן היה ממייסדי "ועד הישיבות" בווילנה, יחד עם ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודזנסקי זצ"ל, שהיה אתם בידידות עזה ושתף פעולה אתם בעבודה ציבורית.

רגש אחריות לכלל ישראל ומדת הטובה שבו, שהגיעו לשכלול ולשלמות, המריצו אותו לעסקנות ציבורית. גם זו הופיעה אצלו ביושר, כנות ואצילות. הוא התרחק ממחלוקת, אף שעמד על עקרונותיו ולא ויתר אף על תג של ציווי הלכה. אהבת ישראל שבו גרמה שקרב כל יהודי. ככה האיר באישיותו על חוגים שונים ורחבים. טוהר המידות שבו, נועם הליכותיו, צדקתו, פזרנותו לעניים, הרימו אותו לאיש המופת.

אולם מרכז פעולותיו, עיקר כל מאוויו, מחשבותיו ומעשיו, היה הרבצת התורה, בעומק וברוחב. הוא היה מעמיק בלימודיו, והיה מרחיב את השפעתו, במישרין ובעקיפין, עד שיצאו מבית מדרשו, או משל אלה שנוצרו ע"י בית מדרשו, מאות לומדים מופלגים, גדולים בתורה, רבנים, מורים, מדריכים ומחנכים, שתפסו מקומות חשובים בעולם התורה.

הוציא לאור מהדורה מוגהת של הרמב"ן על ש"ס.

תקופת סלוצק
במשך עשרים ושש שנים, תרנ"ז-תרפ"ג (1923-1897) שמש כר"מ בסלוצק. אחרי המהפכה הסובייטית המשיך בפעולותיו בתור רב ור"מ, והיה למטרה לחיציהם של הייבסקציה, שאחת החלטתה לחסל כל מוסדות תורה. הוא הוכיח אומץ לב רב בהגנתו על הישיבה, ונאסר פעמים אחדות. אחרי שחרורו התחבא זמן מה בכפר הסמוך לסלוצק. לבסוף נאלץ לברוח על נפשו,
וב-1923 נמלט בחשאי דרך הגבול הפולני לקלצק, עיירה ששכנה ע"י הגבול הרוסי, ושאכסנה את ישיבת "עץ חיים" עוד משנת 1921, בראשותה של חתנו הגאון רבי אהרן קוטלר, שעבר לשם עם חלק מן התלמידים.

רבי איסר זלמן הגיד שיעורים בקלצק כשנתיים, וב-1925 עלה לארץ ישראל, שם נתמנה לר"מ בישיבת "עץ חיים" בירושלים, ושמש במשרה זו עד פטירתו בי' כסלו תשי"ד.

חיבר שבעה חבורים גדולים בשם "אבן האזל" על הרמב"ם, שאשתו, הרבנית המלומדת בילה הינדה, "העתיקה בכתב ידה את כל הכתבים למסרם לדפוס, והיא שהתעסקה בכל עבודת הדפסה והפצה" (הקדמה ל"אבן האזל", ירושלים תרצ"ה).

בניו:
הרב צבי יהודה מלצר של "ישיבת הדרום" ורבה של רחובות,
פרופ' פייבל מלצר, מרצה ומחנך;
בתו היא אשתו של הרב ר' אהרן קוטלר.



הערות לערך:
שם המעיר: ארנון גורליק
הערה: נכדתו האחת נשואה לר' עמיטל ונכדה אחרת הייתה נשואה לר' שך
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: יורם מלצר
הערה: ידעאל מלצר כתב ביוגרפיה בשני כרכים על הרב.
מקור ההערה: הספר בידי.

שם המעיר: אליהו
הערה: הרב שך לא היה נשוי לנכדתו, אלא לבת אחותו. ואכן בספרו אבי עזרו ובמכתביו הוא מכנהו 'דודי'.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן