לדף ראשי



נצר לשושלת רבנים ותיקה מצד אביו ואמו. נולד בשנת תקט"ו (1755) לאביו רבי שמואל, רבה של עיר-חדש. עוד בימי נעוריו רכש לו ידיעה רחבה בתורה וכעדות הצדיק מדיז'ין -

"התחילו עוד בילדותו אבריו לומר לו עתידות, וביקש מהשי"ת שייקח ממנו רוח-הקודש זו".

היה גדול בתורה, ומתשובותיו בהלכה מובאות בספרי הדור. בחסידות היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, ושימש גם את רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. רבנותו הראשונה הייתה בקדלביסוב, וכבר לשם נהרו רבים כדי לשמוע תורה מפיו. משם עבר לרבנות אפטא, ואם כי עיר זו הייתה חביבה עליו ביותר, ועל כן נקרא שמה עליה, קיבל בשנת תקס"ח את רבנות יאס (בבואו לשם המליץ עליה: יאס - ראשי-תיבות סוף ארץ ישראל).

התנהגותו הייתה מוזרה ומשונה, ורק גדולי הצדיקים עמדו על טיבה האמיתי. נטה לדבר בדרך ההגזמה וההפרזה על תופעות חיים וגם על עצמו, הרבה באכילה ובשתייה. כל אלה, בצרוף חסידותו הקנאית ותקיפותו העזה, הקנו לו מתנגדים קשים בעיר, בייחוד בין חסידי חב"ד, והוא נאלץ לעזבה.

הוא עבר למז'בוז' - ערש החסידות. כאן השתחרר מעול הרבנות והתמסר לעבודת ה'. רבים למדו תורה מפיו, ובתוכם גדולי תורה ובני עליה. זכה להערצה רבה, ומפורסם בייחוד כאוהב ישראל.

שני ספריו: "אוהב ישראל" ו"תורת אמת" נדפסו אחר פטירתו.

נפטר במז'בוז' בה' ניסן תקפ"ה (1825) וברגעיו האחרונים צווה שלא ירשמו שבחים על מצבתו רק שהיה אוהב ישראל. את עבודתו המשיכו שני בניו: רבי יצחק מאיר ורבי יוסף משה.

הרחבה מתוך הספר "דור דעה" מאת יקותיאל אריה קאמעלהאר, ניו יורק תשי"ב



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן