לדף ראשי



נולד בשנת תק"ל (1770). בנו של רבי נחום מטשרנוביל וחתנו של רבי אהרן הגדול מקארלין. אחר פטירת אביו ירש את כיסאו.

שלא כאביו נהג נשיאותו ברמה. חי חיי רווחה בבית הנאה שבנה לעצמו. בימיו נוסדו ה"מעמדות" - תשלום שנתי של החסיד לרבו, שנגבה על ידי שליחים מיוחדים.

המונים דבקו ברבי מרדכי שהיה חביב העם וקדושו. היה צדיק ההמון, אבל אף גדולים בתורה נמנו על תלמידיו, ובתוכם רבי ישראל מוולדניק, בעל "שארית ישראל".

דברי תורתו נדפסו בספר "ליקוטי תורה" (לבוב תר"כ).

רבי מרדכי נפטר בכ' אייר תקצ"ז (1837) באנאטיבקה הסמוכה לקיוב, בה בחר - לפי האגדה החסידית - שנים מספר עוד לפני פטירתו, משום שלא נשמע בה צלצול פעמונים של בתי התפילה הנוצריים המפריע בקבר.

בירושתו התחלקו שמונה בניו שהיו לאדמו"רים מפורסמים: רבי אהרן, בנו בכורו בטשרנוביל, רבי משה בקאריסטושוב, רבי יעקב ישראל בהורנוסטייפול ואחר כך בצ'רקאסי, רבי נחום במאקאריוב, רבי אברהם בטריסק, רבי דוד בוואסילקוב ואחר כך בטולנה, רבי יצחק בסקווירא ורבי יוחנן ברחמיסטריבקה.

הרחבה מתוך הספר "דור דעה" מאת יקותיאל אריה קאמעלהאר, ניו יורק תשי"ב





הערות לערך:
שם המעיר: דוב אור
הערה: רבי יעקב ישראל מטשרקאס היה חתנו של האדמו"ר רבי דב בער (האדמו"ר האמצעי) מחב"ד זי"ע
מקור ההערה: "(קיצור) תולדות חב"ד" פרק ב'

שם המעיר: ש"י עגנון מספר על הרב
הערה: בסיפורו "בעל הריחיים והטוחן" מספר ש"י עגנון על אגדה שסופרה על רבי מוטיל מטשרנוביל
מקור ההערה: כרך "אלו ואלו" ש"י עגנון

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן