 לדף
ראשי
אברהם דוב מאברוטש
מגדולי רבני החסידות נפטר 1841 מתלמידי רבי נחום מטשרנוביל. שימש ברבנות בז'יטומיר ובאברוטש. בשנת תקצ"ב עלה לארץ ישראל. לפי האגדה החסידית נמשכה נסיעתו אך ימים מועטים, ואירעו לו נסים בדרך. עם בואו ארצה התיישב בצפת, ונתמנה לרבה של קהילת החסידים וראש הכולל שלהם. שירת את עדתו במסירות רבה ודאג לכל צרכיה. התהלך עם אנשיו בלבביות יתירה והיה להם מדריך ומחנך. ספג עלבונות ומכות בימי הביזה בצפת בשנת תקצ"ד. אחר הביזה פעל גדולות בארגון הקהילה מחדש. אך בנס ניצל בימי הרעש בשנת תקצ"ז, ועבד קשה בהחשת עזרה לפצועים ובהצלת המועט ששרד. גם אחר התנפלות הדרוזים לא נשמע לעצת מעריציו לעזוב את צפת ולעבור למקום אחר. נשאר בה עד יום פטירתו י"ב כסלו תר"א (1841) ומנוחתו כבוד במערה אחת עם רבי דוד שלמה מסורוקה. ספרו "בת עין", המכיל את מבחר דרשותיו ושיחותיו בפני תלמידיו וחסידיו בהיותו עוד בחו"ל והוספות מדבריו בארץ ישראל, הופיע לראשונה בירושלים תר"ז. מקור הערך: יצחק ורפל, ספר החסידות תש"ז
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|
