לדף ראשי



מיסד שושלת רוז'ין. נולד בפרובישץ (פלך קיוב) בג' תשרי תקנ"ח (1798), לאביו הצדיק רבי שלום, בנו של רבי אברהם המלאך, ולאמו חוה, נכדת רבי נחום מטשרנוביל.

מימי ילדותו עד יום הסתלקותו הוא עטור סיפורי-פלאים. אביו נפטר בעודנו ילד והוא התחנך על ידי אחיו הגדול רבי אברהם, ממלא מקום אביו. אחיו זה נפטר בשנת תקע"ג, כשרבי ישראל היה רק בן ט"ו - והנער עלה על כסא אביו. תוך כשרון ארגוני רב בנה הצדיק הצעיר את המרכז החסידי. עורר את התפעלותם של צדיקי הדור, ובתוכם זקן הצדיקים רבי אברהם יהושע השיל מאפטא.

כשעבר לרוז'ין בנה לעצמו ארמון מהודר וריהטו ברהיטים ובכלים נאים. אלפי חסידים נהרו אליו מקרוב ומרחוק. רבי ישראל נהג את ביתו בהרחבה, נסע במרכבה נאה ואפילו להקת מנגנים החזיק אצלו. בכל מעשיו אלה, ואפילו במנהגו לעסוק כל יום שעה קלה בעבודה גופנית, בעיקר חטיבת עצים, ראו חסידיו אך כוונה אחת: להרבות בכבוד שמים, השפעתו גדלה מיום ליום ואפילו שרים ונסיכים חלקו לו כבוד.

דרכו בחסידות הייתה דרך המתינות והשקט החיצוני. תפילתו הייתה בנחת; ללא התלהבות יתירה, וכפי שהיה אומר: "יש צדיק שירא כל כך מהשי"ת, שירא אפילו להניד אבר בעבודתו". מיעט באמירת תורה, שיחותיו היו לרוב קטועות, ונסבו לעתים קרובות על עצמיותו ויחוסו הרם. בילה מעט בקרב חסידיו, אפילו בשעת התפילה היה מתייחד בחדרו.

כעבור עשרים וחמש שנות עליה נאסר רבי ישראל בתוצאת הלשנה, שהוא שואף למלוכה על ישראל. 22 חדשים ישב במאסר בקמיניץ ובקיוב. מששוחרר עבר לקישינוב, משם ליאסי ולבסוף לסדיגורה, בה בנה, מחדש את מרכזו, שעלה עוד על זה שברוז'ין; חסידי גליציה נהרו אליו באלפיהם והסתגלו לדרכו, שנראתה להם תחילה חדשה ומוזרה. בין הבאים אליו אף צדיקי גליציה.

רבי ישראל נפטר ביום ג' חשון תרי"א (1850). את דרכו המשיכו ששה בניו: רבי שלום יוסף, שנפטר עוד אותה שנה בלייפציג, רבי אברהם יעקב בסדיגורה, רבי דוד משה בפאטיק ואחר כך בטשורטקוב, רבי דוב בר בליאובה, רב' נחום בשטיפינטשי ורבי מרדכי שרגא בהושאטין.

מדברי תורתו של רבי ישראל לוקטו בספרים:
"עירין קדישין".
"בית ישראל",
טקסט מלא של הספר בית ישראל על רבי ישראל מרוזין
"תפארת ישראל",
"כנסת ישראל",
"פאר לישרים"


הרחבה מתוך הספר "דור דעה" מאת יקותיאל אריה קאמעלהאר, ניו יורק תשי"ב



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן