בשלושה תחומים חלים דיני שביעית: א. "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה:א) - שביתת קרקע זו מחייבת להימנע מעבודות קרקע שונות. ב. "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה:ו) - קדושה יש בפירות שביעית, והקדושה מתבטאת בדרכים שונות המגבילות את השימוש בפירות. ג. "שמוט כל בעל משה ידו" (דברים טו:ב) - חובה לשמט את החובות הקיימים בסוף שנת השמיטה. שביתת הקרקע בתורה הוזכרו ארבע עבודות קרקע שיש להימנע מעשייתן בשביעית: זריעה וזמירה, קצירה ובצירה. גם חריש הוזכר - "בחריש ובקציר תשבות" (שמות לד:כא) - אבל לא ברור אם הכוונה לחרישה בשבת או לחרישה בשביעית (עיין ר"ה ט:א ורש"י לפסוקנו). חכמים הוסיפו איסורים נוספים, בכל אותן מלאכות שאין חיי הצמח או היבול תלויים בהן. קדושת הפירות פירות השנה השביעית מותרים באכילה, שהרי נאמר "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה:ו). אבל הגבלות שונות מצויות בשימוש בפירות שביעית: "לכם לאכלה" - לכם ולא לבעלי חיים (תוספתא שביעית ה:כ, ועיין ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל ה:ה). "לכם לאכלה" - ולא להפסד (פסחים נב:ג) ולא לסחורה (עבודה זרה פב:א) ועוד. פירות שביעית הם הפקר, כמו שכתוב "והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך" (שמות כג:יא). רמב"ן סבור, שמדברי הכתוב, "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה:ו), למדים שזו מצוות עשה מיוחדת לאכול את פירות השביעית, ולא רק רשות, כפי שפוסקים רמב"ם ואחרים. נוסף להגבלות באכילת הפירות ובסחר בהם יש חובה לבער מן הבית את הפירות כאשר כלה אותו מין מן השדה. דבר זה נלמד מהפסוק "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" (ויקרא כה:ז): "כל זמן שחיה אוכלת מן השדה, האכל לבהמה שבבית, כלה לחיה אשר בשדה, כלה (ל' צרויה) לבהמתך מן הבית" (פסחים נב:ב). שמיטת כספים מצווה שאינה קשורה לעבודות הקרקע היא שמיטת החובות בסוף שנת השמיטה: "שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא ייגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה לה' " (דברים טו:א-ג). כל חוב כספי שאדם חייב בשקיעת החמה של כ"ט אלול, בסופה של שנת השמיטה - נשמט. כשראה הלל הזקן שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, משום שחששו לשמיטת חובותיהם, ועל ידי כך נמצא העני נפגע והעשיר נכשל ועובר על דברי התורה "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בלייעל וכו' " (דברים טו:ט) - תיקן פרוזבול, המונע את שמיטת החובות בשמיטה. מקור הערך: יהודה איזנברג
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|
