לדף ראשי




סהל בן מצליח הכהן - קראי בעל ויכוח בימי הגאונים; נולד בירושלם בשנת 910. הוא התייחס לצאצאי הרכבים, ומכונה בשם "אבו אלסר" כלומר המלמד. נשלח מעדתו מירושלם לבבל לדרוש ברבים בלשון ערבית ולהפיץ את אמונתו, לעשות נפשות לכת בני מקרא, ולשכנע את הרבנים הפוסחים על שתי הסעיפים. טען נגד רב סעדיה גאון והרבנים טענות רבות.

התווכח עם תלמיד הרס"ג רב שמואל בן יעקב, שהחליף עמו אגרות, וכתב אליו:

הטוב טוב אתה מן סעדיה הפיתומי (הרס"ג) ראש הישיבה? הרוב רב עם בני מקרא יצ"ו, אם נלחום נלחם עמהם? והלא חכמיהם ותלמידיהם היו תובעים ממנו לצאת אליהם ולשבת עמם במלחמת ה' ולערוך עמם משפטיהם לדעת אי זה דרך הטוב וכו'.

חומרותיו בדינים
סהל, ככל הקראים מבני דורו, היו מחמירים מאוד בדינים שקבלו עליהם. בתוכחת מגולה שכתב, ובדרשותיו ברבים הוכיח את העם כי מקילים באסורים רבים, ע"פ תורת הקראים. באגרתו יאמר:

אני מבית המקדש (מירושלם) באתי להזהיר בני עמי וכו' ולהשיב פתויי עם ה' מן המאכלות אשר התירו להם הראשונים (הרבנים) כמאכלות הגוים, והקלו בעיניהם טומאה וטהרה ומתת יולדת, ואמרו שמותר לקחת את השמן מכלי הגוים הנעשים מעורות הגמלים, וכן משקים וממתקים הנעשים ביד הרקחים הנכרים, ולקחת הקמח אשר יטחנו הגוים אותו בלי לברר הדגן מן השקצים וצעיפי העכברים.
לכן באתי לשם ה' להזהירם מרחיצת בוקר אשר תצא מאיש שכבת זרע, כי הם התירו במי שתצא ממנו שכבת זרע לרחוץ בבקר ולנגוע בכתבי הקדש, ואמרו כי מה שנאמר וטמא עד הערב הוא למען המקדש.
"ואני באתי למנוע אותם מהזבחים אשר הם מתירים ושחיטת בהמה הרה, ומלאכול אותה ואת בנה והוא נקרא נבלה",

ר"ל שהרבנים התירו את השליל בשחיטת אמו. גם בא להזהיר להם שלא יכשר לאיש לשכב עם אשה יולדת לא בתוך הארבעים יום לזכר ולא בתוך שמונים לנקבה "אשר זולתינו מתירים" כי הרבנים התירו בטבילה אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה (ע"ע יולדת).

לדעתו הקלו הרבנים בהתירם להשאיר נר דולק בשבת, והוא אסור לדעתו מן לא תעשה כל מלאכה (כי הנר גומרת המלאכה) ומן לא תבערו אש וכו'. וכן הקילו הרבנים שאיבת מים בשבת, והתירו בת אשת אב (בת חורגת) למרות את פי ה', וכן אשה אח ליבם וכו', והתירו אה החלב הנקרא כליות ואת היותרת (הדבק לבשר) והאליה, כי לדעת הקראים כל חלב אסור.

הוא התנגד להתיר בשבת טלטול ע"י עירובין, ורע בעיניו לראות כי יוצאים מבתיהם אל כנסיותיהם בשבת במשאות. ומזהיר שלא להשען על מצות אנשים מלומדה, ודתי שתי נשים (=ישיבות סורא ופומבדיתא) אשר מיום הדין אין פוחדים. ואשר לא יתן אל פיהם יקדשו עליו מלחמה ומתגדלים ומתגאים ומתגברים עליהם בנדוי ובחרם ובשליטי הנכרים.
מתנצל ואומר כי הקראים דורשים רק טוב ומזהיר את "אחיו" שלא ישמעו לדברי בני אדם האומרים שבני מקרא מבקשים רעתם, כי חלילה להם לעשות זאת.

חיבוריו
א') משנה תורה פי' עה"ת, נזכר בס' אורחות צדיקים כ"ד:
ב') פירשו על ישעיה ודניאל, נזכר בבעל המבחר לאהרן בן יוסף;
ג') ספר הדינים, מזכירו,שמואל המערבי בס' המצוות שלו;
ד') ספר המצווה;
ה') לשון למודים על הדקדוק:
ו') אגרות הוכחות נגד ר' יעקב בן שמואל, כנ"ל;
עשר שו"ת שמזכירן אליהו ירושלמי; פיוט בחרוזים עם ר"ת סהל בן מצליח הכהן הקרא. מתחיל: סרעפי יעצוני לסתר נאומיך, הן רוח מבינת אל תענני להכלימך, לאלוהי התהלך בין אנשי מקומך, אני אשיבך מלין ואת רעיך וכו', ובו מרשיע את הרבנים המאמינים בתורה שבע"פ ועל המחלוקות בין ב"ש וב"ה, ומרשיע את הרבנים שהם מפחידים את האנשים החפצים להתקרב אל הקראים.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן