לדף ראשי




דוד הראובני - משיח שקר; נולד סמוך לשנת 1490 במדינת חיבר בערב התיכונה, ומת בעיר ללירינא בספרד אחר שנת 1535. בני דורו לא ידעו אם הוא הוזה או רמאי. ראובני גרם לתנועת גאולה בקרב ישראל, והדבר גרם לשפיכות דמים גם בקרב האנוסים.

סיפר כי הוא משבט ראובן היושבים במדינת ערב, אחיו של המלך יוסף המושל על כל בני ראובן יושבי חלח וחבר, ומפקד על צבא שלוש מאות אלף גבורי חיל. ספוריו הנפלאים על ארצות וממלכות התעו להאמין לו, כי הוא שלוח מאחיו המלך ושבעים זקנים למלכי אירופה והאפיפיור, לקבל מהם תותחים להלחם במוסלמים הדוחקים רגלי היהודים, ולגרש את התורכים מארץ הקודש. מראהו והתנהגותו המוזרה הגדילו את האמונה בו. הוא נראה סודי ופלאי, היה קצר קומה, פנים כהים, רזה מרוב סגופים וצומות, ותנועותיו והליכותיו היו מפליאות.

ראובני היה אמיץ, וכמו נוצר להנהיג. דיבר עברית מגומגמת במבטא מוזר. אמר כי לא ידע את התלמוד מעולם, אך באחרונה נגלה כי ידע גם את הקבלה, ועשה את עצמו כלא יודע, למען יאמינו כי הוא מבני עשרת השבטים שהמשנה והתלמוד לא הגיעו אליהם.

בחדש אדר שנת רפ"ד (1524) בא ראובני לרומא, רוכב על סוס לבן, ועבדו ומתורגמנו לימינו ולשמאלו. הוא בא עד לפני שער האפיפיור קלימנט השביעי, התקבל בכבוד על ידי החשמן גוילו, ולאחר זמן קצר זכה לקבלת פנים על ידי האפיפיור עצמו. האפיפיור הזה לא היה מן הקנאים. נטה חסד ליהודים והיה להם מגן מצורריהם.
כנראה שראובני מסר לקלימונט תעודות שקיבל מרבי חובלים ושרים פורטוגזים שפגשו אותו בנדודיו, והם אשרו דבריו על הנסים ונפלאות שסיפר להם. האפיפיור שלח את הכתבים לאימות בחצר המלוכה בפורטוגאל, וכאשר השיבו לו כי הדברים נכונים, נתקבל ראובני אצל האפיפיור ברוב כבוד, כיאות לשליח של אחי המלך.

בלווית עשרה יהודים ומאתים נוצרים רכב על פרדה בחוצות רומא, וההמון נמשך אחריו. הכבוד שקבל מהאפיפיור בהסכם עם מלך מפורטוגאל היה מפני שהאמינו שבעזרת ראובני ובני שבטו יצליחו במלחמתם נגד תורכיה. כבוד זה הלהיב את היהודים ועורר תקווה כי יגאלו מהגלות.

אמונה היהודים בראובני
בנבגידא, אשת ר' שמואל אברבנאל, שלחה לראובני סכום כסף גדול, ודגל שעשרת הדברות רקומים עליו. דניאל מפיזה שהיו לו מהלכים בחצר האפיפיור, סיפק לו כל צרכיו כל ימי היותו ברומא.
בתום שנה לשבתו ברומא הוזמן על ידי ממלך פורטוגאל, יוהן השלישי, לבוא לעיר מלכותו, שם נתקבל בכבוד מלכים.
האנוסים שראו את הכבוד שנעשה לדוד הראובני, התחילו לקוות לקץ הימין, ורבים מהם באו אליו לחיות בצילו. אנוס אחד, יעקב בירב, התנבא כי הוא עצמו אלוהים, וכי יקום לתחיה שלושה ימים אחרי מותו. הוא נתפס והומת ביד שופטי האינקוויזיציה.

אותה עת נמצא בעיר המלוכה בחור מזרע היהודים אשר קנה דעת והשכלה, ואשר הצליח לטפס בתפקידי המלוכה, ושמו דיגו פיריס. בראותו כי יש תקוה לעם ישראל להגאל ולשוב לארצו, הלך לביתו, מל עצמו, ושינה את שמו לשלמה מולכו. כאשר נתרפא בא אל הראובני להכניסו בבריתו ולעזור לו להוציא פעולתו. ראובני חשש לקרבו, מפחד שיוודע למלך כי גרם לקתולי להתגייר. ראובני האיץ בו לעזוב את הארץ וללכת לתורכיה.

שמועה הגיעה לאזני המלך כי האנוסים החלו לחלל את קדושת הצלב, וכי התקוה אשר ראובני נטע בלבם היא הסיבה לחילול הקודש. המלך ציווה לאינקוויזיציה לחקור את העניין. חינו של ראובני ירד בעיני המלך, והוא פקד עליו לעזוב את הארץ תוך חודשיים.
ראובני התמהמה, ואז הושיבוהו באניה בכח. התחוללה סערה בים שהטילה את האניה לחוף ספרד, שם נתפס ראובני והושם בכלא האינקוויזיציה הספרדית. הקיסר קרלוס החמישי הוציאהו לחופשי.
אחרי נדודים רבים נתפש שוב, והמלך ציווה לאסור את ראובני ואת מולכו בכבלים ולהוליכם למנטובה. הם הובאו לפני שופטי האינקוויזיציה. דינו של מולכו נגזר להשרף על המוקד בסוף שנת 1532. ראובני נכלא בבית הסוהר בעיר ללירינא, שם הורעל.
חסידי ר' שלמה מולכו הזכירו את שמו לשבח גם אחרי מותו, ואילו דוד הראובני הוזכר לגנאי, כי בשל חלומותיו נהרגו אנוסים רבים (שלשלת הקבלה דף ה"ה ע"ב, אורחות עלם דף פ"ט).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא:
דוד הראובני - מוצאו, לשונו ותעודתו
לחקר האידיאה המשיחית של שלמה מולכו / ש. ברנשטיין
צפת ומקובליה / הרב א.ל. גרייבסקי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן