לדף ראשי




רבא - מגדולי אמוראי בבל. נקרא תמיד בשם רבא סתם. אביו, רב יוסף בר חמא, ישב בעיר הגדולה מחוזא על נהר חדקל (דגלת).
רב יוסף בר חמא היה עשיר וגדול בתורה והיה תלמידו של רב ששת ורב נחמן. בנו רבא נולד לו בשנת מות רב יהודה בר יחזקאל (קדושין ע"ב:) היא שנת 299 לספירה, או מוקדם יותר. רוב ימיו ישב בעיר מגורי אביו ושם מת בשנת 352.

רבא קבל תורתו מחכמים רבים, ובראשם רב נחמן בר יעקב היושב במחוזא. הוא מספר על מה שראה ממנהגי רב נחמן (ברכות ל"ד), והרבה מדברי ר"נ בהלכה אמר בשמו.
כאשר שמע דברי רבו נאמרים שלא במדויק היה נוהג לומר: הלא אמרתי לכם שלא תתלו דקדוקים ריקים (בוקי סריקי) בר"נ (ב"ב ז' ועוד), והיה אצל ר"נ בשעת מיתתו, ור"נ נראה אליו אחר מותו (רבא מ"ק כ"ח).

בילדותו למד רבא בסורא בבית רב חסדא, עם חברו רמי בר חמא שנשא את בת רב חסדא. אחרי מות רמי לקחה רבא (סוכה כ"ט). רבא שימש גם את רב ששת (ברכות ל"ד), ושנים הרבה שימש את רב יוסף בפומבדיתא.
בימי רבה ובימי רב יוסף התגורר רבא בפומבדיתא, במקום הישיבה הגדולה, שם נקשרה בינו ובין אביי ברית נאמנה שאותותיה ניכרים בכל חלקי התלמוד.

אביי ורבא
אביי ורבא היו לחברים בלתי נפרדים, ודבריהם בהלכה נמסרים לרוב יחד לדורות הבאים. אביי ורבא דומים לזוג אחר, רב ושמואל. מחלוקותיהם של שני זוגות אלה נקראים בשם מיוחד: "הויות", "הויות דרב ושמואל" (ברכות כ), "הויות דאביי ורבא" (סוכה כ"ח).

מאמרי התלמוד המתחילים במלה "איתמר" כוללים ברובם מחלוקת רב ושמואל ומחלוקת אביי ורבא בהלכה. שני זוגות אלה נזכרים יותר מזוגות אחרים שאמרו דבר אחד: מה שהתחילו שני ראשי המדברים בישיבות בבל, רב ושמואל, גמרו אביי ורבא. על ידם החלה חתימת התלמוד ועליהם סמכו בזה תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם.

אחרי מות רב יוסף היה אביי לראש הישיבה בפומבדיתא, ורבא ישב במחוזא וגם אליו נקבצו תלמידים. אחרי מות אביי (338) נעשה רבא לראש הישיבה הגדולה, שעברה לעיר מחוזא בבבל. רבא היה לראש יחיד בדורו עד יום מותו.

הנהגתו
רבא אמר על עצמו:

שלושה דברים בקשתי מן השמים:
שנים נתנו לי, ואחד לא נתנו לי.
חכמתו של רב הונא
ועשירותו של רב חסדא נתנו לי.
אבל ענותנותו של רבה בר חונא לא נתנו לי.

על עושרו מעידים האזכורים של שדותיו (ב"ק ל'), אריסיו (ב"מ ע"ג). וספינתו (ב"ב קנ"ג).

רבא היה משחד מהונו את בית המלך להעביר גזרות רעות, כי בימיו כבדה יד מלך שבור על בני ישראל בבבל (חגיגה ה'). גם רבא היה בסכנה (ברכות נ"ו), אבל אמו של המלך איפרא הורמיז הרגיעה את בנה המלך ואמרה לו:

לא יאי לך עסק עם היהודים, שכל מה שמבקשים מאלהיהם הוא נותן להם.
אמר לה המלך מה הוא?
אמרה: הם מתפללים ויבוא מטר.
אמר לה: יתפללו עתה בתקופת תמוז ויבוא מטר.
שלחה לרבא: כווין דעתך והתפלל שיבוא מטר.
התפלל ולא בא מטר. אמר לפניו: רבש"ע, באזנינו שמענו, אבותינו ספרו לנו, פועל פעלת בימי קדם (תהילים מ"ד ב'), ואנו בעינינו לא ראינו.
ובא מטר עד ששפכו המים מן המרזיבות לנהר חדקל (תענית כ"ד).

רבא היה מקורב לאם המלך איפרא הורמיז. פעם אחת שלחה לו ארבע מאות דינרי זהב לצדקה והוא חלקם לעניי נכרים (ב"ב י). שלחה לו קרבן כדי שיעלהו לשם שמים, ורבא ציווה לשני חכמי ישיבתו לעשות מה שבקשה (זבחים קט"ז).

דרכו בלמוד
שיטת רבא בלימוד ניכרת מדבריו: אגרא דשמעתא סברא (ברכות ו'). דברים שלמד מאחרים הזכיר בלשון זה פלוני אסברא לי.

אמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה, שנאמר בתורת ה' חפצו, והדר: ובתורתו יהגה (תהילים א', ברכות מ"ג: ע"ז י"ט). כלומר: צריך להקדים גמרא לסברא.

בין דברי האגדה של רבא חשובים מאמריו על תלמוד תורה.
כאשר ראה את רב המנונא מאריך בתפלתו (וגורע מזמן התלמוד), אמר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה (שבת י').
בדרשות על איוב שם בפי רעי איוב את הדברים האלה: ברא הקב"ה יצר הרע ברא התורה תבלין (ב"ב ט"ז). בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? (שבת ל"א).
על דרך לימוד התינוקות אמר רבא דברים רבים (ב"ב כ"א), ובהם קביעת מספר הילדים הנמסרים ביד מלמד אחד: אם יש עשרים וחמש תינוקות מושיבין מקרי דרדקי אחד, ואם יש חמישים מושיבין שנים, ואם יש ארבעים ממנים ריש דוכנא (עוזר למלמד) ונותנים שכרו מן העיר.

רבא חס על כבוד התורה ולומדיה. צריך שתהיה בכל ת"ח מידה קטנה של גסות רוח (סוטה ה'. בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה).
בשם אפיקורסין הוא מכנה את המדברים דברי לצון על החכמים כמו אנשי בית בנימין הרופא במחוזא שאמרו: מה הועילו לנו החכמים? מעולם לא התירו לנו עורב ולא אסרו לנו יונה.

רבא החזיק טובה לעצמו, שכשבא צורבא מרבנן לדין לא נטה לשכב עד שלא הפך בזכותו (שבת קי"ט). התיר לצורבא מרבנן לומר 'צורבא מרבנן אנא, הקדימו דיני לשל אחרים' (נדרים ס"ב). מהאמור בעזרא (ז' כ"ד) למד שמותר לת"ח לומר איני נותן כרגא (שם ס"ב).

אמר שמותר לאדם להודיע שהוא ת"ח במקום שאין מכירין אותו (שם מ"ב).
כאשר רומם כבוד מי שתורתו אומנתו, חייב אותו להיות ראוי לכבוד הזה. המשיל את תלמידי החכמים לארון הקדש: וכמו שנאמר בארון מבית ומחוץ תצפנו (שמות כ"ה י"ג), כן כל ת"ח שאין תוכו כברו אינו ת"ח (יומא ע"ב).

הזהיר את בני ישיבתו ואמר להם: בבקשה מכם, לא תירשו שתי גיהינום (שם). כלומר: כשתעמלו בתורה ואין בכם יראה ומעשים טובים, תאבדו חלקכם בשני עולמות, ותירשו גיהינום בזה ובבא. עוד אמר להם: בבקשה מכם לא תתלוצצו שלא יבואו עליכם ייסורים (ע"ז י"ח). מרגלא בפיו: תכלית ת"ח תשובה ומעשים טובים (ברכות ל"ז).

יראת שמים ויראת חטא שנשתרשו בלב רבא נכרים ממה שהתפלל אחר תפלתו:

אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי וכו' יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד
ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים וכו' (שם).

דרשותיו
בכל אמוראי בבל אין דומה לרבא באגדה. פעמים אין ספור נמצאים בתלמוד דברי אגדה שדרש ברבים (רובם נאמר בראשם "דרש רבא"). דרש גם דברי הלכה (פסחים ה'), וגם דברי מוסר כמו: עזרו איש את אחיו כדי שיהא לכם שלום במלכות (ב"ב ט'), כבדו נשיכם כדי שהתעשרו (ב"מ נ"ט).

מדרכי דרשותיו ראוי להזכיר שאהב להכריע בין שני כתובים הסותרים זה לזה וגם בלמדו את בנו מקרא, "רמי קראי אהדדי" (זבחים קט"ז). אהב להשתמש במשלי בני אדם.

יש בתלמוד סיפור ארוך על שיחה בין רבא לרבה בר מרי (בעל אגדה שבא לא"י). רבא שאל על שלושה עשר משלי בני אדם איפה נרמזו במקרא. רוב תשובותיו של רבה בר מרי מצאו חן בעיניו, ועל מקצתם הייתה לו תשובה אחרת (ב"ק צ"ב-צ"ג).
ראוי להזכיר שבדרשו פסוקי שה"ש הכניס באגדה את דברי כנסת ישראל כמו בעלי אגדה של א"י.

במדרשי הלכה נמצאות דרשות רבות בשם רבא. הוא הוציא הלכות מפסוקי תורה ומפסוקי נביאים וכתובים. את דרך פעולות בית הדין, מהזמנת בעלי דינים ועד הכרזת חרם - הוציא רבא מפסוקים שונים (מ"ק ט"ז). פעם אחת בקש לדרוש על השם המפורש, אבל זקן אחד הזהירו שלא לדרוש, שנאמר "זה שמי לעלם" - חסר, והוא לשון העלמה (פסחים נ).

על מעשה מרכבה של יחזקאל אמר רבא כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיה, למה יחזקאל דומה? לבן כפר שראה את המלך. ולמה ישעיה דומה? לבן כרך שראה את המלך (חגיגה י"ב).

לרבא היו שני בנים שעשו חיל בתורה רב יוסף ורב משורשיא. בשעת מיתתו היה אצלו אחיו רב שיעורים (מו"ק כ"ח,). אמרו כשנפטר רבא (וכן כשנפטר אביי) געשו גלי נהר חדקל וגדותיו נשקו זה לזה (שם כ"ה).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן