לדף ראשי




רוזאניס יהודה - תלמודי ומחבר, נולד בקושטא בשנת 1657, ומת באחרון של פסח תפ"ז (1727). תלמידם של ר' שלמה הלוי הזקן ור' יוסף בן ישעיה מטראני.

עסק בתורה הרבה עד שהיו מכנים אותו "קונוק תנא" (התנא הקטן).

נשא לאשה את בת דודו ר' אברהם רוזאניס הזקן. עסק במסחר, והיה אחראי על בית המסחר של מפקד הצבא. התורכים היו מכנים אותו "אוגאק באזירגיאן" (בנקאי הארמון).

בימי השולטן אחמד השלישי, נאלץ ר' יהודה לנסוע לאדרינופל לרגל עסקיו עם שרי הצבא. לבש מדים, רכב על סוס, וכאשר הגיע לעיר לא היה לו פנאי להחליף בגדיו, והלך אל בית הכנסת להתפלל ערבית. ישב על ספסל ושמע ויכוח בין החכמים בדבר הלכה: חכם אחד שאל קושיא בתלמוד, ולא ידעו להשיבו. קם ר' יהודה ובאר את העניין. השתוממו החכמים על האיש שהוא בקי בתלמוד, ואמרו לו את המליצה שאמרו לר' חנניא בן תרדיון בשעתו: "אי ספרא לא סיפא ואי סיפא לא ספרא". והוא ענה במליצה תלמודית אחרת: "הספר והסייף ירדו כרוכין מן השמים".

אחרי מות חמיו, ירש ר' יהודה כסף והשתתף במסחר עם אחיו ר' חיים ור' אהרן רוזאניס. לאחר זמן הסכימו שהם יעסקו במסחר, והוא יעסוק בתורה. אז החל ללמד תורה לת"ח ולדרוש בתוך קהל ועדה, אך סרב לקבל משרת רבנות וליהנות מן הצבור.

כתביו וחבוריו
ר' יהודה רוזאניס כתב הגהותיו והערותיו על גליונות הספרים בכתב דק ובלי סדר כי לא התכוון לפרסם את כתביו. ר' חיים ן' עטר העיד שלא רצה להדפיס חבוריו בחייו, לבל יחשבו שכונתו הייתה לחלוק ולבקר (פרי תואר פ"ד סי' קי"ג). ר"ח אזולאי כתב, ששמע מזקני קושטא, שלא עלה בדעתו להדפיס מרוב ענותנותו. מזכירו ובן משק ביתו ר' יעקב כולי (מחבר הספר "מעם לועז"), מוסר כי היה מטיף, תומך בעניים, אבי יתומים ומגן לכל קשה יום. "ולכל בני ישראל היה אור" (הקדמת משנה למלך, ועי' הקדמת ר' אברהם בן יצחק רוזאניס לפרשת דרכים).

חכמים שהתוכחו עמו בהלכה היו ר' יצחק הלוי, ר' שמואל הלוי ור' אפרים נבון. דרכו בהוראה היה לקולא, כי ורגיל היה בפיו כי גדול כוח ההיתר (משנה למלך ברכות פ"ב י"ד, שם מאכלות אסורות פ"ו י"ח).

בדרשותיו הצטיין בחקירה המתקבלת על הלב, ונמנע מפלפולים ומאמרים מן הזהר וחכמת הסוד כדרך המטיפים בתוגרמה בדור ההוא. רוב דרשותיו מיוסדות על מעשה הצדקה ואהבת ארץ ישראל.

ר"י רוזאניס היה בין הרודפים את כת שבתי צבי, והיה מהראשונים לחתום על הכתב ששלחו רבני קושטא לכל תפוצות ישראל נגד הנוכל נחמיה חיון (תורת הקנאות דף ס"ד-ס"ה). כמו אישר מכתב של רבני ירושלם ע"ד הנוכל חיים מלאך (שם דף ס'). אחר שחיון, והיה בנדוי שנים רבות, שב ר' יהודה לקושטא ובקש מן הרבנים להתיר את החרם. כאשר סרבו, השתדל לפני הגביר רפאל מאנילה, פקיד בית הויזיר הגדול אברהם פחה, ובהשפעת הגביר, גזר שר הפנים על רבני העיר להתיר החרם. החכמים סרבו ימים רבים, אך בסוף נאותו שני חכמים, ר' יוסף ן' ישעיה מטראני ור' שמואל הלוי להתחבר עם ר' יהודה רוזאניס ולהתיר החרם על חיון ביום כ"ז תמוז תפ"ח (1725), בתנאי שלא יעסוק עוד בחכמת הסוד, ולא יאסוף עוד המון העם בביתו (לחישת שרף דף ח', תורת הקנאות דע"ג).

בשנת 1725 חלה ר' יהודה את חליו שנמשך קרוב לשנתים ימים, ובהרגישו כי קרוב יום פקודתו אמר: "קרבה שנת השבע שנת השמיטה", כי היה קרוב לשבעים שנה.

רשימת ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית

א') "פרשת דרכים" אוסף דרשות (קושמא 1728);
ב') "משנה למלך" פירוש על הרמב"ם (קושטא 1731). נדפס גם עם יד החזקה;
ג') "דרך מצוותיך" נדפס בקושטא בסוף פרשת דרכים, ולבדו בברדיטשוב (1810).
ד') הגהות על ספר החינוך (פראנקפורט דאודרה 1783):
ה') הגהות על הטורים שראה החיד"א בכתב יד.
ועוד שלושה ספרים שנגנבו ממנו (עי' הקדמת פרשת דרכים).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן