לדף ראשי




ראשית דרכי רפורמה
תנועת הרפורמה החלה ע"י המשכילים הראשונים שרצו לתקן את מנהגי בית הכנסת. לבטל אמירת "במה מדליקין" בליל שבת, שאינו מעיקר התפילה; לבטל את תפלת "יקום פורקן" בשבת שנוסדה בבבל בזמן הישיבות, ובה ברכה לראש כלה ולראש הגלות. הם הסכימו להשאיר את ה"יקום פורקן" השני, שהוא תפילה בעד הקהלה.
בשלב שני של התנועה, ביטלו גם את ה"יקום פורקן" השני מסדורם, בטלו את אמירת הפיוטים. בית הכנסת הרפורמי מהודר ומפואר, ונקרא "היכל". התפלל בו חזן ומקהלה, הדרשן הפך ל"מטיף" בדומה למטיפים הנוצרים, והדרשה נאמרה בלשון המדינה. המטיף, החזן והמשוררים לבשו מדים שחורים כמו בכנסיה הנוצרית. הכניסו עוגב בהיכל, ובנות למקהלה, האנשים והנשים התפללו יחד. גם הנהיגו את טקס הקונפירמציה - הכנסת הנערות בברית הדת, כחיקוי למנהגי הנוצרים.

הרפורמה כהכנה לשווי זכויות
מנדלסון עצמו לא שינה דבר ממנהגי ישראל, והאמין שהדינים שבתורה, ודרך הפולחן נאמרו מפי הגבורה ולא יבטלו אלא אם יתגלה ה' שנית לבני ישראל וישנה אותם בעצמו (ירושלם עמ' 31). מנדלסון פתח פתח לרפורמה בכך שהכחיש את הלאומיות, והגדיר את היהודים ככת דתית, השייכים ללאום של המדינה בה הם חיים: בגרמניה הם גרמנים, ובאנגליה הם אנגלים. לכן הם גרמנים בני דת משה.
העיקרון שעמד אחרי גישה זו היה, כי יינתנו זכויות שוות ליהודים אם יגדירו עצמם כדת, ולא כלאום נפרד. תלמידיו המשיכו גישה זו, והתנהגו כמו הנוצרים בלבושם בלשונם ובהתנהגותם, והתבוללו בין הנוצרים. ההנחה הייתה כי אי אפר לשמור על היהדות ולהיות בעלי זכויות שוות.

וכמו שאמר ריגיו:

"איך נשאל דבר (שיווי זכיות) שלא נוכל אח"כ להשתמש בו?
ואיך נוכל להצדיק עצמנו בעיני העמים אם נהיה מוכרחים להודות ששמירת הדת
תתנגד אל השגת החופש?"

הריפורמים החליטו כי אין דרך אחרת אלא לפרוק עול המצוות.

כדי למשוך אחריהם את שומרי התורה, זייף שאול ברלין ספר שייחסו אותו להרא"ש, וקראו לו "בשמים ראש". הספר נדפס בברלין בשנת 1793. בספר הושתלו רעיונות של החוגים הרפורמיים. למשל, שמותר לאכול אורז וקטניות בפסח, מותר לשתות סתם יינם וחלב של גוים, להתגלח בסכין, לנסוע בעגלה בשבת, שלא להתענות בצום אסתר, להפסיק התעניות בשקיעת החמה מלבד ביום הכיפורים, שלא להתענות בתשעה באב אם יש ברית מילה, ושלא לומר פיוטים.
הרבנים באותו הדור הכירו את הזיוף.

הכחשת הלאום הביאה לכפירה בגאולה ובשיבת ישראל לאדמתם. כיון שזכו היהודים לשיווי זכויות, אין הם עוד בגלות ואל להם לקוות לביאת המשיח. הם מחו את זכר ציון מסידור תפילתם, ומטיפיהם צוו לבטל את תענית תשעה באב, כי למה לקונן על חרבן בית המקדש שאין מצפים שיבנה?
תבנית ההיכל לרפורמה הוקם ע"י ישראל יעקבזון בשנת 1810 בביתו בעיר זעעזען, ואח"כ בביתו בברלין בשנת 1815. ההיכל הראשון הוקם בהמבורג בשנת 1818, והתפללו בסדור שרוב התפילות היו בגרמנית.

הספרות הריפורמית
הריפורמים השתמשו לתעמולה בעתונים ובכתבי העת בגרמנית, והאורתודוקסים אשר רובם לא ידעו גרמנית לא יכלו להשיבם.
אברהם גייגר, שנבחר למטיף בעיר וויזבאדען, החל להוציא לאור בשנת 1832 את עתונו "וויסענישאפטליכע צייטשריפט פיר יידיישע מהעאלאגיע" ועורר את המשכילים לצאת למלחמה נגד השולחן ערוך כעומד למכשול לחופש. בשנת 1838 בחרו המשכילים בברעסלוי את גייגר לרב במקום הרב טיקטין. פרצה מריבה, והרבנים בשלזיא העליונה עזרו להרב טיקטין וגייגר הודח מכהונתו.
מה שחיזק את התנועה הריפורמית היה "החקירה ביהדות המדעית": רצון לכונן את היהדות על בסיס מדעי והיסטורי, לחזור ל"תורת" הנביאים, שלדעת ביקורת המקרא קדמו לתורת משה.

אספות רבני רפורמים
כנסים של רבנים רפורמיים היו בברונשווייג, בפראנקפורט ובברעסלוי (6- 1844). ההנחה שהנחתה אותם הייתה כי באה העת להקל עול תורה ומצות, ובכך יסירו מעליהם עול גלות, ויהיו לעם אחד עם הנוצרים שכניהם.
מתחלה רצו להכחיש רק את התורה שבע"פ. אבל גישה זו משווה אותם לקראים, ולאלה יש חומרות משלהם. לכן הבדילו בין חוקי מוסר, אותם הם מקבלים, לחוקים טקסיים, אותם הם דוחים. תורת ישראל נתונה לשיקוליהם, והם יכולים לבחור את הטוב בעיניהם ולבטל מה שלא מתאים לפי דעתם.

מתנגדי הרפורמים
הרבנים מהדור הישן לא ידעו את לשון המדינה, ולא היו להם ידיעות במדעים, זולת ידיעות התלמוד והפוסקים וענייני היהדות. הם לא ענו לריפורמים ובטלום בדעתם. הרבנים היראים שגמרו חוק למודם גם באוניברסיטאות, ראו את הסכנה ברפורמה, ויצאו נגדם בלשון גרמנית צחה ובדרך מדעית. בין ראשי הלוחמים האלה היו ר' יצחק בערנייס, רב הכולל בהמבורג, אשר מחה בפומבי נגד ההיכל שהקימו שם וסדר התפילה שלהם. הוא השתתף עם ר' זכריה פראנקעל ביסוד הסמינאר בברעסלוי, כדי להכשיר רבנים מלומדים שיעצרו בעד זרם הרפורמים.

הרפורמה בגרמניה
בשנת 1819 נוסדה בברלין האגודה לתרבות ולחכמת ישראל, אשר בה השתתפו בין היתר צונץ, יוסט, גאנז, המשורר ה. היינה, ועוד. מגמתה היתה להציג את עושרה של היצירה הרוחנית היהודית בפני הגויים מצד אחד, ולהתאים את מושגי היהודים ונימוסיהם לאלה השוררים בחברה האירופית: אגודה זו הניחה את היסוד למחקר המודרני במדעי היהדות. ב- 1829 נתפרקה האגודה וכמה מראשיה המירו את דתם.

בשנות החמישים נתחזקה השפעת התנועה הליברלית במדינה הפרוסית, ובאותן השנים הובטח גם מחדש ובאופן סופי שוויונם החוקי של היהודים במדינה, ובשנות הששים הועבר שוויון זה גם לארצות אחרות, אשר התאחדו עם פרוסיה במסגרת הזמנית של ברית מדינות גרמניה הצפונית.

בינתיים הונהגו תיקונים מרחיקי-לכת בבית-כנסת שני על שם באר, אביו של המלחין מאירבטור ובשנת 1866 נחנך בית-כנסת גדול מפואר ברחוב אוראנייבנברוג, בו הותקן עוגב, ובו ערכו את התפילות בהתאם לתיקונים, תוך מחיקת התפילות הנוגעות לציון וירושלים, וביטול המחיצה בין גברים ונשים. כיפתו המוזהבת של בית-הכנסת נראתה למרחוק. עוד היום קיים השלד החיצוני של בית-כנסת זה, עם כיפתו, אם כי מבפנים הוא שרוף כולו. ככל שאר השרידים של המרכז היהודי בברלין מלפני מלחמת העולם, נמצא גם בית-כנסת זה באזור הקומוניסטי של העיר.

עד שנת 1860 הקפידו מנהיגי הקהילה על כך, שרבני הקהילה יהיו בני תורה ושומרי מסורת. אחרון הרבנים האלה היה ד"ר מיכאל זקש, מלומד ונואם ידוע. אחרי מותו נתמנה רב ליברלי, שהנהיג את התיקונים הנזכרים בדת, ולמרות התנגדותם הנמרצת של חברי הקהילה נאמני-המסורת, נתמנה אברהם גייגר, מנהיג ליברלי ואחד החוקרים הידועים ב"חכמת ישראל", לרב שני, הודות לרוב זעום שהשיגו הליברלים בקהילה. באותן השנים נוסדה חברה רפורמית בהנהגתו של שמואל הולדהיים, אשר הוציא כמעט לגמרי את השפה העברית מן התפילה, שנאמרה מעתה בשפה הגרמנית. תפילת השבת הועברה ליום ראשון, ובשעת התפילה ישבו הגברים בגילוי ראש. למעשה טושטשו כמעט כל ההבדלים ביניהם לבין הנוצרים הנאורים. על חברה זו נמנו דווקא רבים מן האמידים מבין יהודי ברלין.

כתוצאה מהתפתחות זו וכתגובה נגדית, פרשו מספר חברים ותיקים, שבלטו בנאמנותם למסורת, מן הקהילה, ויסדו בשנת 1869 את הקהילה הנפרדת עדת ישראל. על-ידי התארגנות זו ביקשו לאפשר ולהבטיח לעצמם ולאחרים אורח-חיים בהתאם לתורת ישראל ומסורת היהדות, מה שלא ניתן עוד לפי דעתם במסגרת הקהילה הגדולה. בדרך זו הלכו לפי הדוגמה של יסוד הקהילה החרדית בפרנקפורט, בראשותו של הרב ש. ר. הירש כעשרים שנה לפני כן. הם מינו את הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר כמנהיגם הרוחני. הרב הילדסהיימר, שהיה יליד הלברשטט, כיהן במשך שנים רבות כרב וראש-ישיבה באיזנשטט, בקירבת המרכז היהודי המפורסם פרסבורג. הוא הכניס שם במסגרת הלימודים גם את לימודי ההשכלה הכללית ועורר על-ידי כך את התנגדותם הקיצונית של רבני הונגריה. אחרי שנכשל גם במאמציו להקים בית-מדרש לרבנים חרדיים בהונגריה, שוב עקב התנגדותם הנמרצת של הקיצוניים, נענה לקריאתם של מנהיגי עדת ישראל והגיע לברלין בסוף 1869. מיד פתח שם בית-ספר ללימודי דת לנערים ונערות. בבית-ספר זה, שעמד על רמה ניכרת, לימדו טובי אנשי החינוך והרוח הדתיים, ורבים מן ההורים שלא נמנו על קהילה זו שלחו גם הם לשם את בניהם.

באופן תקיף לחם ברפורמה ר' שמשון רפאל הירש בפרנקפורט על נהר מיין. במכתבו לר' צבי הירש לעהרין וחביריו באמשטרדם מיום ז' חנוכה תר"ח (1848) אמר על אספת הרבנים הריפורמים:

"אף כי אסיפת רבנים יאמר לה, וסגרה בעדה מבוא כל הדיוט במנינה, כל דבריה אשר נמנו וגמרו ואת אשר הציעו לעשות מעשה הדיוטות כולם, דברים המוניים, לא קלו ולא ויורידו בעניין הדת מאפס ותהו יחשובו וכו'. איה אפוא הביאו שמץ עדות וראיה לדבריהם מן התורה? ספרי דתנו בקרן זויות יניחו, על לבם תורתם נכתבה. כל דבריהם דברי נביאות, כך עלה על רוחם, כך נראה להם, וכן חתמו. ואם פעמים שלוש דבר מדברי התורה אל פיהם יגונב, ישחיתוהו תחת לשונם. וטעמו על שפתם ישונה. ודבר בורות ישמע. כן הביא ראש ועדם להתיר חיתון ישראל ונכרי, את מאמר חז"ל "בעולת בעל יש להם חופה וקדושין אין להם", ולא ראה או לא ידע, כי לא נאמר זה אלא בין נוכרי לנכרי (סנהדרין נ"ז).
אכן ישראל ונכרי אפילו בעולת בעל אין להם, וכן ישראל מנכרית אף בנו לא יחשב, ולא ייוחס אחריו, ונכרי הוא ולא ישראל (יבמות כ"ב, קדושין מ"ו), וגרועה ביאה זו בזה אף מביאות עריות החמורות.
אחד העלה מאמר שמואל "דינא דמלכותא דינא", כאלו אף בתורת איסור ערווה נימוקו וטעמו. ולא ראה או לא ידע כי רק בפרט מפרטי דיני ממונות נאמר (גיטין י', ב"ב נ"ד).
אחד הביא מאמר "ספק נפשות להקל" ו"כל המקים נפש אחת" וכו', לעשות סמוכים לביטול מציצה במילה, ולא ראה ולא ידע כי המציצה אינה משום מצווה אלא אדרבא היא גופה משום סכנה היא, ומשום קיום נפש מוצצין אף בשבת (שבת קל"ג). אלה הן גרגרי חכמת התורה בפיהם. ע"כ אמרתי דברי הדיוטות כולם.
ותקטן עוד זאת בעיניהם, תחת אשר את פי ה' לא שאלו, ודברי חז"ל לא דרשו, שאלו את פי ההמון והולכים אחרי שרירות והבלי הזמן וכו' "דאס בעוואוסטזיין דער געזאממטהייט" "דאס בעוואוסטזיין אונזערער צייט", הן הנה אמות בניניהם, רוח היום ימשול בם. זה יתיר לעבור על משפטי התלמוד אם דעות הדור כבר עברו עליהם, וזה מסופק עדיין אם צריך גם להתיר אשת איש, זה יאמר כי חכמינו ז"ל יש להם דעות כוזבות בעניין אלהות, ולא יסכים התלמוד עם דעות מוסריות. זה יאמר כי לא יתכן ללכת אחרי הוראת התלמוד בהלכות שבת. אף בתורה שבכתב לא נאמנה רוחם, ובאמונת כלל ישראל בגדו, גם יבדילו ויפרידו בין הדברים, להעריך את המצוות כפי שכלם המדומה, לשום מצוות שכליות מוסריות במרום, וחקי ה' ועדותיו בשפל ישבו. ועל פי חלוקה זו לא נמנע מהם לגרוע ולבטל אף מצוות מפורשות בתורה, כגון תקיעת שופר ונטילת לולב, איסור מלאכה בשבת, כתיבת ספר כריתות למגורשת וכו'. תועבה להם להתפלל בעד חזרת מלכות בן דוד משיח ה', בעד שוב שופטינו כבראשונה, בעד בנין בית קדשנו ושוב עבודת אשי ה' לדבירו וכו'.
אכן אין לאספה הזאת ולכל זולתה כמותה שום כוח ורשות לבטל אפילו מנהג ממנהגי ישראל קדומים שלא כדת, ומכ"ש להתיר שום דבר האסור. ואין שום ממש בכל מה שיעשו בעלי האסיפה ההיא או כיוצא בה. ובכלל: כל הוראה בישראל אשר היא נגד הגמרא והפוסקים בטלה ומבוטלת. (הוספה למכ"ע מחזיקי הדת בלבוב שנת ל"ה גליון 19).

הרפורמים בארצות הברית
הריפורמים התאמצו לטעת את אמונתם החדשה בהולנד ואנגליה ולא עלתה בידם, אך באמריקה הצליחו.
ההיכל הראשון נפתח בצ'רלסטון בשנת 1825. ליאופולד שטיין ויוסף אויב באו לאמריקה בשנות 1850-1840 ויסדו קהלות רפורמים, בניורק היכל "עמנואל", בבלטימור "הר סיני" ובסינסינטי "בני ישורון". אח"כ באו המטיפים הריפורמים דוד איינהארן, שמואל אדלר ושמואל הירש, ואחריהם היבש, יאסטרוו, סאלד, יצחק מאיר ווייז, מנחם ליליענטהאל, עמיל ג' הירש פעלזנטל, קהלר פיליפסון ושמואל שולמן.
הרפורמים באמריקה התירו כמה ספקות שהיו תלויות בדעות הריפורמים הגרמנים, כמו שאלות כשר וטריפות (עי' ווינער "די יידישען שפייזענעטצע" עמ' 482) וענייני גיטין, חליצה וכדומה. בשנת 1869 התאספו י"ג רבנים ריפורמים בפילאדלפיה והחליטו שאין לקוות לקבוץ גליות, רק לגאולה רוחנית, וכי פיזור ישראל בין העמים הוא להפיץ את אחדות השם בתוכם, וזאת היא שליחותם. באספה בשנת 1885 אשר בראשה היה קאהלער החליטו לקבלת גרים גם בלא מילה.

הרפורמה באמריקה פרוצה, וכל רב בקהלתו עושה כישר בעיניו. יש הבדלים גדולים ביניהם, אבל כולם לא שמרו יו"ט שני של גליות, וגם יו"ט ראשון ושבת לא שמרו כראוי. יש שניסו לדחות את יום השבת ליום ראשון, מפני שחברי הקהילה עסוקים במסחר ביום השבת. בטלו את קריאת התורה, הכניסו לבית הכנסת עוגב ומקהלת נערות - לרוב נוצריות. סדר תפלתם כ"מנהג אמריקה" של ווייז או מנהג "הקהלות הריפורמיות המאוחדות" שיסד ווייז.
רוב הרבנים לא שומרים בעצמם את המצוות התלויות בגוף, ואינם נזהרים ממאכלות אסורות. בענייני גיטין סומכים על חוקי הארץ. אינם שונים בדרכי חייהם משכניהם הנוצרים האוניטריאנים שמאמינים באחדות הבורא.

קהלות רפורמים באמריקה נתרבו מאד בפרט במערב, המדינה. גם הנחשבים לאורתודוקסים, גם אם אינם משנים את סדר התפילה, ושומרים שני ימים יו"ט, האנשים והנשים יושבים בבית הכנסת ביחד, והמטיף מברך את העם ברכת כהנים.

התנועה הרפורמית כיום
מרכז התנועה הרפורמית נמצא כיום בארה"ב. הרפורמים אינם הרוב בקרב יהודי ארה"ב, אך הם הזרם הגדול ביותר. מעמדם שם חזק ומבוסס ולהם השפעה ניכרת על חיי הקהילה היהודית. השואה, הקמת מדינת ישראל והתבססותה, חוללו מפנה בגישת הרפורמים לציונות. בשנת 1972 הצטרפו הרפורמים לקונגרס היהודי העולמי, ובשנת 1975 להסתדרות הציונית העולמית.
במדינת ישראל פועלים גם בתי כנסת רפורמיים וקהילות רפורמיות. התנועה הרפורמית קרויה בישראל בשם "תנועה ליהדות מתקדמת". מספר בתי הכנסת השייכים לתנועה הרפורמית קטן בישראל, אבל התנועה מנהלת מדיניות אגרסיבית, ומנסה להשוות את זכויותיה ומעמדה ליהדות האורטוקוסית, הכוללת את הרוב המכריע של היהודים הדתיים בישראל.
נישואין וגירושין שמבוצעים בארץ על ידי התנועה הרפורמית אינם מוכרים על ידי מדינת ישראל. בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ, קבע ב-20 בפברואר 2002 כי יוכרו גם גיורים רפורמים וקונסרבטיביים. מאז, מאשרים בתי דין בפסק דין הצהרתי כיהודי כל מי שגוייר גם שלא על ידי רבנים אורתודוקסים.
התנועה הרפורמית בישראל מפעילה תנועת נוער ששמה נוער תל"ם.


דוגמאות מן הסידור הרפורמי

דוגמאות אלה לקוחות מן הסידור "סדר תפילות לראש השנה וליום הכיפורים, בהוצאת היברו יוניון קולג', המכון למקרא ולעתיקות, ירושלים תש"ל


קריאת שמע. הושמטו פרשת והיה אם שמוע ופרשת ציצית


תפילת "כל נדרי"


תפילת ""רצה". הושמטו הקטעים על עבודת הקורבנות, וכן המילים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים"

מאמרים נוספים הקשורים לנושא:
מ' קרונה, היהדות הרפורמית באמריקה
פנחס רוזנבליט: קהילת ברלין
זאב גוטהולד, תנועת הרפורמה וההתבוללות

תגובת התנועה ליהדות מתקדמת

תגובה למכתב התנועה הרפורמית
במכתב נאמר: הכותב טוען שהרפורמים מעודדים נישואי תערובת, בעוד שהתנועה הרפורמית הינה היחידה המוכנה לקבל ילדים שנולדו ממשפחות מעורבות ושהוריהם מעונינים לגדלם כיהודים. הכותב מעלה טענות מופרכות נוספות, כגון שהרפורמים מעודדים לידת ממזרים, שהרפורמים מכנים את התורה "מסמך פרימיטיבי" ועוד. יש להצר על טענות שקריות ומיותרות אלה.

[תגובה: אי אפשר לגדל כיהודי ילד ממשפחה מעורבת – אם אמו נכריה – בלי שיעבור גיור. קבלת הילדים כיהודים בלא תהליך גיור כמוהו כעידוד נישואי תערובת.
במאמר כתוב "עידוד ממזרות, הם אינם מצריכים גט למתגרשים, אלא מסתפקים ברישום בית המשפט". לפי ההלכה רישום בבית משפט אינו גט, והילדים הנולדים אחרי רישום זה, אם הנישואין היו כהלכה, הם ממזרים. ]



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן