לדף ראשי




רפופורט שלמה יהודה לייב - שי"ר – רב, חוקר ומחבר מפורסם; נולד ביום י"ט סיון תק"ן (1790) בעיר לבוב, ומת בי"ט תשרי תרכ"ח (1867) בעיר פראג. אביו היה ר' אהרן חיים רפאפורט.

מקור משפחתו מגרמניה ונקראה בשם "רבא" (עורב), בשל ציור עורב שהיה חקוק בחותם בני המשפחה (ב' בטאו כמו פ'). אחדים מהמשפחה התיישבו בעיר פורטו באיטליה, ומאז חתם בשם רפא-פורט, או רפא מפורטו.
מאיטליה נפוצה המשפחה לארצות אחרות. אבות שי"ר התיישבו בגליציא. אביו היה מוכס בפקודת הרשות, להעריך את שומות המסים של היהודים.

שי"ר נשא את בת הרב ר' אריה ליב בעל "קצות החשן", וכתב חידושים בספר חותנו "אבני מלואים" על שו"ע אה"ע בהיותו אז בן כ"א שנה.

בשנת 1824 החל לכתוב בכתב העת "בכורי העתים" על שבטי יהודים בערב ואביסיניא, ובשנת 1829 כתב את תולדות ר' סעדיה גאון וקורות ספריו. כתב תולדות רבנו נתן בעל הערוך, ותולדות רבנו האי גאון, ותולדות ר' אלעזר הקליר.
מונוגרפיות אלה חשובות מאד, והראה בהן כשרונו כמבקר וכסופר מדעי. חשב לחבר ספר "אנשי שם" על תולדות גדולי עמנו, אך כנראה אסף את החומר, ולא הספיק לסדרו כולו.
בשנת 1832 הדפיס את תולדות רבינו חננאל ותולדות רבינו נסים.

השפעתו
ספרי רפופורט שנדפסו בבכורי העתים עשו רושם רב בין המשכילים ושמו נתפרסם בעולם. החלה תקופה חדשה בחקירות היהדות וקורות ישראל.

צונץ, בהקדמתו לספרו על "דרשות היהודים" אומר:

"מצדי אין זה אך דבר שפתים למותר, אם גלוי לכל קוראי אשלם תודות וברכה להחכם הנכבד מר רפופורט, כי את שמו העליתי עדי על ספרי זה מאה ועשר פעמים. לא רק על רוב התועלת שמצאתי בספריו הנדפסים חייב אני לו תודה ויקר, כ"א ביותר על מה שלמדתי ממנו באגרותיו, אשר הוא מריץ אלי זה כשלוש שנים".

ר' משה הלוי לנדא כתב עליו:

"שי"ר בתוך עמו הוא יושב בלבוב, אלמלא היה יהודי כי אז היה שר וגדול בממלכת המדעים, מורה באוניברסיטה, חבר האקדמיה וכדומה".

תולדות חייו
שי"ר התפרנס כמו אביו בתור כאחראי על מכס הבשר. בשנת 1832 הפסיד את המשרה, ובמכתבו הראשון לשד"ל הוא מתאונן לאמר:

"הנני שכיר יום עובד לאדונים רבים, ומלאכתי לא קלה היא כאשר דמית".

הוא ניסה לבקש משרה כמורה התלמוד בבית מדרש הרבנים באיטליה, או להמנות בתור רב בברלין. השתדלות שד"ל וצונץ לא הועילה, כי לא ידע גרמנית כדי להיות דרשן בברלין. הוא נבחר לרב בטארנופול (1837), ומשם נקרא להיות רב בפראג (1840). מאז שקט מדאגת הפרנסה והוסיף להגות בתורה ובחקירותיו.

רפופורט עמד בפני ביקורת חבריו: יאסט, שור ואחרים. גם שד"ל הפך לו לשונא מפני שכתב עליו ביקורת בכרם חמד על התנגדותו לראב"ע ולחכמי ספרד בכלל. שי"ר כתב השגות לביאורי שד"ל לתנ"ך. שד"ל הפך למתנגדו, וכתב נגדו מאמר שפורסם בהחלוץ. ביחסיו עם שד"ל היו עליות ומורדות: כאשר שי"ר כתב בשבחו – התידדו, וכאשר ביקר אותו – הפכו שונאים.

מתנגדי שי"ר
שי"ר היה נתון לביקורת מצד כתב העת "הרואה", ובפרט מצד אליקים בן יהודה המיליזאני.
שי"ר כתב על כך:

"מצאתם שגיאות במחברותי כפי מחשבותיכם, ואם תחשבו למצוא עוד כהנה וכהנה, הנה אדם אנכי ולא אל. ומי גבר יאמר זכיתי אמרותי מכל משנה וטהרתים מכל תעלומה?
אך מה תוכלו לאמר עליהם בכלל?
הדרך אשר פניתי בתולדות הגדולים לא טוב הוא?
ואם לא יגעתי בכל כחי להתקרב אל האמת הנכונה?
ואם לא מצאתיה בכמה מקומות בהשכל ובטוב טעם?
ואם לא הוריתי המסלה גם לזולתי בעניינים באלה?
שבח לאל, כבר הודו לי כל המעיינים ביושר לבב, כי אני הייתי אשר הודעתי בישראל דרך למוד הלזה, וחפרתי קדמוניות ישראל מתחת ערמות עפר" (כרם חמד ח"ו 94).

מתנגדיו הציקו לו מאוד. אחרי שאישרה הממשלה את בחירתו לרב בפראג, הלשינו עליו לפני בעל "חתם סופר" בפרעשבורג כי אינו ראוי, והזכירו דברים שכתב ב"כרם חמד" הראשון, שחכמי התלמוד בבבל היו פחותים מחכמי א"י. כאשר התנצל שי"ר עמד ר' משה סופר לימינו והפך בזכותו.
רצ"ה חיות כתב "מאמר אגרת בקרת", ובו השגות על שי"ר וצונץ. אף כי לא הזכיר שמותם, כתב דבריו בבוז ונאצה, שי"ר השיב על דבריו (כרם חמד שנה ו'), ובעקבות זאת הייתה תחרות בין שני חכמים אלה.

שי"ר נגד הריפורמים
שי"ר כתב את "תורה אור" כנגד הספר "אורישריפט" של גייגר, ואת הספר "תוכחת מגולה" אל הרבנים שהתאספו בפראנקפורט בשנת 1845. הוא התנגד לאספות הרבנים הריפורמים ולהחלטותיהם.

ספריו
מלבד המאמרים כתב שירים. בכתבי העת בכורי העתים, המגיד, הלבנון, ועברי אנכי. כתב גם מאמרי חכמה ובקורת והקדמות לספרים של מחברים אחרים.

ספריו הם:
א) תכונת עיר פאריז (לבוב 1811) נדפס בעלום שמו.
ב) קול נהי, על מות הגובירנר האבר (שם 1822).
ג) "ערך מילין" הוא חבורו הגדול ח"א אות אל"ף ולא נדפס יותר ולא נמצא ממנו יותר בכתב יד.
ד) דברי שלום ואמת, התנצלות על ר"ז פראנקעל (שם 1861).
ה) נחלת יהודה, כולל שני מאמרים: נר מצווה נגד החסידות, ותורה אור השגות על גייגר. הספר נדפס אחרי מותו (קראקא 1868).
ו) נחלת יהודה, ח"ב השגות על ספר בן יוחאי לר"מ קונץ (לבוב 1873).
ז) אגרות שיר, אגרותיו לשד"ל (פרמיסלא 1885) ועוד שש אגרות לשד"ל שנדפסו בספר זכרון לאחרונים להרכבי (וילנה 1881).

פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:



הערות לערך:
שם המעיר: גודשטוף ברוך רמת גן רזיאל26 טך 6744736
הערה: על שלמה יהודה לייב רפפורט ועוד שלשה משכילים הוצא חרם על ידי הרב אורנשטיין מלבוב אבל בפקודת השלטונות ביטל את חרם ראה ציון תשס,ח חוברת ב


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן