לדף ראשי



ר' מנחם מנדל ברבי שלום שכנא שניאורסון היה נכדו של רבי שניאור זלמן מלאדי (בן בתו דבורה לאה), וחתן בנו האדמו"ר האמצעי. נולד בשנת תקמ"ט (1789) בן 23 היה כשנפטר סבו, וכל השנים גדל ולמד בביתו. עד לשנת הבר-מצווה למד רק נגלה, אחר כך התחיל בעצת סבו ללמוד גם נסתר. היה מתמיד בלימודיו, לרוב בצוותא עם חבריו רבי נחמיה מדוברובנה ורבי יהודה לייב מדווינסק. נתפרסם כעילוי וגדול בתורה.

עוד בחיי סבו היה חוזר באזני אנ"ש על דברי החסידות. ר' שנאור זלמן אמר עליו, שהוא לא יהיה חוזר כי אם מחזיר. רבים מחידושיו היו לעיני סבו, שהיללם מאוד. אף בימי חותנו, האדמו"ר האמצעי, שקד כל ימיו על התורה והיה מרבה בכתיבת חידושיו ושו"ת.

היה סופר פורה. ספריו הנודעים "צמח צדק" בארבעה החלקים שו"ת ופס"ד, עפ"י סדר השולחן ערוך ועל המשניות, "אור התורה" בקבלה ועוד. הגיה והדפיס בתוספת הערותיו את "לקוטי התורה". נשארו ממנו בכתב-יד אלפי גיליונות שלא נדפסו.

בהשפעת מקורביו קיבל על עצמו את ההנהגה אחר פטירת חותנו, על אף סירובו לשמש בקודש. מקרוב ומרחוק באו אליו לשתות בצמא דבריו, ובין הבאים גדולי החסידים ורבני חב"ד. עם הסתלקותו של רבי אהרן מסטארושלה באו אליו גם חסידיו הרבים. בהזדמנות סיורו במדינה נפגש עם גדולי הרבנים המתנגדים, בתוכם רבי אבאל'ה מוילנה, רבי טעביל ממינסק, וכולם העריצוהו בשל גדולתו בתורה. בשנת תר"ג ביקר בפטרבורג יחד עם רבי יצחק מוולוז'ין, כחבר המשלחת בענייני חינוך שהוזמנה על ידי הממשלה. בשנת תרט"ו הלשינו עליו מתנגדיו, והושם פיקוח השלטון על ביתו. בתרי"ח נשרף ביתו וכל אשר בו בשריפה הגדולה בלובביץ.

בשנת תר"כ חלה, ולא נתרפא מחוליו עד יום פטירתו בי"ג ניסן תרכ"ו.

הניח שבעה בנים צדיקים וידועי-שם ושתי בנות.




הערות לערך:
שם המעיר: שלמה מאיר יששכר מארק
הערה: הניח רק ששה בנים צדיקים וידועי שם

בנו, רבי יעקב, נפטר בשנת תרט"ז בערך. (הוא כבר היה נשוי)

כל טוב והצלחה רבה

שמי"ם.
מקור ההערה: מקורות חב"ד / מתוך הזכרון. אם צריך אחפש את המקור.

שם המעיר: מנחם מענדל ל.
הערה: כולם היו צדיקים, אבל את מקומו מלא בנו הצעיר רבי שמואל, המכונה מהר"ש. שאר הבנים הנהיגו חצרות אחרות
מקור ההערה: ספרי ההסטוריה וידע אישי.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן