לדף ראשי



יוסף כספי - פרשן, מדקדק ופילוסוף; נולד בשנת 1297 בעיר לארג'נטיער (Largentiér- כספי בצרפתית) בדרום צרפת, ומת בשנת 1340 בטאראסקון.

נסע בארצות שונות והיה באראגון, וולנסיה, קטלוניה ומיורקה (ושם פגש בליאון מושקוני), ובמצרים. בצואתו מסר כי בקש ללמוד מבני משפחת מיימוני, אך נכזבה תקוותו כי מצא את נכדי הרמב"ם וניניו כלם צדיקים אבל לא עוסקים בתורה. ביקש לנסוע לארצות המערב לפאס כי שמע כי ישבו שם כסאות לחכמה, ואמר:

"אולי פעם אחת בימיו יעשה לו רב או יקנה לו חבר, או ימצא תלמיד הגון וינחילו ירושת סודותיו ודעותיו".

כנראה שלא הוציא מחשבתו אל הפועל, והתיישב בקביעות בטאראסקון.
סבל מרדיפות הדת, כי רצו להכריחו להמיר דתו, אך הוא נשאר נאמן לאמונתו.

בהיותו בוולנסיה ספרד כתב לבנו שלמה צואה בשם "ספר המוסר" או "יורה דעה" אשר השאיר בטאראסקון, ובו יאמר: "מי יודע פן ישאהו רוח ה' בארץ רחוקה או יפסיקהו המות". זמן המכתב היה אלול שנת ה' צ"ב (1332) בנו היה אז בן י"ב שנה (המכתב נדפס בספר "טעם זקנים").

כשאר הפרשנים בני דורו הוא עוסק בפולמוס נגד הפרשנות הנוצרית, עם זה אינו מזניח את העיסוק בפשוטו של מקרא. פירושיו קצרים ובצורתם הם כמו הערות לכתוב. אבן כספי שלט בצרפתית ובערבית והיה בקי בתרגום הלטיני של התנ"ך. ביקר במצרים וביאר כמה כתובים על-פי הריאלייה (ספר הסוד פרק יד). השתדל לקיים את הקרי והכתיב בכל מקום (ראה פירושו לישעיהו ט, ב), וכך הוא כותב בספר הסוד (פרק ח):

"אל יאמין אדם בשקר שיוכל לעמד על הבנת דברי תורתנו ושאר ספרי המקרא בזולת הקדמת הידיעה במלאכת הדקדוק ומלאכת ההגיון".

דעותיו
בחקירותיו ועיוניו חיפש את האמת. בצואתו כתב לבנו: "שאין ראוי לאמת שתהיה לא פחדנית ולא ביישנית".
לפעמים כתב דברים שעוררו התנגדות בקרב שלומי אמוני ישראל. בספר הסוד אומר: "ברוך היודע צפון לבי, כי אני חושד רעיוני תמיד וכ"ש במה שאניח חלוף החכמים המפורסמים" וכו' (אגרות יש"ר ח"ב כ"ז).
הודה כי הרשה לעצמו לפעמים לבאר את דברי המקרא כפשוטם "כספרי הגיון והטבע לאריסטו", אף כי במקום אחר הוציאם מפשוטם בחשבם לסתרי תורה.
בימיו קם עליו הרב ר' קלונימוס ב"ר קלונימוס וחלק על ספרו הסוד בשנת ה' ע"ט (1319) שנדפס על ידי פערלעס בשם "תשובה שהשיב החכם הכולל מאיש 'קאל' וכו'" (מינכען 1879). כמו כן חלקו עליו חכמי הדורות שאחר מותו כמו ר"י אברבנאל ור"ש דוראן (התשב"ץ), מפני שבפירושו למורה כתב כי הארץ תתקיים לעולם (ח"א פ"ט, פ"י; ח"ב פכ"ו). אבל מצד אחר הללוהו אבן צרצח, ר' משה מנרבונה, והאפודי.

המקובל ר' יוחנן אלימא אמר עליו בספרו "חשק שלמה":

"כי החכם הנבחר מכסף ר' יוסף אבן כספי לא היה חכם בעיניו להכחיש דברי הראשונים כשלא בא מופת על סותרו, עם דקות ועם התפקחות עיניו ועם כל ההגיון והפילוסופיה אשר ידע מכל בני קדם, כי איש כמוהו לא ראיתי גדול העצה ורב העליליה והבלתי ירא מהגיד את אשר בלבבו מרוב חכמה כמוהו".

ספריו
פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:

ר"י אבן כספי חיבר ספרים בפירושי המקרא, בלשון ובפילוסופיה, וכל ספריו נקראו בצירוף "כסף". קצתם נדפסו, קצתם בכ"י בספריות, ורובם אבדו ונשאר זיכרם ברשימה שעשה המחבר בשם "קבוצת כסף" (נדפסה בספר דברים עתיקים לבן-יעקב לייפציג 1844).

הוא התחיל לכתוב בהיותו בן י"ז שנה, ובהיותו בן שלשים החל להתעסק בלמודי הגיון ופילוסופיה. ואלה הם ספריו:
א) פירוש על ספר הרקמה לר' יונה ג'נאח;
ב) פירושים על פירוש א"ע עה"ת. אחד מפירושיו נקרא "פרשת כסף" (כ"י פאריס 184);
ג) "תרומת כסף" על פירוש בן גבירול לספר המדות וספר הנהגה לאפלטון (כ"י פארמא 442);
ד) "צוואת כספי" (כנ"ל);
ה) "מתת כסף" על נביאים וכתובים;
ו) "מצרף לכסף" על תנ"ך;
ז) "כפרת כסף" באור פירושיו עה"ת שאינם מסכימים עם א"ע ורמב"ם;
ח) "כסף סיגים" שו"ת על דברים הנראים כסותרים זה את זה בתנ"ך;
ט) "צרור הכסף" או קיצור הגיון על חכמת ההגיון (כ"י בפאריס סי' 986);
י) "רתוקות כסף" או פרקי יוסף על הדקדוק (Cat. Angel. No. 21);
יא) "שלחן כסף" ארבעה על הנביאים והנסים;
יב) "טירת כסף" או ספר הסוד על סתרי התורה (כ"י וותיקן סי' 36, 46);
יג) "אדני כסף" חלק שני לספר הסוד בקבלה על נביאים וכתובים;
יד) "מזרקי כסף" באור על מעשה בראשית והיצירה;
טו) "מזמרות כסף" על ספר תהלים (כ"י מינכן סי' 265);
טז) "מנורת כסף" פירוש על מעשה מרכבה (כ"י בודליי סי' 1631);
יז) "חגורת כסף" פירוש על עזרא ודה"י (שם סי' 362);
יח) "כפות כסף" פירוש על רות ואיכה (כ"י מינכן סי' 265). פירוש איכה פרסם יש"ר בספרו "אגרות ישר" ח"ב אגרת כ"ו;
יט) "גלילי כסף" פירוש על אסתר (כ"י פאריס סי' 1092);
כ) "חצוצרות כסף" פירוש על שה"ש משלי וקהלת (כ"י בודליי סי' 362, 1349);
כא) "קערת כסף", בו יוכיח רוחניות התורה והשארת הנפש, ובאר עניין פוקד עוון בנים על אבות וצדיק ורע לו ורשע וטוב לו;
כב) "עמודי כסף";
כג) "משכיות כסף" שני פירושים למורה נבוכים, ע"י שלמה ווערבלונער (פפד"מ 1846);
כד) "גביע כסף" או יורה דעה הוספות לפירוש בדרך הסוד על תנ"ך (כ"י מינכען סי' 267);
כה) "שרשות כסף" או ספר השרשים בשני חלקים (כ"י פאריס סי' 1244), האברבנאל מזכירו בפירושיו. דוגמאות ממנו הדפיס דוקעס בעתון "אריענט" לשנת 1848 ובאוצר נחמד ח"ב. תכלית הספר לבאר סדר השתלשלות הוראת הפעלים ולמצוא התדמות ביניהם;
כו) "תם הכסף" על חרבן בית ראשון ושני, על נביאות ירמיה וביאת המשיח;
כז) "מטות כסף" על שמונה נביאים;
כח) "קבוצת כסף" רשומה מכל ספריו (כנ"ל).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן