לדף ראשי




התוכן
שיטתו המוסרית
יסוד המוסר ודרך למודו
ספורים על אישיותו
עבודתו הספרותית

ר' ישראל סלאנטר - רי"ס - מייסד תנועת המוסר; נולד בזאגר (זאגארי) פלך קובנה ו' חשון תקע"א (1810), ומת בקענינסבערג פרוסיא כ"ה שבט תרמ"ג (1883).

אביו ר' זאב וואלף ליפא שהיה רב בזאגר לימדו תורה. נשא את בת ר' יעקב אייזנשטיין בסלאנט, ולמד אצל ר' צבי הירש ברוידי והרב ר' יוסף זונדל מסלאנט. הוא מכונה "סלאנטר" על שם עיר מגוריו, אבל שם משפחתו הוא "ליפקין".

בשנת 1840 נקרא לווילנא להיות שם ראש הישיבה של ר' מיילא. שם פגש את ר' מרדכי מעלצר שהתנגד לשיטתו של הרי"ס. תחילה בחר רי"ס כמה תלמידים, ויסד עמהם בית מדרש אחר. המריבות לא חדלו, ורי"ס עזב את הישיבה בווילנא ובנה ישיבה חדשה במגרש העיר זאריצי. אחד מנכבדי ווילנא, ר' חיים באקסיס, שילם את הוצאותיו.

בשנת 1848 נוסד בווילנא בית המדרש הראשון לרבנים בהשתדלות ד"ר ליליענטהאל, והממשלה הציעה לרי"ס להיות מורה לתלמוד. רי"ס סרב להשתתף בהוראה בבית ההוא, כי ראה שמבית המדרש החדש הזה לא תצא תורה. מפחד מן הממשלה על סירובו, עזב את ווילנא ובא לקובנה בשנת 1849, יסד שם ישיבה בבית הכנסת של ר' צבי הירש נאוויאצקי, וישב שם עד שנת 1857. עבודתו הרבה הכשילה את כוחו ונפל למשכב, ויעצוהו ליסע לגרמניה לרופאים בקניגסברג, ומשם בא להלברשטט והיה בבית האחים הירש עד אשר שב לאיתנו.

בשנת 1861 החל להוציא בעיר ממל שבועון בשם "התבונה". יצאו ממנו רק 12 גליונות, ובכם שו"ת ודברי תורה. מספר חדשים התגורר בברלין, כשנתים בפאריס, שם יסד קהלה מבני רוסיה ופולין (1880/2). שב לקניגסברג ואחרי שבועות אחדים מת שם.

שיטתו המוסרית
בימי רי"ס החלה ההשכלה להתפשט ברוסיה. הרב התאמץ לעצור בעדה ע"י חיזוק מוסרי.
ימים רבים עמל לברר את המוסר הדתי ביהדות כדי שיתקבל על הלב. תחילה ביקש לפעול על לבות ה"בעלי בתים", והזניח את הדור הצעיר שנסחף אחרי תנועת ההשכלה. רצה להשתמש באבות כדי להשיב את לב בניהם ליהדות האמתית ולחנכם בדרך התורה והמצוה. התאמץ לאחד את ההלכה עם תורת המוסר. עוד בהיותו בווילנא כראש ישיבה, יסד חבורות קטנות ללימוד מוסר. יסד בית מוסר בחצרו של ר' זלמן ב"ר אוריה, שם התקבצו הרבה בעלי בתים, ולמדו בהתלהבות גדולה את הספרים חובות הלבבות ומסלת ישרים.

בהשתדלות הר' ישראל סלנטר נדפסו בווילנא בשנת 1844 הספר "חשבון הנפש" לר' מענדל מסטנוב, והספר "גורן נכון" לר"ש בן גבירול, ובשני הספרים האלה השתמש להפצת לימוד מוסר. בקובנה הצליח יותר: שם נספחו אליו בעלי בתים חשובים, ומרחוק היו לו לעזר רבו ר' יוסף זונדל מסלאנט, ר' אלכסנדר לפידות מראסיין ור' שמואל לובצר מווילנא.

גם בקובנה יסד בית מוסר, כדי שלא יבוש האדם להרצות את נגעי לבבו ולהתלהב מדברי מוסר, דבר שלא יוכל לעשותו בביתו או בבית המדרש, פן ימצא איש בקרבתו אשר ילעג לו. בית המוסר היה פתוח בכל שעה שאדם רוצה לשפוך נפשו לפני ה'.

הר' ישראל סלנטר חיבר ניגון שלמדו בו את ספרי המוסר. ניגוד מרגש, החודר ללב השומע. ניגון זה שונה מהניגון שלומדים בו גמרא. ניגון המוסר היה ניגון עצוב המעורר התלהבות ואסקטזה, והלומד צייר בנפשו את העינויים הקשים הנכונים לחוטא ופושע, ואפילו על עבירה קלה, עד שאחזה את כל הנאספים בבית המוסר אימה ופחד מסביב.

ר' ישראל סלנטר היה מדבר בדרשותיו על שכר ועונש, והיה מזכיר לשומעיו כי ה' אל קנא ונוקם ואינו מוותר אפילו כחוט השערה. "כל האומר הקב"ה ותרן - יוותרו מעיו". בכל בתי המוסר שנוסדו ע"י תלמידיו נאספו הלומדים לפני מעריב, הגדול שבחבורה דרש דברי כבושים, או הקריא פסוק או מאמר חז"ל, כמו "השיבנו ה' אליך ונשובה"; "והסירות לב אבן מקרבך"; "בכל עת יהיו בגדיך לבנים"; "דע מאין באת"; "שוב יום אחד לפני מיתתך" וכדומה. השומעים היו עונים אחריו כמה פעמים, בקול קורע לבבות, בבכי וביללה. וכך היו קוראים פסוק אחר פסוק, שעות רבות. לרוב סיימו את סדר העבודה בקריאת "אנא ה' הושיעה נא", והיו מתפללים מעריב באימה וברתת.

יסוד המוסר ודרך למודו
הר' ישראל סלנטר הורה לתלמידיו כי יסוד המוסר הוא החינוך והמעשה, ודרך החינוך במוסר איננו שווה לכל אדם. כל אחד צריך להתחנך לפי טבעו: הכעסן צריך להתרגל לבל יקפיד אם פוגעים בכבודו, לא יהיה נוקם ונוטר, וימחל לאשר חטאו לו. וכך בשאר חולשות המידות שהאדם נגוע בהן מטבעו. הבא למשוך את חברו לבית המוסר, צריך לדעת את תכונות חברו ולהכיר בחולשותיו, ובמה צריך הוא להתחנך תחילה. עליו להכין אמצעים המתאימים לחזק את לבבו. לא כל אדם זוכה לרפא את נגעי לבבו של חברו. לכן צריך לחלק את עבודת המוסר בין אחדים מאנשי הסגולה, כל אחד יברור לו את התחום המתאים לפי תכונותיו ואישיותו. כל הפעילות תהיה בסבלנות ובאהבה, כי כדי ללמד מוסר לאחרים, צריך המלמד עצמו להיות איש מוסרי, לדקדק היטב בהליכותיו ולהתייחס לכל אדם בעין טובה. לא יהיה קפדן, כי דברי מוסר אינם מתקבלים על הלב במהירות. תורת המוסר צריכה שינון רב, ואינה נקנית בשהות בבית המוסר לבד.

לימוד המוסר לא היה דבר חדש בישראל, כי השתמשו בו הדרשנים בזמנים שונים. חידושו של ר' ישראל סלנטר בכך שהעמיד את לימוד המוסר במרכז, והקים בתי מוסר מיוחדים. לכן נמצאו מתנגדים לשיטתו בין הרבנים מחשש שלימוד מוסר יפגע בלימודים הרגילים.

תלמידיו בלימוד המוסר: הרב ר' יעקב יוזפא, מ"מ בווילנא ואח"כ רב הכולל בנויארק, ור' יצחק בלאזר, ור' שמחה זיסל בקלם.

ספורים על אישיותו
אגדות רבות נקשרו לאישיותו של ר' ישראל סלנטר. פעם אחר לבוא לבית הכנסת לתפלת כל נדרי, לאחר שחיפשוהו נתברר כי בלכתו לפנות ערב לבית התפלה שמע ילד בוכה. נכנס אל הבית וראה שאין שם איש, כי כל אנשי הבית הלכו לבית התפלה. נשאר הרב אצל הילד והרגיעו, התפלל ביחידות וחכה לאם הילד. יותר טוב לרחם על ילד, מלהתפלל בצבור.

בשנת תר"ט, כשפרצה מחלת הכולירע בווילנא, אימץ את רוח התושבים שלא יפחדו מהמוות. בערב יוה"כ ציווה להדביק מודעות בבתי הכנסת להזהיר את העם שלא יתענו ביוה"כ, וימעטו באמירת פיוטים. לאחר תפלת שחרית עלה הר' ישראל סלנטר לבימה, חילק עוגות לנאספים, והוא עצמו ברך בורא מיני מזונות בקול רם, ואכל לעיני העם.

פעם אחת התלונן לפניו "מגיד" עני שאינו יודע מה לדרוש. כתב לו הרב שתי דרשות, לימד אותו דרשות אלה עד שהיו שגורות בפיו, ומאז מצא האיש די פרנסתו.

היה זהיר שלא לתת מכתבי המלצה. אבל אם נתן מכתב כזה, וגילה כי טעה - לא דרש אותו בחזרה, שלא לבייש. אמר: אחרי שמסרתי את המכתב לאיש, הוא שלו, ולא אוכל עוד לדרוש אותו בחזרה, שהיא גזלה ממש (אור ישראל עמוד 19-17).

ביאהרצייט של אביו נכנס הר' ישראל סלנטר להתפלל ולומר קדיש. הוא מצא שם איש שבא לומר קדיש לבתו שמתה בלא בנים. לפי הדין הבן קודם לאב באמירת הקדיש. אך בראותו כי האיש מצטער, מחל לו על אמירת הקדיש, ואמר כי הוא גומל חסד עבור נשמת אביו.

עבודתו הספרותית
מלבד השבועון "תבונה" לא חבר ר' ישראל סלנטר שום ספר. תלמידיו כתבו את מה ששמעו מפיו. כמו המאמרים "בעניין חזוק לומדי תוה"ק" ו"אגרת המוסר", והספר "אבן ישראל" הכולל עשרה דרושים וחידושים בגפ"ת שהו"ל בהסכמתו ר' שניאור זלמן (ווארשא תרי"ג).
איגרת המוסר לרבי ישראל סלנטר
ר' יוסף פעלדבערג שהספידו בספרו "קדוש ישראלי (ווילנא תרמ"ד) הביא כמה מאמרים שקבל ממנו.
תלמידו ר' יצחק בלאזר חבר את הספר "אור ישראל" (ווילנא תר"ס) הכולל השקפת הר' ישראל סלנטר על המוסר.
ר' ישראל סלנטר רצה לתרגם את התלמוד כלו לעברית קלה, ולצרף לתרגום פירוש קצר. הוא הציע לאסוף מאה רבנים, כל אחד מהם יתרגם כשלושים דפים. גם חיפש מו"ל שידפיס את התלמוד כולו בכרך אחד למוכרו בזול.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
תנועת המוסר של רבי ישראל סלנטר / חגי סמט


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן