לדף ראשי



נפוליון הראשון קיסר צרפת ציווה ביום 6 אקטובר 1806 לקרוא אספת רבנים לפאריס, לענות על 12 שאלות ששאל מהם:
א) האם מותר ע"פ דת ישראל להיות נשוי ליותר מאשה אחת?
ב) היש גט פטורין בדת ישראל? ואם יש כוח בידי גט ישראל לפטור האשה אף כי לא נפטרה עדיין לפי חוקי המדינה?
ג) האם מותרים נישואין בין יהודית לנוצרי או בין יהודי לנוצרית?
ד) האם נחשבו הצרפתים הנוצרים בעיני היהודים לגויים או נכרים?
ה) מה הוא היחס שבין היהודים לצרפתים לפי דת יהודית?
ו) היהודים שנולדו בצרפת והם אזרחי הארץ לפי חוקי המדינה, היחשבו את צרפת לארצם? האם מחויבים הם להלחם בעדה? האם מחויבים הם לשמוע ולהתנהג לפי חוקי המדינה?
ז) מי הם הבוחרים ברבנים?
ח) היש סמכות בידי הרבנים להעניש ולקנוס את היהודים? האם מחויבים הם לציית דיניהם?
ט) האם סמכות הרבנים ואופן הבחירה הם לפי דיני ישראל או לפי מנהגם?
י) היש אומניות שאסורות לישראל לפי דתם?
יא) האם אסור ליהודי לקחת רבית מיהודי חבירו?
יב) האם אסור או מותר ליקח רבית מנכרי?

הקיסר צוה את הרבנים להתאסף כסנהדרין כמו שהיה בירושלם בזמן הבית, שיהיה מספרם 71, שני שלישים רבנים ושליש אחד בעלי בתים, והם ימנו ועד של תשע מחבריהם להכין כל הדברים הנדרשים, לענות על השאלות ולערכם בכתב.

הנאספים היו מצרפת ומאיטליה שהייתה בשליטת נפוליון, ולאספה באו עוד רבנים וב"ב נכבדים במספר 104 לראות ולשמוע את הדיונים בין חברי הסנהדרין. הנשיא או היושב בראשם היה ר' דוד זינצהיים, הרב משטראסבורג, ומשנהו ר' יהושע בנציון סגרי רב מווירצילי, וסגנו ר' אברהם די קולוניא הרב ממנטובה. כולם נאספו בבית הפרלמנט ביום 9 פברואר 1807. הנשיא פתח את האספה בתפילה שנדפסה בחוברת בשם

"תפילת ישרים, קרואי העדה אנשי שם סנהדרין, בהתאסף יחדיו בעיר ואם פאריס המהוללה מטעם אדונינו האדיר נפוליאון הראשון קיסר הצרפתים ומלך איטליה ירום הודו, יום ר"ח אדר ראשון שנת על חסדך וע"ל אמת"ך. פה פאריס, נדפס בדפוס הקיסר התקס"ז".

הנשיא נאם מענייני דיומא, ואחריו דיבר פורטאדו נשיא הפרלמנט בשם הקיסר. האספה השניה הייתה ביום 12 פברואר, ודברו לפני הנאספים שלוחי הקהילה עדת ישורון מאמסטרדם: אשר, לימון וליטוואק, האחרון דיבר עברית, והאחרים צרפתית. הנשיא ענה בעברית, ובקש שלא לקחת חלק בדיוני הסנהדרין, כי כן ציווה ראש הפרלמנט.

באספות בימי 16, 19, 23, 26 פברואר, ו- 2 במרץ ניסחו את תשובותיהם לשאלות הפרלמנט. באספה השמינית, ביום 9 במרץ, דבר לפניהם הילדעסהיימער שליח מקהלת פפד"מ, והנשיא ענה בעברית, והביע את תקותו כי פעולת האספה תהיה לטובת ישראל, והאספה נסגרה.

נבחרי הפרלמנט נאספו ביום 25 במרץ ושמעו את ההחלטות, וביום 6 באפריל החליטו לאשר את תשובות הרבנים והם נעשו לחוק המדינה.

תשובות הסנהדרין
הרבנים הסכימו להשיב על השאלות של הפרלמנט התשובות האלה:
א) לפי תקנת רבנו גרשום אסור לנו רבוי נשים;
ב) כוח הגט חזק מכח בית המשפט של המדינה;
ג) הנשואין כדת משה וישראל צריכין להיות אחרי שהתקשרו החתן והכלה על פי חוקי הארץ;
ד) נשואי תערובות בין יהודים ונוצרים תקפים לפי חוקי הארץ, אך אסור לחזקם ע"י נשואין כדת משה וישראל;
ה) חובה על כל יהודי לפי דתו להתייחס אל האזרח הלא-יהודי כאל אחיו, לעזרו, להגן עליו ולאהבו כאילו היה בן דתו;
ו) היהודים מתייחסים לארץ מולדתם או לארץ שהם גרים בה כארץ אבותם, הם מחבבים אותה ויגנו עליה בכל עת הצורך;
ז) היהדות אינה אוסרת שום מלאכה;
ח) יפה לעסוק בעבודת האדמה, במלאכות ובאומניות כאשר עשו אבותינו בא"י;
ט) אסור ליהודים לקחת רבית בין מיהודי בין מנוצרי.

מן ההחלטות האלה נודף ריח הרפורמה שהחל להראות אותותיו בימים ההם, בגרמניה והולאנד. הנאספים חשבו כי בהחלטותיהם ימהרו את מתן שיוויון הזכיות ליהודים, דבר שזכו בו היהודים הצרפתים אחרי המרד.
תקותם נכזבה, כי נפוליון עוד הגביל זכיותיהם בחוק שהוציא ביום 17 מארץ 1808, ואז הסכים גם ליסוד קהלת ישראל לפי תנאי הועד של תשעת החברים מבלי ידיעת הסנהדרין.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן