החל בקורבנות הכוהנים, שהם מסכת זבחים.

ואחר זבחים מנחות, כפי סידורם בתורה.
וכשהשלים עניין זבחי קדשים, ומה שנלווה עליהם, דבר על עניין שחיטת שאר הזבחים, על סדר הכתוב, שהרי אחר שאמר, והיה המקום אשר יבחר ה', שמה תביאו וגו', אמר, רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר (דברים יב).

והביא אחר מנחות חולין.

ואחר חולין בכורות, על סדר הכתוב כמו כן. כי אחר שאמר "רק בכל אות נפשך", אמר, "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך".

וכשהשלים לדבר בענייני הקדושות, סידר דמי הערכים, שהם כמו כן קדש. והביא אחר בכורות ערכין.

ואחר ערכין תמורה, על פי סידורם בכתוב, כמו כן.

וכשהשלים לדבר על המינין האלו, הביא אחר כן מסכת כריתות, ודבר בה על כל המצות שיתחייב בהם כרת, וכל הנלוה לאותו העניין.

והטעם שבשבילו סדר המין הזה בקדשים, שכל דבר שחייבים על זדונו כרת, חייבים על שגגתו חטאת, אלא במעט, כמו שיתבאר שם.

והביא אחר כריתות מעילה, מפני שהדברים שחייבים עליהם מעילה, יותר קלים מהדברים שחייבים עליהם חטאת.

והביא אחר מעילה מסכת תמיד, והניח אותה באחרונה, בשביל שאיו בה דבור לא על דרך חכמה, ולא על איסור ועל היתר, אלא ספור, שהוא אומר היאך היו מקריבים התמיד, כדי לעשות כן תמיד.

והביא אחר תמיד מידות, ואין בו עניין אחר אלא ספור, שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו. והתועלת שיש במין ההוא, כי כשיבנה במהרה בימינו, יש לשמור ולעשות התבנית ההוא, והתבניות והצורות והערך, מפני שהוא ברוח הקדש. כמו שאמר (דה"א כח), הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל.

וכשהשלים לדבר בקורבנות הבהמה, ובכל הנלווה עליהם, ותבנית הבית שמקריבים בו אותן הקורבנות, סידר אחריו מסכת קנים. ואין עניין במסכת ההיא אלא לדבר בתערובי העופות, כשיתערבו קורבנות העופות אלו עם אלו. והניח זה העניין באחרונה, מפני שאינו מוכרח, לפי שאפשר שיתערבו ושלא יתערבו, ועוד שהדבור עליו מעט מזער, כמו שיתבאר במקומו. ובהם חתם סדר קדשים.

ועלו חלקי המאמר בסדר קדשים לעשתי עשרה מסכתות.