לדף ראשי




ר' גרשון קוטובר - רב מקובל וחסיד, גיסו של הבעש"ט; נולד בעיר קוטוב גליציא, ומת בירושלם בערך שנת תקכ"ב (1762), ונקבר בשיפולי הר הזיתים. היה רב ואב"ד בבראד, ולמד קבלה מעשית ע"פ שיטת האר"י. חכמי דורו כבדוהו כגדול בנגלה ונסתר. ר' יחזקאל לנדא כותב אליו "אהובי ידיד נפשי וחביבי הרב המופלא ומופלג בתורה ובחסידות" (נודע ביהודה מהדור"ק אה"ע סי' ע"ג), ור' יוסף תאומים מזכירו לשבח בספרו "פרי מגדים". ר"י אייבשיץ כותב עליו "הרה"ח המפורסם מופלג בתורה ומקובל אלוהי". הבעש"ט נשא לאישה את אחותו. תחילה התנגד לנישואין, כי חשבם לפחיתות כבוד למשפחתו. לאחר שהכיר את הבעש"ט - נתרצה.

ר' גרשון קוטובר בא"י
ר' גרשון קוטובר היה הראשון מחסידי פולין שעלה לאה"ק. יש הגדה בין החסידים כי ר' גרשון התרועע עם ר' חיים ן' עטר (ע"ע), ויחד עשו ייחודים ועסקו בקבלה בקדושה ובטהרה. במסורת זו יש קושי, כי בן עטר מת בשנת 1743, ובמכתב ששלחו חכמי ירושלם לעיר מיץ וחתום עליו ר' גרשון בתור ראש הקהילה, כותב "זה שבתי היה בחברון ששה שנים, וזה ארבעה שנים שקבעתי דירתי פה". תאריך המכתב הזה הוא ר"ח אייר תקי"ז. מכאן שבא לארץ בשנת תק"ז (1747), ארבע שנים אחרי פטירת הרב בן עטר. יש משערים כי בין שנות חייו בחברון וחייו בירושלם שב לחו"ל (עי' שבחי הבעש"ט ח).

בחורף תקי"ז חזר לחו"ל אחרי שמתה עליו אשתו ביום צום גדליה תקי"ז, והרבנים מירושלם יעצוהו לישא אשה. הוא מבקש מגיסו הבעש"ט למצוא לו אשה הגונה וחכמה בת ארבעים ספק תלד ספק לא תלד, ובתנאי שתרצה ליסע עמו תיכף לאה"ק. הוא מודיע לגיסו שאי אפשר לו לישא אשה ספרדית "מפני שאין דעתנו ומנהגינו וטבענו שווים".
הוא לא רצה לקחת עמו לחו"ל את בניו אפרים ויהודה ליב, מפני -

"שראיתי שמדינות פולין משובשות, היום הוא חסיד ועובד ה' ולשעה נעשה סוחר ומחלל ה'. לכן אמרתי מוטב שיישארו בני פעיה"ק, ובטוח אני שיהיו שקודים על התורה ועל העבודה כל הימים, כי שום מו"מ אין בכאן".

בירושלם כבדו את ר' גרשון קוטובר ומינו אותו לראש קהלת אשכנזים, ובנו ר' יקיר היה סופר וגבאי מהקהילה. את בתו נשא בן הרב ר' מרדכי איזמיר ותושב חברון אז.

הנהגותיו
ר' גרשון היה רגיל לסגף עצמו, עסק בתעניות הרבה, ולפעמים צם הפסקות משבת לשבת. פעם אחת אמר קינות בתשעה באב נגד מקום המקדש, והתעלף כמה פעמים מרוב התרגשות וצער על החורבן.
הבעש"ט במכתביו אליו שכנעו לשנות את דרכו, עד שנטה אחרי שיטת הבעש"ט לעזוב את העצבות והסגופים.
בשנת תקי"א (1751) שלח אליו הבעש"ט המכתב הידוע בדבר "עליית נשמה". הוא מצטער שאסרו עליו בשמים לגלות סודו אפילו לר' גרשון, ומצווה אותו לכוון וליחד ייחודים שנאמרו לו (המכתב בסוף ס' בן פורת יוסף, תקמ"ב).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן