לדף ראשי




ר' יוסף קולון - פוסק, נולד בקאנבירי מחוז סאוי בצרפת סביב שנת 1420, ומת בפאדובה בשנת 1480. השם "קולון" אפשר שהוא מלת Colombe שהוראתה בצרפתית היא "יונה".

ממשפחת טראבוט שבאו מצרפת לאיטליה במאה הט"ו. למד אצל אביו שהיה גדול בדורו, והוא מכנה אותו "אבא מרי מופת הדור" (שו"ת מהרי"ק סי' קט"ו). אחד מרבותיו היה ר' מרדכי נתן, והוא קורא לו "רב ושר גדול בישראל" (שם ק"ל).

בשנת 1469 שימש כרב בעיר פיבי די סאקו במחוז ונציה, שם הכיר תלמיד של ר' ישראל איסרלין שלימד אותו את דרכי הלימוד של חכמי אשכנז. נתמנה לרב בעיר בולוניא ומנטובה, ובגלל מחלוקת עם הר"י מסיר ליאון גירש הדוכס את שניהם מארצו. רבי יוסף קולון נתמנה לרב בפאוויא, והיה לפוסק בכל איטליה. רבנים מארצות אחרות, גם מאשכנז ותורכיה, הריצו אליו את שאלותיהם וקבלו את תשובותיו למעשה. חלק קטן מתשובותיו נדפס אחר מותו בשם שו"ת מהרי"ק (ויניציה 1519, ועוד). חיבר פירוש לתורה וחידושים על התלמוד ועל הסמ"ג.

שו"ת ומחלוקתו עם הרב קפסאלי
שו"ת מהרי"ק נחשב בין ספרי הפוסקים החשובים בספרות הרבנית. הוא נחלק ל-קצ"ז שורשים ולענפים. בהוצאת ווארשה נוספו לספר הערות מר' משה יהודה ליב הרב דקוטנא ותושב ירושלם. בספר יש חומר רב לקורות היהודים בזמנו. לדוגמה:

"יהושע ושלמה בני ר' אברהם מינץ שהיו דרים תחת ממשלת אדון הדוכס יר"ה בעת שנעשית הפשרה עמו לי"ג אלפים (כסף)... ויהי היום ברחו יהושע ושלמה הנז' והלכו תחת שררה אחרת... וכאשר קהלות מלומברדיא"ה עוד תובעים מהם שיפרעו חלקם מהמס... נראה לענ"ד כי יהושע ושלמה צללו במים אדירים והעלו בידם חרס מחרסי אדמה, שהרי הלכה רווחת היא בישראל, שאין הבורחים אחרי שאילת המס פטורים בשביל כך מלפרוע חלקם"...

מהרי"ק מביא תשובת ר' עזריאל על דבר הדוכס -

אשר דרש מהיהודים הדרים בפייזו שלו, תחת שרים קטנים שישבו תחתיו... ואמר ליהודים, אם לא תשתדלו שיבואו לדור תחתי, כלה אגרש אתכם ואותם ולא תישאר פרסה. והשיב, דומה בעיני כיוון שהדוכס יכול לגרש את הכל, כופים אותם שיעקרו ממקומם ויבואו תחתיו. ואם יש להם פסידא במה שעקרו ממקומם, יטענו אח"כ לאחר שיסולק היזק לרבים (שורש ב' סעיף ג).

אין המנהג מבטל דין אפילו בממון, אלא מנהג קבוע ע"פ ותיקין. וכל מנהג קבוע, יש לך לילך אחריו אפילו יבא אליהו ויאמר בהפך (שורש ה' ב', נגד ב).

על דבר לבישת הקאפ"א, הורה שאין הישראל מחויב להשתנות במלבושין מן הגוי, כי האיסור "בחוקותיהם לא תלכו" הוא רק בדבר משונה שאין בו טעם, או שיש בו פריצת גדר הצניעות, אבל אין איסור ללבוש בגד הנהוג בין הגוים אם נעשה בדרך צניעות כאותו של ישראל (שורש פ"ח).

בטריפות היה נוטה להחמיר, ואמר שכח דאיסורא עדיף מכח דהיתרא, "אבל מה אעשה שאין הדור שומע להחמיר אלא מקלו יגיד לו" (שורש ל"ז א).

מהרי"ק שמע כי ר' משה קפסאלי, הרב הכולל בארץ תוגרמה, פסק את הפסיקות האלה בהלכות אישות:
א) ביטל קדושין שקדש אחד בתאנה, ופסק שאין בנות ישראל מתקדשות בגרוגרת. וגם כבר הזהיר שלא לקדש בפחות מעשרה. לדעת מהרי"ק חוששין לקדושין אפילו בפחות משווה פרוטה, ואין כח ביד הרב להפקיע קדושין בפני שני עדים.
ב) התיר יבמה בלא חליצה כשנפלה לפני יבם מומר;
ג) הכשיר גט שכתוב בו רק הכינוי ולא שם המגרש;
ד) פטר בלא גט אשה שהייתה מוחזקת לארוסת איש ימים הרבה, והמיר הארוס את דתו, ואח"כ נודע שלא היו בשעת הקידושין עדים כשרים אלא קרובים.
מהרי"ק כתב לעדת קושטא להעביר את הרב ממשמרתו אם לא יחזור מפסקיו -

"כי פשט את ידו בהתרת איסורים החמורים... ואם ח"ו ימאן לשמוע לדברי אלה ייבדל מקהל הגולה ומכל ישראל".

וגזר על נכבדי הקהל:

"שלא לשאול שום הוראה ולא שום דין לאיש הזה משה קפסאלי, יען ראיתי לעין כי לא הגיע אפילו לרועה צאן, ואינו יודע צורתה דשמעתתא. ומה לנו ולסמיכתו אשר אינה ראויה לו? הא לאו בתר שמא אזלינן אלא בתר טעמא אזלינן, והנה אין בו לא טעם ולא ריח תורה... אומר אני בכח לכל רואי כתבי זה או יודעו, שלא קראו לו לאותו משה קפסאלי לא רב ולא חבר כי לא ראוי לכך כלל וכלל, לכן הסירו המצנפת והרימו העטרה מעל ראשו" (שורש פ"ג).

אולם הרב קפסאלי היה אדם גדול ופוסק מומחה, וידע להצדיק את מעשיו. מהרי"ק נוכח שחשד בכשרים. סמוך למותו צווה את בנו ר' פרץ ללכת לקושטא ולפייס בשמו את הרב, ולבקש סליחתו על שביזה את כבודו ברבים, ור' משה קפסאלי נעתר לו.

פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:



הערות לערך:
שם המעיר: יוחנן דיקאסטרו- ספרית שדה אליהו
הערה: המהרי"ק היה, כנראה, רבו המובהק של עטובדיה מברטנורא
מקור ההערה: רבינו עובדיה מברטנורא מאת ישראל דב לרנר, ע' ט"ו

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן