לדף ראשי




ר' חסדאי קרשקש - פילוסוף; נולד בברצלונה בספרד סביב שנת 1340 ומת בסרגוסא אחרי שנת 1410. בשנה ההיא סיים את ספרו אור ה'.

היה תלמיד הר"ן וחברו של הריב"ש. בין תלמידיו היה ר' יוסף אלבו בעל העיקרים.
בהיותו בברצלונה היה אחד מפרנסי הקהל, ובגלל עלילה על רבנו נסים וריב"ש וששה מנכבדי העדה ובהם דון חסדאי מסרו אותם למלכות. הם נאסרו יותר מחמשה חדשים (בערך שנת 1373). יתכן כי דבר זה היה הסיבה לכך שדון חסדאי עזב את עיר מולדתו ובא לסרגוסא בארגון. משם שלח לכל קהלות ישראל להודיעם את הצרות אשר עברו על היהודים בספרד בשנת 1391, ואשר גם בנו יחידו, כבן עשרים, מת על קדוש השם בברצלונה.

חכמתו הגדולה בתורה ובפילוסופיה עשתה לו שם גדול, וכאשר פרצה המחלוקת בצרפת בין ר' יוחנן בן מתתיהו ובין ר' ישעיה בן אבא מרי, על הנהגת הקהילות, פנו אליו ובקשוהו לפשר ביניהם. קרשקש נתקבל לראש אחת הקהלות (שו"ת ריב"ש סי' רס"ט), כנראה סרגוסא.

גם שרי המדינה כבדוהו ונשאו פניו, ובהקדמתו לספרו "מאמר בביטול עיקרי הנוצרים" הוא כותב:

אמר חסדאי: שרים ונכבדים בקשו ממני, ויפצרו בי, לחבר מאמר אודיע בו הספיקות והביטולים אשר יעשו שומרי תורת משה נגד אמונת הנוצרים.

אור ה'
החיבור החשוב ביותר של קרשקש הוא הספר "אור ה'", הנקרא גם "נר מצוה". ספר זה הוא על הפילוסופיה הדתית והוא כולל השגות על מורה נבוכים של הרמב"ם.

בדעתו היה לכתוב חבור שלם מקיף את כל ענייני היהדות, בדומה למשנה תורה של הרמב"ם, ואור ה' הוא החלק המקביל לספר המדע. אבל ר' חסדאי מת ולא השלים את כוונתו.

קרשקש חיבר את ספרו אור ה' כנגד שיטת הרמב"ם שהלך בעקבות אריסטו היוני ובטל את ההקדמות של הפילוסופים היונים אשר הרמב"ם נעזר בהם. קרשקש היה הראשון שחלק על אריסטו, וטען שאין קשר בין הזמן לבין החומר. קשר זה, שגם הרמב"ם קיבלו באופן עקרוני, היה יסוד לשיטת הקדמות של אריסטו.
ניתוח ביקורתו של קרשקש על אריסטו בספר אור ה' נעשה ע"י וולפסון:
Crescas' critique of Aristotle : problems of Aristotle's Physics in Jewish and Arabic philosophy / By Harry Austryn Wolfson' Cambridge : Harvard University Press, 1929

קרשקש גם עסק במניין העיקרים אשר קבע הרמב"ם כיסוד אמונת ישראל. לדעת קרשקש עיקרי הדת ויסודי היהדות הם שישה: ידיעת השם, השגחתו, יכלתו, הנבואה, הבחירה, התכלית המוסרית של הבריאה. תלמידו, רבי יוסף אלבו, העמיד את העיקרים על שלושה: מציאות ה', תורה משמים ושכר ועונש.

נושאי מחקריו:
א) מציאות השם ותאריו. אומר כי מושג המציאות אינו כדעת אבן רשד שהיא מהות השם, ולא כדעת הרמב"ם שהמציאות היא זולת המהות, אך השם הוא עילת כל הנמצאים. השיג על רמב"ם שקיבל את דעת אריסטו כי אי אפשר לייחס להשם תארים חיובים רק תארים שלילים.

ב) ידיעת השם, הצדיק את הרמב"ם בעיקר הזה ברוב דבריו, היינו כי ידיעת ה' אינה כידיעת האדם ומקפת את הכל, את הכללים ואת הפרטים, ועכ"ז אינו סותר את עניין הבחירה, מפני שהשם יודע מה יבחר האדם.

ג) השגחת השם. עיקר זה מחולק לשלשה: .
מה היא ההשגחה;
יחס המשגיח אל העיקר הזה;
יחס המושגחים אליו.

הוא יחשוב כי השם ישגיח על ברואיו בלי אמצעי, אך לפעמים ע"י אמצעים לפי מדרגות המושגחים. והאמצעים הם שלש כתות:
כת המלאכים,
כת הנביאים,
וכת החכמים.
ולכן יתכן שתגדל ההשגחה האלהית בנוגע אל עם ישראל שהיא השגחה פרטית.

ד) הנבואה, גם בזו יש מדרגות ומשה רבנו קבל השפע האלהי בלי אמצעי, ויתר הנביאים קבלוהו ע"י אמצעי.

ה) בחירה, לדעתו טבע האפשר מוגבל:

ולזה היה האמת הגמור, כפי מה שתחייבהו התורה והעיון, שטבע האפשר נמצא בדברים בבחינת עצמם לא בבחינת סיבותם. אלא שהפרסום הזה מזיק להמון, למה שיחשבוהו התנצלות לעושי הרעה, ולא ירגישו שהעונש נמשך מהעבירות כהמשך המסובב מן הסיבה. (אור ה', בבחירה, פרק שלישי).

ו) תכלית המציאות, התכלית האחרונה של המציאות היא התורה, כי המצות מביאות את הנפש לשלמות מוסרית, וזו סיבת הנצחיות שיש באדם. תכלית המציאות בעולם השפל הוא קיום הנצחיות. בזה חולק על הרמב"ם כי השלמות היא במושכלות.

ז) השארת הנפש, לדעתו הנפש היא עצם שכל. אשר אין לו סבת ההפסד בעצמו, ולכן נוכל לצייר לנו השכר והעונש אחרי מות האדם.

ח) תחיית המתים, העיקר הזה יחשוב קרשקש הוא מן התורה אם כי לא נזכר בפירוש, ומאמין כי המתים שיקומו מקברם יחיו חיים גופיים, לא כהרמב"ם שאמר כי העונג הצפון לצדיקים הוא רק בחיים רוחניים.

ט) ביאת המשיח, לפי דעתו ראוי לאיש יהודי להאמין בזה, אך אינו כופר בעיקר אם לא יאמין בו. בדרך כלל יאמר כי השארת הנפש, הגמול והעונש, תחיית המתים ונצחיות התורה וביאת המשיח, כל אלה עניינים חשובים הם, אך אינם יסודות עיקרים, כי מציאות התורה תצויר זולתם.

הספר אור ה' לא זכה לתפוצה כמו המורה או גם כספר העיקרים של תלמידו ר' יוסף אלבו. רק ר' יעקב ן' חביב מזכיר לפעמים בעין יעקב את ביאורי קרשקש לאגדות חז"ל אשר בספר אור ה', ובן חביב אמר עליהם כי הם "מתוקים מדבש".

הסיבה העיקרית לכך היא שסגנונו של קרשקש קשה ותמציתי, והספר אינו ניתן להבנה בעיון ראשון. יש הסוברים כי הספר שלפננו לא עבר עריכה סופית בידי קרשקש עצמו. גם העובדה שעד שנות התשעים של המאה העשרים לא יצאה מהדורה של הספר נקיה משגיאות הייתה בעוכריו.

מעריצי הרמב"ם לא השלימו עם השגות קרשקש. ר' שם טוב בן יוסף בפירושו למורה קרא להשגותיו "הזיות". גם אברבנאל ורשב"ץ השיגו על דברי קרשקש. דר' יואל בספרו "צור גענעזיס דער לעהרע שפינוצא'ס" הוכיח כי שפינוזה לקח הרבה עניינים מספר אור ה' מבלי הזכיר שמו.

בעבודת מ"א מסיק אילון שמיר כי מרכז הגותו של רח"ק הוא הדגשת האהבה של האל כלפי יצוריו, וכן אהבת האדם את האל והזדהותו עם פעולותיו. העבודה בשלמותה נכללת באתר דעת וכאן נביא את סיכומה:

את 'משנת האהבה' יש להבין על רקע הלכי-הרוח בדורו של רח"ק. דור זה עמד בסימן לחץ נוצרי הולך וגובר. היה זה עימות בין-דתי קשה, אשר לווה בפולמוס תיאולוגי מתמשך.

מצד אחד עמדה היהדות, אשר נשאה עמה את מורשת תור הזהב היהודי בספרד המוסלמית. בראשה עמדה שכבה רחבה של עשירים משכילים, אשר היו מנהיגיהן ופרנסיהן של הקהילות היהודיות. בשכבה זו רווחה גישה דתית של רציונאליזם פילוסופי, אשר מאז הרמב"ם נטה להכפיף את 'אמת' התורה ל'אמת' הפילוסופית, פרי מחקרי המדע. כך נחלשה האמונה בשכר ועונש פרטיים, בהישארות הנפש הפרטית, באלהים כעושה ניסים החורגים מגדר הטבע, בהשגחה המיוחדת של אלהים על עמו, ואמונות מסורתיות נוספות. התחזקה ההשקפה, שתכלית העבודה הדתית הינה אינטלקטואלית. שמירת המצוות, לעומת זאת, ירדה בחשיבותה.

למול גישה רציונאליסטית זו הציגה הנצרות דתיות דוגמאטית, עממית יותר ושכלתנית פחות. זו העמידה במקום מרכזי את האהבה לאלהים, את החסד והכפרה, ואת האמונה התמימה בהשגחת אלהים הפרטית, בשכר ועונש פרטיים, ובהשארות הנפש הפרטית.

במהלך המאה ה- 14 התגבר הלחץ של הכנסיה הנוצרית על יהדות ספרד, והגיע להתפרצות נוראה בגזרות קנ"א. בתקופה זו, לצד רבים שקידשו את השם (כמו בנו של רח"ק), בחרו רבים יותר להמיר את דתם. בין אלה לא נפקד מקומם של משכילים ה'שלמים בתורה'. לרח"ק היה ברור, שאין בכוחה של דתיות משכילית-רציונאליסטית לעצור את שטף ההמרה, ונראה שזו היתה מוטיבציה מרכזית למפעלו ההגותי. מטרתו היתה להציב אלטרנטיבה לרציונאליזם, ולבססו מבחינה פילוסופית בכדי להתמודד על נפשם של משכילים יהודים נוספים, או 'קונוורסוס' שעדיין לא התנצרו לחלוטין.

בהתפתחותו ההגותית ניכרות שתי תנועות מרכזיות.

תנועה אחת בהגות רח"ק הינה, ללא ספק, בהשפעת אבנר מבורגוס. דווקא השפעה של מומר צורר-יהודים זה, אבי אידיאולוגית האינוס, מראה את יחסי האינטימיות-של-שנאה בין יהודים לנוצרים בדורות ההם. כך מפתח רח"ק, בדומה לאבנר, את התקפתו על הרציונאליזם הפילוסופי. כנגד רעיון ההשגחה הכללית – הוא מדגיש את ההשגחה הפרטית. כתוצאה מכך, ובאופן חריג מאד ביהדות – הוא מאמץ גם את הדטרמיניזם של אבנר. כנגד הכפירה בשכר ועונש – הוא מדגיש את הגמול האישי. כנגד השארות הנפש תוך דבקות בשכל הפועל – הוא מדגיש את השארות הנפש הפרטית בעולם הבא.

תנועה שניה ניכרת ב'דרשת הפסח', וברובדי המקבילים לה השקועים ב'אור השם'. ב'דרשה' יש היסט לעבר דיון על רצון, על שמחה וערבות – רגשות שלשכל 'אין מבוא בהם'. ברובד זה מודגש, שהאמונה היא עניין הנכפה על השכל ללא בחירה, ואילו ברצון, ובשמחה שיסודה ברצון, יש אפשרות לפרוץ, לפחות באופן פסיכולוגי, את הדטרמיניזם החריף שעולה מהרובד הקודם.

המסקנות העיקריות של 'משנת האהבה': תיאור האל כאוהב. משמעות אהבת האל – הינה רציתו של האל בטוב, בטובו של העולם. אין בה יסוד אינטלקטואלי כמו אצל רלב"ג, משום שלשכל 'אין מבוא ברצון', והרצון הוא יסוד האהבה. אלהים אינו 'שכל טהור', שאם היה כן – לא היה אוהב. האהבה אינה פאסיבית (כמו אצל אריסטו), ואינה נובעת מחולשה (כמו אצל הניאופלטונים), אלא דווקא משלמות וכח. ככל שהאוהב חזק ושלם יותר, ומושא אהבתו נשגב יותר, כך אהבתו חזקה ושלמה יותר. לכן האל הינו האוהב האולטימטיבי.

רח"ק מעמיד את האהבה כתואר המרכזי של האל. אהבת האל מתבטאת בראש ובראשונה בבריאתו את העולם. כנגד התפיסה המכאניסטית של רלב"ג בדבר עולם קדמון, מציג רח"ק תפיסה של חידוש העולם המתמשך תמיד. העולם לא היה תלוי בבריאה האלהית אי-שם בעבר, אלא הוא תלוי באל המחדש בטובו מעשה בראשית בכל יום תמיד. אלהים שופע את העולם באהבתו, ברצון-טובו, בכל רגע ורגע.

אהבה זו באה לידי ביטוי בהשגחת האל על העולם. רח"ק מדגיש את ידיעתו ההדוקה של אלהים את הפרטים, ואת השגחתו על כל אדם באופן אישי. כך מתחייב רח"ק גם להשלכותיה של השקפה זו: דטרמיניזם חמור, אשר הנוסחה 'אפשרי בבחינת עצמו ומחויב בבחינת סיבותיו' אינה מצליחה לטשטשו.

בהשגחה יש גם דרגות. האדם מושגח יותר משאר הברואים. וכלל האדם מושגחים באמצעות תיווכם של הכוכבים והמזלות, המבטאים את רצון האל מתוך דטרמיניזם אסטראלי. ישראל זוכים להשגחה מסוג אחר. אברהם אבינו הצליח לחרוג מכך בזכות אהבתו העילאית לאלהים. את האהבה הזו הוא ביטא בשני אופנים. האחד – בנכונותו לקרבן, קרבן בנו, כביטוי לאהבה. השני – בקיימו את מצוות המילה, שהיא פרדיגמטית לשאר מצוות התורה.

כאן מגיע הפולמוס דווקא עם הנצרות – לשיא. כנגד הנוצרים בני דורו של רח"ק, אשר בשם האהבה הנוצרית שחטו, אנסו (תרתי משמע) והתעללו ביהודים – מציב רח"ק תפיסת אהבה יהודית דווקא. רק באמצעות המצוות יכול האדם להתעדן ולאהוב את אלוהים באמת.


מהדורות חדשות של אור ה':
יהודה איזנברג הוציא מהדורה מדעית של פרקים מהספר:
1. בשם "הרשות נתונה" על הבחירה והידיעה, ירושלים תשמ"ג; מהדורת אינטרנט באתר דעת, בקישור הבא:
הרשות נתונה, פרקי ידיעה ובחירה מתוך אור ה' / חסדאי קרשקש


2. "תורת הבריאה" על מעשה בראשית, ירושלים תשמ"א.
תורת הבריאה של רבי חסדאי קרשקש: הפרק "אמונת החידוש" מתוך אור ה' / חסדאי קרשקש

מהדורה שלמה ומנוקדת של אור ה', בידי הרב שלמה פישר, יצאה לאור בירושלים תש"ן
טקסט מלא של הספר "אור ה'" במהדורת פישר

ביטול עיקרי הנצרות, מהדורת דניאל לסקר, בר אילן 1990

דרשת הפסח, מהדורת אבי רביצקי, ירושלים 2005

פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
יסודות בתורת ההכרה של רבי חסדאי קרשקש / דרור בונדי
אליעזר שביד, הפרק על רבי חסדאי קרשקש בספר "הפילוסופים הגדולים שלנו" - תל אביב 2007

"אהבתו של ר' חסדאי קרשקש": מרכזיות רעיון האהבה במשנתו של רח"ק, והפולמוס עם הרציונאליזם היהודי ורעיון האהבה הנוצרי. (עבודה לשם קבלת תואר מוסמך במחשבת ישראל) מאת אילון שמיר





הערות לערך:
שם המעיר: ניסן
הערה: כתבתם ששם הספר הוא "אור ה'" וגם "נר מצווה". דומני, שמדובר בטעות. "נר מצווה" הוא החלק ההלכתי. "אור ה'" הוא החלק העיוני - אמוני. "נר מצווה" לא התחבר, לצערנו. שני החלקים יחד, היו אמורים להיקרא "נר א-לוקים". (עמ' ט' להקדמה במהדורת הרב פישר).
מקור ההערה: עמ' ז-ט במהדורת הרב פישר

שם המעיר: תוספת לביבליוגרפיה על הרח"ק
הערה: מאת: הרב ד"ר נתן אופיר
אפשר, אם תרצו, להוסיף לביבליוגרפיה את הפריטים הבאים שכתבתי:

"'סוד הקדיש' – טכסט קבלי שיוחס לרב חסדאי קרשקש" דעת 46, חורף תשס"א, עמ' 13-28.

"האהבה במשנתו הפילוסופית והחינוכית של הרב חסדאי קרשקש" בתוך הגות בחינוך היהודי א, אלול תשנ"ט, עמ' 95-81.

"קריאה חדשה ב'אור ה'' לרב חסדאי קרשקש ובעיית האנוסים", דברי הקונגרס העולמי האחד עשר למדעי היהדות, ח' תמוז תשנ"ג (93\6\27).

עבודת מ.א. "סוגיות תיאולוגיות ופירושים תלמודיים: פרשנותו של הרב חסדאי קרשקש למקורות חז"ל", תשמ"ז.

דוקטוראט: "הרב חסדאי קרשקש כפרשן פילוסופי למאמרי חז"ל (לאור התמורות בהגותו)", טבת תשנ"ג.
שתי העבודות נכתבו בהנחיית פרופ' יעקב אלבוים ופרופ' אביעזר רביצקי

מקור ההערה: מחקרים שלי

שם המעיר: אביעד מרקוביץ
הערה: רבי חסדאי קרשקש נקרא על שם סבו , רבי חסדאי קרשקש הראשון מטולידו , שהיה בערך בן גילו של הרא"ש והיה חברם הטוב של חכמי טולידו האחרים : בני הרא"ש ובראשם רבי יעקב בעל הטורים ורבי יהודה בעל שו"ת זכרון יהודה עימו התכתב , רבי מנחם בן זרח בעל צידה לדרך ורבי יוסף נחמיאש שנודע בפירושיו למסכת אבות ולמגילת אסתר.
מקור ההערה: מחקר וידע אישי

שם המעיר: אורי
הערה: כתבת שהרמב''ם מסכים עם אריסטו לגביי תארי השלילה. תארי השלילה הינם חידוש של הרמב''ם, ולא נמצאים לא במשנת אריסטו, אלפאראבי או פילוסוף אריסטוטל אחר.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן