לדף ראשי




תולדות חייו

הוגה דעות יהודי גרמני, ממבשרי הציונית ומאבות הסוציאליזם הרעיוני. נולד בבון, התחנך חינוך מסורתי, ולמד באוניברסיטה של בון.

בשנות העשרים שלו החל לעסוק בפעילות סוציאליסטית ובמשך למעלה מ- 20 שנה תפס מקום בולט בין הוגי הדעות הסוציאליסטיים הגרמניים. היה חברם של מרקס ואנגלס, אבל נטש את חבריו אלה בשל חילוקי דעות אחרי פרסום המניפסט הקומוניסטי.

בשנת 1837 ראה אור חיבורו ההיסטורי-פילוסופי הראשון "ההיסטוריה של האנושות מאת תלמיד של שפינוזה". בחיבורו זה כבר ניכרת נטייתו לקומוניזם. בשנת 1841 פרסם את ספרו "השילוש האירופי" בו הוא ממליץ על מיזוגן של צרפת, גרמניה ובריטניה למעין ארצות הברית של אירופה. באותה שנה ייסד את העיתון הסוציאליסטי הראשון בקלן. היה עורכו ואחרי כן כתבו של העיתון בפריס. ב 1843 אסרו השלטונות על הופעתו של העיתון בשל ביקורתו הנוקבת על המשטר השמרני.

בשנים 1845 1846 ערך הס את הירחון סוציאליסטי "ראי החברה" וכתב מאמרים רבים לכתבי עת סוציאליסטיים שונים.

בשנת 1846 עבר לבלגיה ונמנה עם פעילי "ברית הקומוניסטים". בשנים 1848 1849 שהה בפריס ככתב של עיתונים גרמניים .בשנת 1849, עקב רדיפות המשטרה, נאלץ לעבור לשוייץ ושנתיים לאחר מכן לבלגיה. משנת 1853 ואילך השתקע בפריס. מאותה תקופה התמסר גם לחקר מדעי הטבע .

בעקבות עלילת דמשק התקרב לעם היהודי. בשנת 1862 פרסם את ספרו "רומא וירושלים" שניתוחו ניתן להלן, ובו הוא מביע שאיפה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. השפיע על ראשי הציונות הסוציאליסטית.

בסוף 1863 חזר לפריס בה שימש כתב של מספר עיתונים וכתבי עת. בשנת 1870, בפרוץ מלחמת פרוסיה צרפת, גורש הס כנתין פרוסי מצרפת ומצא מקלט בבלגיה. בתום המלחמה חזר לפריס בה ישב עד יום מותו. הוא נקבר בבית העלמין היהודי שבדויץ, סמוך לקלן.

את השקפתו הלאומית ביטא הס בספרו "רומי וירושלים הבעיה הלאומית האחרונה". הלאומיות היהודית אצל הס מתבססת על "הרוח הלאומית" שאפיינה את המדינה היהודית העתיקה. כדי ש"רוח" זו לא תיעלם מן העולם יש לכונן את החיים היהודיים מחדש בא"י, לרכוש קרקעות, לייסד התיישבות חקלאית ומפעלי תעשייה ומסחר. ניתוח מפורט של הספר מובא בהמשך.

בשנת 1961 הובאו עצמותיו של הס לקבורה בקבוצת כנרת. המושב "כפר הס" קרוי על שמו.


הספר "רומא וירושלים"
לאומיות, סוציאליזם ודת
ספרו הגדול של משה הס "רומא וירושלים" (1862), הוא ספר ציוני מובהק, ספר שטיפח את הרעיון הציוני בעודו באיבו. הס דרש להקים מושבים יהודיים "על יד תעלת-סואץ ועל גדות-הירדן", עוד לפני ששאלת הלאום התעוררה בין עמי ערב.

בספר שלושה יסודות מרכזיים
ראשית, הרעיון הלאומי. הס רואה בפתרון הלאומי את פתרון בעיית היהודים. במקום לחפש פתרון למצוקת היהודים בדרך של אמנציפציה בארצותיהם בפזורה, קיווה הס לריכוז לאומי בארץ האבות. בזה הוא לא רק ביטא את השקפת התנועה הציונית, שהוקמה אחר כך בימי הרצל, ולא רק ניבא את הקמת מדינת ישראל, אלא אפשר לומר, שהיה גם מבשרן של התנועות הלאומיות שבמאה ה- 19 ובמחצית הראשונה של המאה ה- 20 ששינו את פני תבל כולה. כוונתי לתנועות הלאומיות של איטליה, יון ויתר ארצות אירופה, ואחר כך של השבטים באפריקה, של העמים באסיה, ואפילו של עמי ערב. כל אלה שייכים לאותו זרם אדיר של דחף לאומי אשר בתקופה המודרנית שינה את פני העולם. לתהליך הזה קרא הס בשם "אביב העמים", הוא "חג תחיית העמים" שלעם ישראל תפקיד וחלק מרכזי בתוך החגיגה הזאת.

המהפכה הלאומית הזאת גרמה לפירוק האימפריות הגדולות: האוסטרו-הונגרית, הצרפתית, התורכית והבריטית. כולן פורקו עקב הלחץ של העמים הקטנים שהתמרדו וקיבלו עצמאות. במקום האימפריות האלו קמו מדינות קטנות עצמאיות בכל היבשות, וכל אחת מהן טיפחה את יעודה ותכונותיה.

להקמת מדינת ישראל, יש מקום חשוב בתוך הפרשה ההיסטורית של שחרור הלאומים. באותו פרק זמן קמו גם מדינות ערב. הכוונה לעירק לבנון, סוריה וכו', מבלי לדבר על ירדן, שבכלל אינה מדינה. הן גיבשו את עצמאותן באותה תקופה בה קמה התנועה הלאומית החדשה של עם ישראל. ההבדל הוא רק בכך, שאנחנו היינו עם לפניהם, ואילו הם התגבשו רק באותה תקופה.

היסוד השני: הס היה בראש וראשונה סוציאליסט. אצלו באה לידי ביטוי הכמיהה המשיחית לתיקון העולם ולתיקון החברה, ולדידו חלום זה טמון ביסוד הרעיון הציוני. הס היה במשך חמש עשרה שנה ידיד של קארל מארכס. אל נא נשכח את הדחפים המוסריים שפעלו בראשית המהפכה הסוציאליסטית, ואשר מצאו את ביטויים בכתבי הס, לאסל, ויליאם מוריס ואחרים.

זו אינה רק דוקטרינה כלכלית, אלא גם חלום מוסרי בעל כוח עצום, שגם הוא, כמו התנועה הלאומית, גרם לשנוי יסודי בתבל במחצית המאה האחרונה.

אין ספק שהציונות כללה בתוכה, כתנועה פוליטית, יסודות מהימין ומהשמאל כאחד, ובזה היה החידוש.

יסוד שלישי: הציונות כללה גם עקרונות דתיים ברורים, וגם אלה כלולים בתורת הס. אין להתעלם מהיסודות הדתיים המובהקים שבמחשבתו המשיחית: תיקון העולם אליו שאף אינו תיקון העולם במובן המרכסיסטי. לא מביטול המעמדות בלבד תבוא התשועה. הוא התכוון בהחלט לתיקון עולם במלכות שדי, כאשר יגיע עם ישראל להגשמה עצמית בתחום הלאום, החברה, ובתחום הרוח והדת. הוא ראה שעל ידי שחרור הכוח הטמון בהיסטוריה של עם ישראל ובחזונו הנבואי, תתגלה אותה תכנית משיחית שלשמה נברא העולם. לא פחות מזה. הוא מדבר באופן הגלוי והנועז ביותר על "שבת ההיסטוריה", שלא תבוא עד שעם ישראל ישכון בארצו ומארצו יקרין אור על פני כל העולם.

מהפכה שלמה
המהפכה הציונית, כפי שהיא מצטיירת בכתבי הס, היא מהפכה בפני עצמה, סגולית, בעלת כוח בלתי-ידוע, שכן לא הייתה מהפכה כזאת בכל ההיסטוריה. המהפכה הציונית היא תמצית הרעיון הלאומי, הדתי והסוציאליסטי כאחד. אם נהיה נאמנים לאופייה הספציפי, נגיע למסקנה שאין להפריד בין הדבקים האלה: אלה המפרידים ודוגלים בלאומנות נפרדת, שאין עמה חובות חברתיות, או בסוציאליזם נפרד שאין עמו תחושה לזכותנו הלאומית המוחלטת בארץ אבותינו, או אלה הדוגלים בדתיות מנותקת מאחריות לאומית כוללת, כל אלה אינם אלא טועים.

רשימת ספריו בספרייה הלאומית


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן