לדף ראשי




התקופה
עם שקיעתה של הגאונות בבבל וחורבן ישיבות סורא ופומבדיתא, עבר מרכז התורה לאירופה. למרום התפתחותו הגיע מרכז זה בתקופת בעלי התוספות בצרפת ואשכנז.

בתקופת הגאונים נדחקה קמעא השקלא וטריא שתפסה את המקום הנכבד ביותר בגמרא הבבלית והצטמצם המשא ומתן בהלכה בין הרב והתלמיד. תלמידי ישיבות גאוני בבל קיבלו את דעתם של רבותיהם בלי התנגדות. התלמידים נשאו ונתנו בפני ראשי הישיבות בהלכה ובשיטות התלמוד, אבל כאשר השמיע הגאון את דעתו קיבלו הכרעתו בהכנעה.

שונה הייתה שיטת הלימוד והיחסים בין רב לתלמיד בישיבות אירופה. הימים ההם הביאו שינויים בחיים הכלכליים והמדיניים. התנאים החדשים יצרו בעיות הלכתיות חדשות שבירורן דרש התבוננות מעמיקה בתלמוד, ניתוח דק כדי לדמות או למצוא את המפריד לפי מיטב ההגיון וכללי התלמוד, שהכול כפופים להם.

חכמי הדור לא יכלו להסתפק במסירת ההלכות שקיבלו מרבותיהם לתלמידים. את מקומה של מסירת הלכות נטלו בירור הסוגיות וליבונן. ההלכה נמסרה לתלמידים כמסקנה מהדיון שהשתתפו בו. שיטה זו גרמה לשיתוף התלמידים עם רבותיהם בלימוד התורה. הם שאלו, הקשו והתווכחו עם רבותיהם, ולפעמים אפילו הפריכו דבריהם וחלקו עליהם. שיתופם של התלמידים בליבון סוגיות התלמוד ובירור ההלכות הביא בעקבותיו שינוי היחס בין רב לתלמיד. המורים גילו חיבה והוקרה לתלמידיהם שעמלו אתם בתורה.

שינוי השיטה מובלט גם בספרות התורתית של אותם הדורות. ספרות הגאונים בעיקרה פסקי הלכות אמורים בסגנון תקיף, כך הלכה! אין לערער ואין להרהר אחרי פסק דינו של הגאון. כך כתובים הספרים הלכות גדולות, הלכות פסוקות, הלכות קצובות וכו'. ספריהם של בעלי התוספות בעיקרם עוסקים בפירוש דברי התלמוד וביישור ההדורים בדרכי הניתוח ההגיוני. ואפילו כשהם עוסקים בהלכה, הם מבררים אותה מתוך התלמוד ודברי רבותיהם, ובאותם הדרכים עצמם.

וכאן הסבר למה השאיר דור דעה זה כל כך מעט ספרי הלכה מקיפים. שיטת הלימוד הצרפתית-אשכנזית מסבירה זאת. חכמי תקופה זו ריכזו כל מאמציהם בטיפוח שיטתם החדשה, מפני שהיא סוללת דרך לפתרון בעיות הלכתיות חדשות שנוצרו ושיווצרו בדורות הבאים.

אחד המעטים מבין גדולי התקופה הזו שהוציא מתחת ידו ספר שכולו הלכות, מתובלות אמנם לפעמים גם באמרי מוסר ומדות, ומקיף את כל מצוות התורה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, היה רבנו אליעזר ממיץ (מדינת לותר). הוא קרא את ספרו "יראים".

תולדות חייו של רבי אליעזר ממיץ
שם אביו היה רבנו שמואל. על שנת הולדתו הייתה כנראה בסביבות 1140. בהיותו בן שמונים היה עוד מלא מרץ עלומים ופעיל למען תיקון העולם.

שנת פטירתו אינה ידועה בברור. שלשלת הקבלה אומר שנפטר בשנת 1248, והיה כבן מאה. אולם הרב חיד"א מגדיר כמה פעמים את ספר שלשלת הקבלה כמקור שאין לסמוך עליו.

מותר להניח שפרנסתו הייתה מצויה, כי עסק בהלוואת כסף לגויים בריבית, מלאכה המפרנסת את בעליה באותה תקופה. דבר זה אנו למדים מדבריו בספר יראים השלם סימן ש"ד:

וראיתי בני אדם שפורשים מלהלוות (בחוה"מ) ואני פרשתי כמה שנים, ואף על פי כן נראה לי מותר.

חיי המשפחה שלו היו קשים: היו לו בנות, שכולן מתו עליו בחייו, והוא נשאר בודד. נראה מדבריו בסיום ספרו שגם אשתו מתה עליו, ויש להניח שגם שלושת אחיו נפטרו בחייו. הוא מספר את זאת דרך אגב בסוף ספר יראים:

וברוך צורנו, אשר עזרני והצליח את לבבי עד כה לסיים אשר על לבבי ספר זה. ספר יראים יהיה לי לזיכרון, כי גדול חרון, ומתו בנותי, ואספו וכלו טובתי, ונשארתי לבדי, ואין מחזיק בידי.... יהי רצון ואמר השם לצרותינו די.

תלמיד רבנו תם
רבנו אליעזר ממיץ היה מגדולי תלמידיו של רבנו תם בישיבתו ברמרוג בצרפת. שמונים תלמידים היו באותו פרק לר"ת וכל אחד מהם הגיע להוראה, והגדולים שבהם היו רבנו חיים כהן, רבי אליעזר ממיץ, ורבנו שמשון מפלייזא. יחסי הערצה עמוקה וחיבה נקשרו בין הרב ענק הרוח ובין תלמידו הגדול רבי אליעזר ממיץ, וגם אחרי שרבי אליעזר ממיץ נפרד מרבו ותפס ישיבה במיץ לא הופסק הקשר ביניהם ולא נחלשו היחסים ההדדיים.

הפתיחות לשאלות ותשובות שביניהם שנדפסו בספר הישר לר"ת מגילות הערצה אין קץ לרב וחיבה עזה לתלמיד. תשובה נ"ז מתחילה:

"תשובה להרב ר' אליעזר. אץ ברגלים רהיטין נלאה, גם אני מטורח הדרך אצתי להשיב להרב ר' אליעזר על קצת דרכיו אבינה לאשוריו".

רבנו תם בא מן הדרך עייף (נלאה) ואף על פי כן הוא ממהר לענות לתלמידיו החביב.

רגשות אלו באים לידי ביטוי בשאלתו של רבי אליעזר ממיץ בסי' נ"ח בספר הישר ובתשובת ר"ת בסי' נ"ט. השאלה מתחילה בשיר נמלץ לפי טעם התקופה:

סימן נ"ח.
שאל הרב ר' אליעזר מר"ת.
הלכם משלום ארץ גשומה
ואם נודעו אליכם עקבות אור
ואם צפון ותימן גן יפיחון
כמו עשו ימי חרפי ואפלי
ועתה יבשה נפשי ואין כל
וכל היום אני חורש בתלם
ועד ערב אני נדכה וכואב
כל כחי אבל לריק והבל
ומה חבל ונחלה לי נתונה
ואי משקה לשוקק העיפה
ואם אורו מאורות תעלומה?
וטל אורות לחיי הנשמה?
יניפון בלי בשם וקמה?
דבש ארדה וממתקי טעימה
והייתי כיונה נאלמה
אפתח אשדד לי אדמה
יגיע וחיתי הלומה
ואי חבל ומשכרת שלמה?
צפונה לי לנפשי העגומה?
עטופה מבלי אונים ועצמה?

והוא ממשיך בפרוזה ואומר:

"כי לא מצאה נפשי מנוח אשר ייטיב לי מיום צאתי מבית אבי רכב ישראל ואחלי אליעזר לפני הנביא אשר ברמרוג רבנו יעקב אביר הרועים. מי יתנני לו לעבד ונפשי לשפחה לרחוץ רגליו כאשר הייתי באמנה אתו. והנני היום באין חזון נפרץ ותאבתי לשתות מים מבור בית לחם בשעריו".

דברי רבנו להלכה נזכרים בספר העיטור, בשבלי הלקט, במהר"ם מרוטנבורג, בספר התרומה, באור זרוע, ברא"ש ובמרדכי, ורבנו מנחם רקנטי בפסקיו מביא דבריו כמעט בכל דף, ושלוש הלכותיו הראשונות נאמרו בשם רבי אליעזר ממיץ.

מלבד שלוש התשובות שבספר הישר, אחת מרבי אליעזר ממיץ לר"ת ושנים מר"ת אליו, הגיעו לידינו עוד ארבע תשובות שנדפסו בתשובות הראבי"ה.

תלמידיו
ארבעה מתלמידיו נמנו בין ראשי גדולי הדור והם: רבי אליעזר ב"ר יואל הלוי (הראבי"ה), רבנו שמחה מאשפירא, רבנו אלעזר בעל הרוקח ורבנו שמואל ב"ר ברוך ממגנצא.

ביותר היה חביב על רבנו תלמידו הראבי"ה וגם הוקיר אותו מאוד. חיבתו והוקרתו באות לידי ביטוי בתשובות רבי אליעזר ממיץ אליו. בפתיחת תשובתו לראבי"ה הוא כותב: "לאחי, איש מחי הרב רבי אליעזר ב"ר יואל הלוי, תורה חמדתך לאכסניא אוהבת אוהביה". ובתשובה אחרת הוא פותח ואומר: "ברחת מן הכבוד שלא להתגאות ולא ליהנות בתורה, והכבוד ירדפך וכו' תצדק לכסא רם גפי מרומים אחי חברי רבי אליעזר הלוי". ובתשובה סימן שצ"א קורא רבי אליעזר ממיץ לראבי"ה ולאביו: "חבריי ואוהביי קרוביי ונדיביי וכו'", ואומר "חלילה לי לגנות דבריהם, כי כדבש ימתקו לפי". אפשר לומר שהיחסים בין רבי אליעזר ממיץ וראבי"ה מזכירים לנו את היחסים שבין ר"ת ורבי אליעזר ממיץ.

רבנו היה גם פייטן וחבר זולת לשבת לפני שבועות וידע גם לחבר שירים בסגנון המשוררים הספרדיים ובמשקל המקובל אצלם ביתדות ותנועות.

ספר יראים
ספר היראים יוצא מן הכלל בספרות התורנית של בעלי התוספות, בהיקפו, בסידורו, בתוכנו ובסגנונו הקצר והברור.

בהקדמתו מבהיר רבי אליעזר ממיץ את יסודות הספר ואת המטרה שאליה שאף בכתיבתו:

"ויעצונו כליותי ורוח ה' הצליחה עם לבבי להודיע מצות אלהי שרשים וענפים. וקראתי בשם למצוות הכתובות "אבות" ולתוספת חכמים אשר הוסיפו על הכתב למען לא יעקר קראתי "תולדות". ויתבררו גזירות החכמים על מה הן תלויות. ומהם האבות המולידים התולדות. ולא יצאו הדברים מעורבים כי אם כל דבר אל עבר פניו ילך. ואמנם עסק הפלפול והקשיות מידה גדולה היא ומקבלים עליה שכר, אך כי לא ישכחו יסודי עליונים ותחתונים. ולא בסדר המקראות, כי כל מצוות הנכללות בדמיון אחד אייחד לבד בכלל אחד. וחפץ ה' בידי יצליח. ודרך קצרה אלך למען ירוץ קורא בו ומבקשי ה' ימצא נכון. וקראתי זה ספר "יראים" כי ממנו ילמדו ליראה את ה', ובניתי בו תורת אלהים והצבתי על ז' עמודים. ובעמודים הכינותי יש מהם מרובה ויש מהם ממעט, וכולם צנויים [בנויים] ועשויים לשים [לשם] חלק יעקב יוצר הכל אל אלים".

הספר מיוסד על תרי"ג המצוות לפי שיטת רב יהודאי גאון כפי דבריו בסיום ספרו:

"סיימתי מצוות ותולדותיהם כאשר השגתי בעצת דעתי וחשבתים כאשר מצאתים בספר רב יהודאי גאון ז"ל, וכללתים בארבע מאות ששים וארבעה [סימנים]. כי בכמה מקומות כללתי שתים כאחת".

רבנו חילק את ספרו לשבעה עמודים, ברמזו על הפסוק "חצבה עמודיה שבעה". כל עמוד מחולק ל-ווים.
שמות העמודים:
עמוד א' עריות, מכיל ששים ווים, והם מ"ה סימנים;
עמוד ב' אכילות, ד' ווים, סימנים נ"ג;
עמוד ג' איסורי הנאה ט"ו ווים, ט"ו סימנים;
עמוד ד' איסורי ממון, ב' ווים, וו א' כולל רק מצוות לא תעשה ומכיל את הסימנים קטו-קלט. וו ב' מצוות עשה, כולל את הסימנים קמ-קעג;
עמוד ה' איסורים שאדם עושה רע לשמים ולבריות ואינו גוזל ונהנה ממון, חמשה ווים, סימנים קעד-רלה;
עמוד ו' איסורים הנעשים ואדם נעשה רע לשמים ולא לבריות, ד' ווים, סימנים רלו-רסט;
עמוד ז' איסורים שאינו נעשה רע לבריות כי אם לשמים ואינם תלויות (תלוים) בדבר [בדבור], סימנים ש עד תסד.

חלו בספרו ידי זר ששינה את הסדר, קיצר את התוכן והעמידו על שליש בערך וגם את מספר העמודים שינה, במקום שבעה עשה י"ב עמודים, וגם שינה את שמותם. השמות שנתן לעמודים מזכירים את שמות ההלכות של "יד החזקה" ומרגישים בזה את השפעת הרמב"ם על מסדר הספר המקוצר:
לעמוד ראשון קרא היראה. ב. עבודה זרה; ג. זמנים; ד. מאכלות; ה. זרעים; ו. ביאה; ז. דינים; ח. מלכים; ט. טהרה; י. נדרים; יא. מקדש כליו ועובדיו; יב. קורבנות.
י"ב העמודים מחולקים לתי"ז סימנים במקום תס"ד שבספר המקורי.

הספר המקוצר נדפס בראשונה בוינציה שנת שכ"ו עם הקדמה מאת המסדר. הקדמה זו נדפסה רק בדפוס ראשון, והשמיטוה בכל המהדורות שלאחריה. ולכן אני מביא כאן קטעים ממנה:

"זה ספר יראים וכו' אשר חיבר וכו' מרנא ורבנא רבי אליעזר ממיץ וכו' אך אמנם כי כל המצוות והעניינים מבוארים על אופנם ככתבם וכלשונה אבל נמצא בו במקומות אחדים דיי המצוות מפורדים בין העמודים עד ילאה לב איש למצוא שם את חפצו וכו', לכן קמתי אני צעיר הצעירים הדל אלפי בחבירי בנימין צעיר ברבי אברהם הרופא יצ"ו, ואתור עם לבבי ללקט בשבלים אחרי מורה הצדק מחזיק בדק להכין כל מצווה ומצווה על תלה ולבארה אל מכונתה, ואייסד כל המצוות על יסודתם איש איש על שמו לתולדותם, שנים עשר עמודים לאומותם בחצריהם ובטירותם. ואם הרב האיר שבעה כוכבים בשבעת עמודיו החצובים, אני אעמיד לידידים שנים עשר עמודים. אכן בכל שמועה אתן חלק לשבעה, מגבולה לא אצא וחוקם לא אמירה, רק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ומאת אחרון וראשון אשאל מענה לשון להעמיד העמודים על אדני הלימודים לדגליהם באותותם, ואלה שמותם לבית אבותם".

מהדורה שניה – ז'ולקבה תקס"ד, שלישית – ליוורנו תקצ"ז עם פירוש "ווי העמודים", רביעית ירושלים תר"ח עם פירוש שם חדש על ג' עמודים, ובשנת תרי"ג הופיעו עוד שני עמודים. חמישית וילנא תרנ"א, ששית וילנא תרס"ד. שביעית פינסק תרס"ה עם פירוש "סביב ליראיו". מהדורת פינסק נדפסה עכשיו מחדש בארצות הברית בצילום.

הספר השלם, כפי שיצא מתחת ידי מחברו, נשאר בכתב יד למעלה משבע מאות שנה. זכה הרב אברהם אבא שיף ממינסק ז"ל, והגיע לידו העתק כתב היד מהספריה הלאומית בפריס, והוא הדפיס בשנת תרנ"ב את העמוד הראשון, ועשר שנים לאחר מכן את ששת העמודים הנותרים. הקדים לספר מחקר מעניין וגם הוסיף פירוש מקיף בשם "תועפות ראם". להקדמתו לששת העמודים הוסיף גיליון בשם "ברכות בחשבון", בו הוא משתדל לכוון את חשבון תרי"ג מצוות ע"פ ספר יראים.
טקסט מלא של ספר יראים




לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
מבוא ליראים השלם, משה רייך


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן