לדף ראשי



ביום ט' נתמוז תש"ט (1949) נאחז קיבוץ עין צורים על אדמות סוואפיר (שפיר) בין קסטינה לאשקלון.

סיפורו של הקיבוץ מתחיל בשלהי 1944 בקיבוץ טירת צבי בעמק בית שאן. אל טירת צבי נאספו חברי בני-עקיבא והקימו גרעין להתיישבות.
ב- 1946 נקראו הצעירים להטות שכם להתיישבות במצודת ביריה בהרי צפת, כתגובה למאסרם של מתיישבי ביריה על ידי השלטון הבריטי. קשה היה להקים בביריה ישוב הנושא את עצמו, ולכן, בשלהי 1946, הציעה הסוכנות היהודית לקבוצת המתיישבים לצאת להתיישבות בהרי יהודה - בגוש עציון.

בברכת "ברוך מציב גבול אלמנה" עלתה הקבוצה לקרקע בראשית שנת תש"ז בגוש עציון. שם הישוב נקבע "עין צורים" על-שם מעין קטן שנבע בין הסלעים סמוך לישוב. את זמנם בישוב חילקו המתיישבים בין אימוני נשק ושמירה, לבין הטיפול במשק שכלל פרות, עופות ומטע קטן.

החלטת האו"ם על חלוקת א"י בנובמבר 1947 כללה את הגוש במדינה הערבית, עקב כך החמיר מצב הביטחון בגוש עציון. גברו ההתנכלויות של הערבים מהכפרים השכנים, הישובים סבלו מצליפות וממצור. מצב זה נמשך עד לערב הכרזת המדינה, עת נערכה התקפה עזה על יישובי הגוש. כפר עציון עלה בלהבות ואנשי עין צורים נפלו בשבי.

לאחר עשרה חודשי שבי הוחזרו החברים ארצה, והחלו דיונים על מיקום ההתיישבות החדשה. לבסוף הוחלט על התיישבות באזור שפיר בדרום.

בחודש אייר תש"ט עלתה קבוצת החלוץ מבין המתיישבים על אדמות סוואפיר בדרום ואחר הצטרפו אליהם שאר החברים שהתרכזו בקיבוצים סעד ויבנה. לקיבוץ הוקצו כ- 5000 דונם קרקעות, מהם כ- 2000 דונם באזור הנגב הצפוני בקרבת העיירה נתיבות.

לקיבוץ יצא מוניטין בזכות גידוליו המבורכים, ובעיקר תודות לרפת אשר הניבה בשנת 1955 את הממוצע השנתי הגבוה ביותר של חלב לפרה, ועל כך זכתה עין צורים בפרס הצטיינות. מיעוט מחברי הקיבוץ עוסקים בחקלאות שלחין - בעיקר כותנה, חיטה וירקות עונתיות; במטעים: אגסים, תפוחים ופרדס. כמו כן קיימים בקיבוץ רפת ולול ומפעלים.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן