לדף ראשי



דברים רבה - האחרון ממדרשי רבה, וכנראה גם כן המאוחר בהם. לדעת צונץ נסדר בערך בשנת 900. הערוך ורש"י לא הזכירוהו. מה שמביאים הקדמונים ממדרש "אלה הדברים", וגם רש"י מזכירו בפ' ויצא כ"ט ל"א, כוונתם למדרש אחר, שאבד. כי המאמרים שמביאים אינם נמצאים במדרש דברים רבה אשר לפנינו.

דברים רבה אינו פירוש לחומש כמו מדרשי רבות הקודמים, אלא קובץ דרשות של הלכה בדרך פסיקתא רבתי: כל דרשה מסתיימת בנחמה או בדבר טוב. בענייני הלכה מתחיל הפסיקתא ב"ילמדנו רבנו", ואילו דברים רבה מתחיל ב"הלכה, אדם מישראל" או "הלכה" סתם.

מספר ההלכות הוא 27, ואלה הן: (על פי מדרשי רבות דפוס ווארשא 1877).
א) הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ס"ת בכל לשון (דברים פ"א סימן א');
ב) אדם מישראל שנתמנה חכם או דיין על הצבור, מהו שיהא מותר לו לדון לעצמו (שם סימן ז');
ג) אדם מישראל שהוא זהיר בכבוד אב ואם, מהו שכרו (שם סימן י"ד);
ד) אדם מישראל שהיה מהלך בדרך ע"ש וחשכה לו והיו בידיו מעות או דבר אחר, האיך צריך לעשות (שם סימן י"ח);
ה) אדם מישראל שהיה עומד ומתפלל, מהו שיהא מותר לו להתפלל בקול גדול (ואתחנן פ"ב א');
ו) אדם מישראל שהיה קורא את שמע, מהו שיהא לו מותר להמתין אחר ק"ש ואח"כ יתפלל (שם סימן ו');
ז) אדם מישראל מהו שיהא מותר לו להקיף פאת ראשו (שם סימן י"א);
ח) על כמה דברים נצטווה אדם הראשון (שם סימן י"ז);
ט) אדם מישראל שקרא ק"ש ולא דקדק באותיותיה, מהו שיצא ידי חובתו (שם סימן כ"כ);
י) אדם מישראל שיש לו מנורה שעשויה פרקים פרקים, מהו לטלטלה בשבת (עקב פ"ג א');
יא) אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נהיה בדברו (שם סימן יו"ד);
יב) אדם מישראל שקידש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קידושין (שם סימן י"ג);
יג) אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרוא התוכחות בקריות הרבה (ראה פ"ד א'):
יד) אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכסות דם שחיטה ביו"ט, (שם סימן ו');
טו) קרובו של אדם, מהו שיהא מותר לו לישב בדינו (שופטים פ"ה א');
טז) מלך ישראל שהיה לו עסק, מהו שיהא מותר לו לדון לפני ב"ד (שם סימן ז');
יז) אלו הן דברים שאסרו מפני דרכי שלום (שם סימן י"ב);
יח) תינוק שנולד כשהוא מהול, מהו שיהא מותר למול אותו (תצא פ"ו א');
יט) אדם שיש בו נגע והיה הכהן קרובו, מהו שיהא מותר לו לראותו (שם סימן ד');
כ) אדם מישראל שהיה עובר לפני התיבה, מהו שיהא מותר לו לענות אמן אחר הכהנים (תבא ע"ז א');
כא) אדם מישראל שעמד לקרות בתורה, מהו שיהא מותר לו לקרות פחות מג' פסוקים, שם כי ט');
כב) אדם מישראל שלא התפלל תפלת השחר או תפלת מוסף או תפלת המנחה וכו', כיצד הוא צריך לעשות (נצבים פ"ח א');
כג) אדם מישראל שעומד לקרות בתורה, כיצד מברך (שם סימן ב');
כד) אדם מישראל שמתו מוטל לפניו, מהו שיהא מותר לו להתפלל (וילך פ"ט א');
כה) אדם מישראל שהיה חושש באזניו, מהו שיהא מותר לו לרפאותו בשבת (האזינו פ"י א');
בו) אדם מישראל שעבר לפני התיבה וטעה, כיצד הוא צריך לעשות (ברכה פי"א א');
כז) אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שלא יברך (שם סימן ה').

אחדות מן ההלכות והדרשות נזכרות בתלמוד או במדרשים קדומים, ומעט מהם לא נדע מקורם. מדרשים שבעל המדרש מביא ממקורות ישנים, הוא משנה לפעמים את הלשון והסגנון, או מתרגם מארמית לעברית, שכנראה הייתה מובנת יותר במקומו. הוא מערב הרבה מלות יוניות, ויתכן כי ישב בארצות היונים.
הדרשה האחרונה (ברכה פי"א) היא על מיתת משה רבנו עד לעיני כל ישראל, וזהו סיום הספר. משם והלאה יש תוספת ממדרש פטירת משה.

מהעובדה שיש 27 הלכות, ניתן לשער כי קראו דרשה או הלכה אחת בכל שבת, וייתכן שהשלימו את התורה בשלוש שנים כמנהג א"י. הסדור המדרש בסדר הפרשיות נעשה אח"כ על ידי המעתיקים או המדפיסים.




הערות לערך:
שם המעיר:
הערה: מי שכתבה את עבודת הד"ר על דברים רבה. והוציאה את המהדורה המדעית זו ד"ר זהבה נויברגר-קלר. אוניברסיטה העיברית. היא גילתה חידושים רבים בעבודתה.

שם המעיר:
הערה: ש. ליברמן ז"ל פירסם נוסח של דברים רבה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן