לדף ראשי




דונומי - תואר היהודים שהמירו דתם לאסלאם בגלל תלמידי שבתי צבי. עד תחילת המאה העשרים הייתה שאלוניקי, שומרת בתמונתה הראשונה המקורית את הכת היהודית התוגרמית או כת ה"דומני", אשר מספר חבריה עלה לעשרת אלפים נפש והתחלקה לשלוש קבוצות. הם קראו לעצמם "מאמינימא (היהודים קורים אותם "מינים") או "חברים" גם "בעלי מלחמה". כל משפחה ומשפחה שמרה את שמה העברי, אך הסתירה אותו מזרים מפחד המוסלמים.

מזמן המרת דתם עד קרוב לחמשים שנה במחצית המאה הי"ט, דברו בשפת יהודית-ספרדית. כאשר נוכחו שרוח התורקים אינה נוחה מזה, החלו לדבר בביתם בטורקית. בביתם ובחוג חבריהם דבקו בסתר באמונת המשיח ש"ץ, ובשמונה עשר עיקריו. הם התפללו וברכו בשמו, חגגו את חגיו ולא שינו מתורת רבם. אך לעיני המוסלמים התחפשו ועשו כמעשיהם, ולפעמים נכנסו בחברתם להתפלל במסגד.

שנים רבות חיו המומרים האלה בשלוה והשקט, והממשלה לא הפריעה להם. אולם כפי האגדה המסורה בפיהם חשב פחה אחד עריץ בשם חסן (מת בשאלוניק בשנת 1722) לכלותם, אך לא הספיק לבלע אמרתו עד שמת פתאום. ספורו של המן החדש הזה מספרים בתמימות רבניהם ואבות המשפחה, להראות לדור הצעיר ההשגחה הפרטית של המשיח עליהם.

מפלגות הדומני
מומרים אלה מחולקים לשלוש קבוצות, שאין קשר ביניהם. הקשר היחידי ביניהם הוא עבודתם הדתית בסתר. לכל כתה יש נשיא הנקרא "אב בית דין". הנשיא ממלא תפקידים רבים: אבי הכנסיה, שופט, סדרן, יועץ ומחנך.

הצעירים המתעתדים להיות מורי הוראה, מתאספים בבית האב"ד יום יום, והוא מלמד אותם עברית, התחלות התלמוד, וזוהר על פי השיטה השבתאית. תחתיו יש שמשים ואספת זקנים הנקראים בשם "בית דין", והם שופטים בכל עניין בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, ומסדרים גטין וקדושין. הם מקבלים שכרם מקופת הקהל.

האב"ד דורש לעתים תכופות באזני מאמיניו. הוא מתחיל תמיד בדבור "פתח ר' 'שמעון" אף כי נושא דרושו אינו קשור במילים האלה. בסיום דרשתו, יקראו השומעים את מזמור קמ"ה "אשרי יושבי ביתך". הדרשנים שבהם מזהירים בענייני הצדקה, לתמוך בידי העניים היתומים והאלמנות החולים והזקנים. אין ביניהם קבצנים ומבקשי נדבות כי מוצאים די מחסורם מקופת העדה. וכל התמיכות נעשו בצנעה על ידי שמש מיוחד, בבתי תפילתם מחזיקים ספרי תנ"ך. תלמוד, זוהר וספר תפילה.

הקבוצה הראשונה והנכבדה שבהם היא הנקרא בשם איזמירלים=מאיזמיר, עיר מולדת הש"ץ או קאבאליירים (=פרשים). מספר נפשות המפלגה הזאת היה אלפים וחמש מאות, והם הדייקנים והחרדים שבכת השבתאית. בהם נמצאים מורים רופאים רוכלים מהנדסים רופא-בהמות, והם היותר נאורים ומשכילים שבמינם.

הקבוצה השניה נקראה בשם קוניוזים, המפלגה הזאת נזכרה בעת המהפכה הצרפתית בסוף המאה הי"ח. על ידי ברוך קונייו שמש לאב"ד של כת האיזמירלים, וערמתו גרם לסכסוכים בין בני הכת עד אשר התפלגה לשנים. מספרם היה שלשת אלפים וחמש מאות.
הם בעלי השכלה מוגבלת ותועי רוח. הם מקיימים חגים יהודיים ותורקיים וחגים שבדו מלבם. מתפללים תפילות של אמונות שונות. התורקים מכנים אותם לגנאי בשם אוניולו On-Yoloul), לאמר: עשרה דרכים, כי הם תועים ללכת בהרבה דרכים ואין לפניהם מסלה ישרה. הם בעלי מלאכות שונות: סנדלרים סופרים קצבים, ויש מהם רוכלים הסובבים בכפרים.

הקבוצה השלישית נקראת בשם יאקובלו (Jakoblou) על שם מיסדה יעקב קירידו נער בן חמש עשרה, אחי יוכבד אחת מאלמנות שבתאי צבי. היא אמרה עליו שהוא בנה שהולידה מש"צ אחרי שקם מקברו. השבתאים אמרו עליו שנתגלגלה בו נשמתו של ש"צ. יעקב קירידו ואנשיו, כארבע מאות איש השתמדו בערך בשנת 1687. הוא שינה את שמו ליאקוב איפינדי. הוראת שם יאקובולי היא מעריצי יעקב. מספרם היה ארבעת אלפים נפש.

מנהגיהם ועקרי דתם
כל איש נושא אשה אחת מקרב עדתו, וכמעט אין רוק ביניהם. הנשואין קבועין תמיד ליום שני או ליום חמישי, רב העדה מברך שבע ברכות וחבר משוררים שקוראים "פייטנים" ישירו שירי חתונה בלשון יהודית-ספרדית. הם מקיימים מצוות מילה. בימים הראשונים מלו בניהם לשמונה ימים ללידתו. אך כדי שלא למשוך עליהם עיני המחמדנים הקנאים דחו את זמן המילה לשנה השלישית, ולפעמים גם עד השנה השמינית. כל כתה מחזקת בית קברות לעצמה.

כשימות להם מת אינם קורעים עליו. כי לפי אמונתם המיתה היא מקרה טהור ומאושר. כי שם בעולם הנשמות אשר כולו אור ונוגה תתעדן נשמת המנוח בחברת ש"צ ותתענג מזיו כבודו. רק החכם (החזן) בא לבית הנפטר ומקונן קינות אחדות בעברית או ביהודית-ספרדית.

החכם קורא עליו "קריאה" לעילוי נשמתו במשך השבעה, ביום השלושים והארבעים, בשלושה חודשים, בתשעה חדשים ובסוף השנה. אינם יושבים על הקרקע בימי השבעה, ובמקום זה מתאספים בבית האבל לסעודה. ואח"כ עושים אזכרה לנשמת המת, והחכם קורא לפניהם מהזוהר ומספרים אחרים. הם מדליקין נר לנשמת המת כל שבעה.

האמונה כי שבתאי צבי ישוב ויתגלה אחרי מותו אינה ברורה להם. האיזמירלים מחכים יום יום לבואו שנית לשכון ביניהם. קבלה בידם שאחרי י"ח גלגולים יוולד שנית. מפלגת היאקובים האמינו כי יעקב קירידו לא מת (מת באלכסנדריא בשנת התנ"ה בשובו ממכה שהלך שם להשתטח על קבר הנביא), ולפי אמונתם ישוב מתיורו ממכה. בכל שבת יוצאות עדת נשים אל חוף הים ושוהות שם שעה או שתים חבוקי זרועות וממתינות אל האניה המאושרת אשר תביא בכנפיה את יעקב קירידו.

על אודות אמונתם שהיא דומה בעיקרה לאמונת הנוצרים, ועל דבר י"ח העקרים ושלהם וימי חגיהם, תפילותיהם ופיוטיהם.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
השבתאים בימינו, יצחק בן צבי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן