לדף ראשי




דונש בן לברט - מדקדק ומשורר במאה העשירית. אבותיו נולדו בבגדאד, והוא נולד בפאס בערך בשנת 920, ומת בשנת 990. לדעת כהנא היה נכד ר' סעדיה גאון, שמכנה אותו בשם "זקני", בשירו למנחם בן סרוק (סימן ס"א). לדעת הרכבי ובובר מלת "זקני" הוא בהוראת מורי ואלופי. בהיותו עוד צעיר לימים בא לבבל ושם נתגדל ונתחנך על ברכי הרס"ג. דונש היה הראשון שכתב שירים בעברית על פי המשקל והחרוזים הערביים, ורס"ג שבחהו ואמר "לא נראה כמוהו בישראל".

דונש חבר תפילות בקשות וזמירות שנתקבלו בקהילות ישראל, כמו:
"דרור יקרא" "דלה שובב" זמירות לשבת וחתם עליהם בראשי החרוזים "דונש" (מחזור ויטרי 178, עמודי העבודה 51),
"דבוק חתן בדרך" פיוט לחתונה,
"דוי הסר" שיר לברכת המזון של חתונה,
"ברכי יחידה" רשות לחזן, (שירים וזמירות ס' קצ"ה).

הרבה משיריו לא נתפרסמו בשמו ורבים אבדו. רש"י הראב"ע ובעלי התוספות מזכירים את דונש לשבח, ור' יוסף קמחי כתב בספרו הגלוי (עמ' מ"ב) שיר לכבודו.
ווייס בדו"ד (ח"ד 234 והלאה) ביקר אותו ואמר, כי הוא מן החכמים אשר חכמתם נאה להם, אבל אין מידותיהם נאות, וכי שירו לחסדאי הוא שיר תהילה מלא חנופה ושבחות והלולים עד לגועל נפש. מנחם בן סרוק היה ענו ונכא רוח, ודונש יהיר וגבה לב; מנחם מלא אהבת האמת ודונש מלא אהבת הנצוח (ראה בסמוך).

מחלוקתו עם מנחם בן סרוק
הנשיא ר' חסדאי בן יצחק שפרוט, שהיה מזכיר, יועץ ורופא המלך עבד אלרחמן השלישי, ישב בעיר קורדובה בספרד, תמך בסופרים עברים ובהם גם בר' מנחם בן סרוק, שכתב את הספר "מחברת". כמו כן תמך גם בדונש אשר בעודנו בבבל היה לו חליפות אגרות עם חסדאי ושלח לו את חשבון השנים והעבורים (תשובות תלמידי דונש על פי מונק עמוד Lxx).

קנאת סופרים עוררה את דונש לכתוב השגות על ספר "מחברת" של מנחם. בהקדמתו אמר כי מנחם חיבר ספר "אשר מפיר לכל אמרי שפר". מאתיים השגות כתב, וקראם בשם "תשובות דונש למנחם". את ההשגות שלח לחסדאי עם שני שירים, האחד "רעה לבי" ובו 41 בתים, שיר תהילה לנשיא. והשני "לדורש החכמות" ובו 110 בתים, ערוך אל מנחם. בשיר זה הוא שופך בוז וקלון על ראש מנחם, אף כי זה היה זקן ממנו בימים, וקורא אותו "פתי". הוכיחו כי פגע בכבוד זקנו ורבו הרס"ג שמכנה "דורש החכמות", והעליל עליו כי במחברת התנגד לרבנים, ופירש מלת "ומלק" – שחיטה, כמו שפירש ענן (תשובות עמ' 75), ואסר המותר והתיר האסור.

דברים אלה גרמו לכך שהנשיא הפך להיות שונא למנחם, חשד בו שהוא מין וקראי והרחיקו מגבולו.

תלמידי מנחם יצאו לעזרת רבם, וכתבו תשובות נגד דונש. אחד מתלמידי דונש, יהודי אבן ששת, ענה להם בהשגות חריפות (ספר תשובות תלמידי מנחם ותלמידי דונש, הוצאת זלמן שטערן, ווין 1870).

קטעים משיר תהילה לכבוד הנשיא חסדאי ושירי פולמוס עם מנחם

אף כי דונש הציל את כבוד רס"ג מהשגות מנחם לעיני ר' חסדאי, חזר בו אחרי מות ר' חסדאי והודה כי רס"ג שגה בפתרונים בכמה דברים, כי חטא נגד המסורה, ולדעת דונש

"חלילה לנו לפתור דבר שיובילנו להפר נקודה אחת מלשון הקודש, שבו יזמרו לאלהינו המלאכים בשמים וישראל בארץ".

טקסט מלא של תשובות דונש נגד רב סעדיה גאון

טקסט מלא של תשובות דונש למנחם, והשגות רבנו תם על דברי דונש

ויכוחים אלה הביאו תועלת רבה לחכמת הדקדוק, ומהם התחילה תקופה חדשה לשפה עברית.




פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן