לדף ראשי




תוכן:
"מאור עינים"
התנגדות לספר "מאור עינים"
החכמים שהזכירו ספר "מאור עינים"
תרגומי הספר "מאור עינים"
משורר ופייטן

עזריה מן האדומים - רופא חכם ומבקר, בן משה ממשפחת די רוסי ( Dei Rossi=האדומים), המיוחסת לצאצאי עשירי יהודה שהגלה טיטוס לרומי.
נולד בעיר מנטובה באיטליה בשנת 1513 ומת בשנת 1578. שקד על התורה והחכמה, ולמד יונית רומית איטלקית וספרדית. עסק בחקר העמים הקדמונים. כבן שלושים נשא אשה וקבע דירתו בפירארא, משם עבר לגור בעיירות שונות באיטליה. ישב בערי אנקונה בולוניא סביוניטה, וחזר לפירארא. ביום 18 בנובמבר 1571 הייתה רעידת אדמה גדולה בפירארא, כמאתים אנשים נהרגו, רוב הבתים נהרסו, וגם ביתו חרב מקצתו. רבי עזריה שמע את הרעש, וירדו הוא ואשתו לחדר בתו הנשואה, ונצלו. בזמן הבהלה גר בשכונת חכם נוצרי. זה שאל אותו אם יש תרגום עברי לאגרת אריסטיאס.
ר' עזריה ענה כי אין תרגום כזה, אך תוך עשרים יום תרגם את האיגרת וקרא לה "הדרת זקנים". את ספור הרעש בפירארא סיפר במאמר "קול אלהים".
כתב מאמר בשם "אמרי בינה".
וכלל את שלושתם בספרו "מאור עינים" אשר הדפיס בחייו במנטובה (5-1573).

בשנת של"ה - 1575 נראה אליו מלאך בחזיון לילה, ואמר לו שיחיה עוד שלוש שנים. וכן היה, כי מת בשנת 1578. בבקר בקומו ממטתו אחר החלום חיבר שיר זה:

על משכבי שוהה בכסליו שי"ן למ"ד ה"א
נדמה לי אומר הא לך עוד שלוש שנים
לכן בשנת של"ח רוחי אל על יצלח
אל נא רב טוב וסלח תשלג צלמון שנים

ביאור: "תשלג" – על פי הפסוק אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. "צלמון" - לשון צל ושחור.

את נוסח המצבה שלו כתב בעודו בחייו, והוא מתחיל "מן ים סערות הן אל החוף באתי" (אמרי בינה פ"ס עמ' 484).

הספר "מאור עינים"
החלק השלישי "אמרי בינה" מספרו "מאור עינים" הוא החלק היותר גדול ונכבד, והוא כולל 4 מאמרים וששים מחקרים שונים, כמו על פילון הוא ידידיה האלכסנדרוני; על כתות היהודים בזמן בית שני ובפרט כת האיסיים; על קורות ישראל באלכסנדריה וציריני; מלחמות בר כוכבא ועשרת השבטים; אלכסנדרוס מוקדון וזקני הנגב; חקירות על תרגום עקילס ועל ספר סדר עולם ויוסיפון; על מנין השנים ונגד מחשבי קצין; על שולשלת הכהנים הגדולים; על תכונת בגדי כהונה ומעשה הילני המלכה ובניה; על קדמות לשון הקודש, האותיות הנקודות והטעמים; והפרק האחרון על שירי לשון עבר.
ר' עזריה באר מאמרי חז"ל בחכמת הטבע והעולם, וביחוד השתדל לפרש את האגדות הזרות התלמוד שנאמרו לדעתו בדרך גוזמא והפלגה יתירה. הוא הוכרח להתנצל על דבריו אלה במאמרו "מצרף לכסף", אשר נספח לספרו "מאור עינים" דפוס ווילנא.
כתב גם מאמר "צדק עולמים", תשובה על י"ג שאלות מר' יצחק פינצו: שאלותיו ותשובותיו בצדן. בסוף ההוצאה הזאת נדפסו שירים, פיוטים ומזמורים למחבר. שני המאמרים האחרונים מחלק "אמרי בינה" נקראו בשם "ימי עולם" כי מדבר בהם על אודות הכרונולוגיה.

התנגדות לספר "מאור עינים"
מיד לאחר פרסום הספר "מאור עינים" יצאו עליו עוררים, מפני שפרש את אגדות חז"ל בדרך מליצה ולא כפשטן, ומפני שהשתמש בספרי חכמי העמים בדברים הנוגעים לספרות ישראל. עיקר ההתנגדות היתה למאמר "ימי עולם", בו הוא מטיל ספק במספר שנות העולם לפי המסורת. למרות מסקנתו שגם המספר הנהוג אצלנו נכון, והצדיק את חז"ל, חששו הרבנים שהספר יגיע לתלמיד שאינו הגון, שיקבל את הדעות השונות המובאות בספר.

גם באיטליה נמצאו משיגים לדבריו, כמו ר' יצחק פינצי ור' משה פרובינצאל. הם נתנו לו אפשרות להשיב על טענותיהם ולהראות כי כנים דבריו. לא נודע אם ר' דוד פרובינצאל ור"י מוסקאטו שהיו רבני מנטובה הסכימו להדפסת "מאור עינים" או התנגדו לו.

התנגדות הגדולה לספרו החלה בא"י מחכמי צפת. החיד"א בספרו "מחזיק ברכה" (א"ח קונטרס אחרון דף קל"ג) מביא אגרת מר' אלישע גאליקו וזה לשונה:

"למען לא תהיה האמת נעדרת, אודיע נאמנה: אך הובא לפני ספר שחבר הר' עזריה מן האדומים הנקרא "מאור עינים", ובפתחי עמדתי מרעיד, כי בלי ספק המקיימו עובר משום בל יראה ובל ימצא. ובכן הובא לפני מופת הדור והדרו הרב הגדול כמהר"ר יוסף קארו זלה"ה, ואחר יום שלח אחרי וצוה אותי לסדר כתב אחד אשר יחתום בו. ותורף המכוון היה, שהוא ראוי לשרוף ולהעביר באש את הספר הנזכר בכל מקום. ושתמה על הרבנים אשר במקומו איך הניחו להדפיסו, ולא חשו לכבוד התורה ועיקריה.
ובהיות כי אני החמצתי בדבר, וביני וביני חלה הרב הגדול זלה"ה את חליו אשר בו נתבקש בישיבה של מעלה ולא יכול לחתום בידו, הודעתי את דבריו זצ"ל באמת, ובכל חכמי ישראל מחזיקי האמת אדברה שלום.
נאם הצעיר אלישע גאליקו.
ככל הדברים האלה שמעתי גם אני מפי מהר"ר זצלה"ה. נאם הצעיר משה בה"ר חיים אלשיך זלה"ה".

המכתב הזה נשלח לרבני איטליה, והרבנים הכריזו איסור על קריאת הספר. לפי דברי צונץ אסרו את הקריאה בו רק לבחורים פחות מגיל 25 שנה, אך מדברי הקול קורא שהוציאו הרבנים משמע שהאיסור כולל, והתירו את הקריאה רק ליחידי סגולה בהסכמת רבני של אותה העיר.
וז"ל הכרוז:

נוסח איסור הקריאה של "מאור עינים"
"יהי מורא שמים עליכם." בהשמע דבר הספר שחבר והדפיס מחדש ר' עזריה מן האדומים, וזה שמו אשר יקראו "מאור עינים", וחלקיו "קול אלוהים" "הדרת זקנים" ו"אמרי בינה", והם קצת פרקים מהחלק השלישי הזה מכונים ימי עולם. והנה עלה כולו דרושים חדשים לא שערום אבותינו הקדושים חלקם בחיים. הסכימו גאוני עולם שבכל עיר ועיר מקהילות הקודש הקרובות אשר באיטליה הבאים על החותמות, שלא יוכל מי שיהיה מכלל קהל, עדה ועדה מהם ובתי החצרים וכל זולתם החרדים על דבריהם, להחזיק ברשותו החבור הנזכר, לא כולו ולא קצתו, ולא להגות בו כי אם אחרי שכל יחיד ויחיד מהם ישיג רשות בכתב חתום מחכמי עירו. בחומר עובר על דברי חכמים, ולשומעים יונעם ועליהם הבא ברכת טוב.
הוסכם מטעם חכמי ויניציא וממוניה, ד' ניסן של"ד. וחותמיו:
שמואל יודא בן הגאון כמהר"ר מאיר ז"ל קצנאילבוגן". ועוד כמה חתומים.

וכן הוסכם הדבר בק"ק פיסארו י"ד ניסן של"ד, ובק"ק אנקונה י"ח ניסן,
והוכרז בק"ק קרימונה בדרש ר' אברהם מנחם פורטו הכהן, ובק"ק פדובה י"ז למב"י של"ד, בק"ק וירונה ג' אייר.
והוכרז ברומא בדרש הגאון ר' משה עמנואל דלאטאש ל"ו למב"י.
והוכרז מטעם חכמי פיסא ג' סיון.
והוכרז בק"ק סיינה בדרש ר' יצחק כוהן מויטרבו ה' סיון של"ד.

ר"א מנחם הכהן מפורטו הנ"ל בעל מנחה בלולה עה"ת אומר באחת מתשובותיו:

"במושב זקנים בקהל עם קהילה קדישא דקרימונא בדרוש שבת פ' אחרי מות הכיתי את קרית ספר מאור עינים על קדקדו, הריתו גם ילדו ר' עזריה מן האדומים יצ"ו, באוסרי להם קריאתו עד אם יעבור תחת שבט הביקרת, תחת שני הצנתרים המאורות הגדולים ה"ר דוד פרובינצאל וה"ר ליאון (יהודה) מוסקאטו. וכל עת תרין אריוותי אילן יעידון ויגידון בלי היות בו דבר פגול. ולא אצא לקראת נחשים לאסרו בגזרה, רק אל המדבר שמתי פני כאשר ידבר איש לרעהו, על דרך עצה טובה".

מזה נראה כי לא נודע גם אם ר"ד פרובינצאל ור"י מוסקאטו רבני מנטובה אסרו את הספר, וגם למדנו מזה כי לא הוציאו חרם עליו, רק איסור קריאה סתם. גם רבני אשכנז אסרו אז את הספר "מאור עינים", כמו ר' ליווא מפראג בספר באר הגולה דף ל"ת ע"ג, נצח ישראל דף ט' ע"ב.
ר' יעקב עמדין בספר מגדל עוז אמר כי שמע מחכמי הדור שבאותו זמן, שגזרו לבער הספר ההוא מפני שעסקו בדרשות של דופי. אך כנראה חזר בו בסוף ימיו, וכתב עליו "לא תתעב אדומי" (צונץ). ואפשר שחזר בו אחרי שקרא התנצלות ר' עזריה בספרו "מצרף לכסף".

בעת שכתב ר' עזריה את ספר התנצלותו כבר נודע לו שחכמי א"י התנגדו לחיבורו "מאור עינים", והוא מודה שצפה זאת מראש (שם ק"כ):

"דבר אשר באמת היה כמו כן על לבי תמיד, כי יראתי בהתפשט חבורי אל החכמים יושבי תוגרמה והנלוה אליה, אשר לא ניסו להכיר בא"ה (באומת הנוצרים) מרבת חכמת לב, ובפרט הנמצאים באה"ק צפת וגבולות פיס (מרוקו), אשר פיהם לא יפיק כ"א מרגליות של חכמי האמת, תיכף להריחם בו יחטמו לו ויתנו לו עורף, מ"מ בטחתי כי גם בעדתם הקדושה לא יחסר מי שיעמוד ויפלל את הראוי בכל מאמר, והוא ובני גילו יראו שם פרי עמל, ישמח חבורי זה בהם והם ישמחו בו".

וכאשר שאל ממנו אחד מנכבדי השועים לחבר לו תפילה בשיר שקול בשכר, השיבו:

"לא תתן לי מאומה, כי תעשה לי הדבר הזה: שתידור להביא את חבורי זה אל האדירים חכמי צפת, למען אם יש מלין, ישיבוני עליו בטוב טעם" (מצרף לכסף קל"ז).

החכמים שהזכירו ספר "מאור עינים"
אחרי התנצלות של ר' עזריה בחוברת "מצרף לכסף" לא חשו עוד החכמים לאסור את קריאתו, כי כנראה נוכחו לדעת כי כוונתו רצויה ואין בו שמץ אפיקורסות. ואף כי עוד נמצאו מחברים שיראו להזכיר את שם ר' עזריה מן האדומים, לא נמנעו לשאוב ממקור חכמתו, כמו בעל שלשלת הקבלה והרב חיד"א.
אמנם נמצאים גם כאלה אשר הזכירו את שם ר' עזריה לתהילה, כמו ר' דוד גאנס ב"צמח דוד" ובספר "נחמד ונעים", ובעל תוי"ט (מנחות פ"י ג), ור' שלמה ידידיה נורצי ב"מנחת שי" (זכריה י"ד ה), ור' שלמה דילמידיגו ב"מצרף לחכמה" (ת' ע"ב), ור' יהודה אריה ממודינא, ור' מנשה בן ישראל בספרו de fragilidad דף פ', אך בספר "תשועת ישראל" לקח רוב ענייני פ"ג מהספר "מאור עינים" מבלי הזכיר שמו. ר' יעקב יהודה אריה הדפיס בסוף ספרו תבנית היכל, "מה שהועתק על ידי לשון הזהב והאדרת ר"ע מן האדומים בספרו "מאור עינים". גם הזכירו ר' יצחק למפירונטי בספר "פחד יצחק" ערך כליות, ר' מלאכי הכהן בספר "יד מלאכי" כללי שני התלמודים, סי' י"ב, ר' ישעיה ברלין בספר "מיני תרגומא" בסופו, ר' אליעזר פליקלש בספר "מלאכת הקדש" דף ב' ע"ג.

תרגומי הספר "מאור עינים"
חכמי הנוצרים הכירו בערך הספר ונתנו לו כבוד ותהילה. הם תרגמו חלקים ממנו ללשונם. פ"ט ופ' ב"ב תרגם בארטולוצי בספרו Bibliotheca Magna Rabbiaiea; פט"ו ופכ"א תרגם בוכארט בספרו Hierosoicon (ליידען 1712). גם בוקסטארף ועוד חכמי נוצרים תרגמו ממנו כמה פרקים, פט"ז נעתק לאנגלית ע"י הרב ראפאל במ"ע Hebrew Review (ח"ב 170), והבישאף לויט (Lowth)
בהקדמתו לפי' ישעיה (לונדון 1886) תרגם פ"ח מספר "מאור עינים" ג"כ באנגלית.

משורר ופייטן
חוץ משירים אחדים ששר ר' עזריה כפעם בפעם על ספרים, כמו על ספר מרכבת המשנה הוא פירוש אברבנאל על ספר דברים (סביוניטה שי"א), והוא מתחיל -

"תורת אלהינו שאי זמרה, כי קם שאון ימך בעוז כהשביח",

או על מאורעות שארעו לו, חבר גם שיר קטן על יום מותו ועל מצבת קבורתו (לעיל). ויסד:

"ארוממך אלוהים המרומם מהולל כל בנוגה אור יקרך"

רשות לברכו של ז' דפסח במחזור מנהג רומא של שנת שט"ז;

"מזמור שיר ליום שנת קדוש לאל נורא".

זמר לכניסת שבת נמצא בסדור מברכה שנדפס בפירארא תרנ"ג, ובקונטרס ד' קהלות שבצרפת שנדפס באביניון תקכ"ה; "אל אדון עולם תמים הדעת" - תפילה בשיר בחרוזים לבקשת משתוקק לשאת רגליו לארץ הקדש, נדפס במצרף לכסף.

קטעים מ"קול אלהים"


פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:

הערת אבי כץ: בדבר החרם של מרן, אין הדברים פשוטים והיה ראוי לעיין ולהזכיר את אשר כתב באריכות מ' בניהו במאמרו באסופות כרך ה. כ"כ, אף מרן החיד"א מזכיר את הספר "ועיינתי בו באקראי ועראי..", בספרו 'כסא רחמים' על מסכת סופרים. מקור חשוב נוסף מאז אוצר ישראל הוא מבואו של בונפיל למבחר פרקים מספר מאור עיניים בהוצ' מוסד ביאליק.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן