חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

אייבשיץ יהונתן

רב בפראג. מחבר ספרי הלכה ודרש. 1690 – 1764.

ר' יהונתן נחשב בעיני תלמידיו ורוב בני דורו כחריף ודרשן מופלא, היה בקי בחכמת העולם. חשדו בו שהוא מאמין בשבתאי צבי, ור' יעקב מעמדין יצא נגדו בחריפות. הצטיין בדרשותיו, והיה נערץ גם בעיני שרי העיר.

התוכן:
ילדותו ונעוריו
רב בקהילות אה"ו
סיוע לקהילת פראג
חכם בחכמות העולם
ספריו

ר' יהונתן אייבשיץ - רב ותלמודי גדול; נולד בקראקא סביב לשנת ת"ן (1690), ומת בכ"א אלול תקכ"ד (18 בספטמבר 1764) באלטונא.
אביו נתן נטע היה מצאצאי ר' נתן שפירא בעל "מגלה עמוקות". היה רב בעיר אייבשיץ במדינת מעהרען, ושם מת בשנת 1705.

לאחר מות אביו נשאר יהונתן יתום קטן. ר' מאיר אייזנשטאדט (מהר"ם א"ש) שהיה אז רב בפרוסטיץ לקחו לבן. למד בישיבת קרובו ר' אליעזר הלוי עטינגן בהעלישויא במעהרען. משם עבר לוינה והיה בבית הגביר ר' שמעון וורטהיימר. משם נסע לפראג, נשא לאשה את עלקלא בת ר' יצחק שפירא. עבר לאלטונא והיה סמוך לשלחן ר' מרדכי הכהן אבי חמותו עד שנת 1714. עבר לפראג והיה שם לדרשן.

ילדותו ונעוריו
מילדותו ניכר ר' יהונתן כי עתיד הוא להיות גדול בישראל. הוא חונן בזיכרון נפלא ובחריפות עזה. שתי הסגולות: בקי וחריף, סיני ועוקר הרים, עמדו לו בפלפוליו העמוקים בכל מקצועות התורה. עדים הם ספריו בהלכה "כרתי ופלתי" לשו"ע יורה דעה ו"אורים ותומים" לשו"ע חושן משפט, כי היה פלפלן חריף. אך אפילו בספרי הדרוש שלו: "יערות דבש", "אהבת יהונתן", "קשת יהונתן", הוא מתגלה כדרשן, היודע "לקרב רחוקים בזרוע". היה סופר מהיר, והשאיר אחריו תשעים ושמונה ספרים, שרובם עדיין טמונים בכתבי יד בכמה ספריות בעולם (גדולת יהונתן" ח"ב).

עוד בהיותו צעיר לימים, כבן תשע עשרה, היה לדרשן בעיר פראג ושימש שם גם ריש מתיבתא. עיר זו היתה ידועה בעולם בשל גדולי התורה, כמו המהר"ל ובעל "שבות יעקב", ששימשו בה. דרשותיו משכו קהל רב לבית מדרשו.

ר' יהונתן, מלבד גדלו בתורה, היו לו גם ידיעות בחכמות חיצוניות, והתחבב על השרים וההגמונים על ידי חידודיו ובדיחותיו. הוא התווכח אתם על עיקרי היהדות - וניצחם. רק חסרון אחד נמצא בו: לא היה זהיר בעקיצותיו. רבים מייחסים שנאתו העזה של ר' יעקב עמדין לעקיצתו של ר' יהונתן בנוגע לספרו של אביו, ה"חכם צבי", ספר זה נדפס בגיליונות רחבים, וכשנשאל ר' יהונתן לחוות דעתו על הספר הזה - ענה "כי גם הגיליונות הרחבים אינם מספיקים להכיל את כל הטעויות הנמצאות בו". מישהו מסר דבריו ל"חכם צבי" והוא סיפר את זה ליעקב בנו, ובגין כך נטר לו את שנאתו כל ימי חייו.

באותו זמן יצא ר' יהונתן בתשובה ארוכה לבטל את היתרו של ה"חכם צבי" בעניין תרנגולת שניטל ליבה. ר' יהונתן טרח ושאל את חכמי אומות העולם, אם אפשר לתרנגולת לחיות זמן מה בלי לב? והם ענו לו כי לפעמים יש תחליף במקום הלב, אך אין אפשרות לתרנגולת לחיות זמן רב. לפיכך פסק ר' יהונתן כי תרנגולת זו טריפה היא אפילו כשחיה עדיין.

ר' יהונתן הוא לא התמנה לרב אחרי מות ר' דוד אופנהיים בשנת 1736, בגלל התנגדות הרב הזה ומשפחתו, ואוהבי הרב הקודם ר' אברהם ברודא. ההתנגדות גרמה גם שלא נבחר לרב במיץ במקום ר' יעקב ריישר, כי אלמנת ר' יעקב אשר הייתה מפראג עמדה נגדו. היא ספרה כי בשנת 1725 הוכרח ר' יהונתן להשבע שבועה חמורה בבה"כ כי אין לו חלק בשבתי צבי כאשר חשדוהו.

בשנת 1742, אחרי שכבשו הצרפתים את פראג, נבחר שמה לרב במיץ. בשנת 1746 בחרו אותו לרב קהלת פיורדא, אבל אנשי עירו לא נתנו ללכת שם.

רב בקהילות אה"ו
בשנת 1750, אחרי מות ר' יחזקאל קצנלנבוגן, נבחר ר' יהונתן לרב בשלוש הקהלות אה"ו (אלטונא, האמבורג, וואנדסבעק) וישיבתו הייתה באלטונא.
מיד אחרי בואו החלו מחלוקות. ר' יהונתן נתן קמיעות ליולדות, ובכמה מהם שנפתחו מצאו רמיזות לאמונת שבתי צבי. הקמיעות הובאו אל ר' יעקב עמדין, שקבע שיש בהן מינות, כי מצא שם לדעתו צרופי אותיות המורים על הדברים שקראו "בשם אלהי ישראל ובשם משיחו שבתי צבי אשר ברוח פיו ימית רשע".

פרנסי הקהילה יצאו נגד ר"י עמדין, וצוו לסגור את בית הכנסת שלו.
עמדין כתב אל בעל אחותו הרב ר' אריה ליב באמשטרדם, אל ר' יעקב יהושע בעל פני יהושע בפראנקפורט דמיין, אל ר' שמואל הלמן הרב במיץ אשר מלא את מקום ר' יהונתן, ואל ר' נחמיה ריישער נכדו של ר' יעקב רייש על אודות הקמיעות, וכלם הסכימו כי ר' יהונתן מין הוא, ואינו ראוי לשבת על כסא הרבנות. רוב הקהל עמדו נגד עמדין, עד אשר ברח מן העיר אל בית גיסו באמשטרדם. משם קרא תגר נגד אויביו, ובשובו לביתו כתב חוברות והוציאן לאור בבית דפוסו.
גם ר' יהונתן לא שקט, והספר אשר כתב אחד מתלמידיו משה גרשון הכהן בגרמנית ב-1752 נכתב בלי ספק עפ"י בקשת ר' יהונתן. תלמידו זה נעשה מומר ונקרא שמו קארל אנטאן.

ר' יהונתן הוציא לאור את הספר "לוחות עדות", קבוצת מכתבים מרבני הזמן להעיד על יושר אמונתו, אלטונא תקט"ו (1755). מאז והלאה נח מאויביו ואף בעלי בית המועצה בהמבורג אשר הסירו אותו מרבנותו השיבוהו לכהונתו.

קשה לשפוט במחלוקת זו. מצד אחד לא הכחיש ר' יהונתן כי כתב את הקמיעות בהם ראו מתנגדיו את אמונתו בשבתי צבי. הפירושים שנתנו אוהביו לקמעות אינם משכנעים. מצד שני, ר' יעקב עמדין בעצמו אמר כי שנא את ר' יהונתן מנעוריו, והודה כי הרבנות באלטונא הייתה מיועדת לו, ור' יהונתן היה בעיניו כגוזל את נחלת אבותיו.

הפולמוס החריף, שהתחיל נגדו ר' יעקב עמדין, לפני מאתים וחמש עשרה שנה, חזר וניעור בימינו. אותו הקטרוג, שר' יהונתן היה שבתאי, שוב מהדהד בירחונים ובקובצים. פרופ' גרשום שלום, חוקר השבתאים, סבור כי אכן היה שבתאי. כאז כן גם היום קמו לו סניגורים, כמו שאול פנחס רבינוביץ, דוד לייב צונץ, הרבנים יקותיאל גרינולד וראובן מרגלית.

סיוע לקהילת פראג
גם אחרי עזבו את פראג לא הסיר אהבתו ממנה. יהודי פראג נמצאו אז בצרה גדולה. מלשינים הלשינו באזני מלכת אוסטריה, מריה טירזה, כי בשנות המלחמה על אוסטריה היו היהודים נוטים חסד לצרפתים, אויביה – והיא גזרה גירוש טוטאלי על יהודי פראג. הגירוש חל על עשרים אלף יהודי פראג ועשרים אלף יהודים בסביבותיה; והימים - ימי חורף.

ר' יהונתן פנה לכמה קהילות, שתעמודנה לימין יהודי פראג. במכתבו אל קהילת רומא הוא מציע, שיהודי רומא יפילו תחינתם לפני האפיפיור, שישתדל לבטל את הגזירה, ואם אי אפשר לבטלה, ידבר נא על לב המלכה שתידחה את הגזירה עד שיעבור החורף, וכתב: "אם החרש תחרישו לעת כזאת... כי אולי לבעבור נסות אתכם...". הוא כתב גם לקהילת בורדוס, והוכיחם על אשר לא נענו לעזרת יהודי פראג כמו שעשו אנשי בניא. במכתביו מספר ר' יהונתן בשבחה של קהילת פראג: "עיר רבתי עם, צבי לכל הארצות, מלאה חכמים וסופרים" (גדולת יהונתן, ח"ב). השתדלותו עשתה פרי, ואחרי זמן מה הורשו יהודי פראג לחזור לעיר מגורם.

חכם בחכמות העולם
ר' יהונתן התגדר גם בחכמת העולם.
בספרו "כרתי ופלתי" על יורה דעה מביא שאלה שנשאל ע"י אחד מאוהביו, פרופיסור לרפואה בבית מדרש למדעים בהאללע ע"ד נטילת הלב (כרתי ופלתי סי' מ').
בספרו "בני אהובה" על דיני נדה אמר כי הוביש את פני כל הרופאים בפראג אשר רצו להתיר נישואי מינקת חברו מפני שחלבה היה רע לילד, והוא הוכיח כי תועים הם.
בספרו "יערות דבש" רצה להוכיח כי שקר בפי קופרניקוס וסיעתו האומרים כי הארץ תסובב את השמש.

בדרשותיו שילב גימטריאות ורמזים, ובספרו "תפארת יהונתן" על ההפטרות הוכיח את האנשים מגלחים את זקנם ואמר כי עליהם צווח ישעיהו הנביא "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", כלומר, כי העם אשר לו בראתי ז"ו (בגימטריא י"ג) שורות שער בזקן למען יהיה הזקן תהלתי, הם יספרו (במספריים).

ספריו:
פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:
א) "לוחות עדות", אלטונא 1755.
ב) "כרתי ופלתי" על יורה דעה, שם 1765.
ג) תרי"ג מצוות בחרוזים, פראג 1765.
ד) "תפארת ישראל" על הלכות נדה עם הגהות בן בנו של המחבר ר' ישראל רב בליכטנשטט.
ה) "אורים ותומים" על הש"ע חושן משפט, קארלסרוהע 1775.
ו) "יערות דבש" דרושים, שם 1779.
ז) "בינה לעתים" על הרמב"ם הלכות יום טוב, ווין 1796.
ח) חדושים על הלכות יו"ט, ברלין 179. הוא כמו הספר "בינה לעתים", רק בסגנון אחר ובלי ספק שניהם נכתבו ע"י התלמידים אשר כתבו את החידושים אשר חידש ר' יהונתן בשיעוריו.
ט) "שר האלף" על ש"ע אורח חיים, ווארשא 1817.
י) "בני אהובה" על הלכות אישות נדפס ע"י בן בנו ר' גבריאל, פראג 1818.
יא) "תפארת יהונתן" דרושים על ההפטרות, זאלקווא 1825.
יב) פירוש על חד גדיא, לבוב 1802.
יג) הגהות על ההגדה של פסח, פרסבורג 1869.
יד) "שם עולם" על הקבלה, ווין 1891.
עוד יש לו באוצר הספרים באוקספורד בכ"י "אלון בכות" על איכה ו"קשת יהונתן" דרשות על התורה.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
ר' יונתן איבשיץ מפראג, מאת חיים ראובן רבינוביץ

מקור הערך: אוצר ישראל, י"ד אייזנשטיין, רבינוביץ, ר' יונתן איבשיץ מפראג.


הערות לערך:
שם המעיר: אביעד מרקוביץ
הערה: בתקופת שהותו בפרוסטיץ , למד רבי יונתן בישיבת רבי זאב וואלף שפירא הישיש ראש חכמי מורביה , ששידך אותו לנכדתו מרת עלקלה בת בנו רבי משה שפירא (ולא יצחק) מבומסלה.
מקור ההערה: מחקר וידע אישי


שם המעיר:
הערה: יש לברר עמדת הרב בעל הנודע ביהודה לגבי רבינו יהונתן, דבר שמשום מה כל כותבי עורכי ההיסטוריה לא מביאים על הקשר ביניהם מלבד שרבינו יהונתן דאג שימנו את בעל הנודע ביהודה לרב במקומו אחרי שהמלכה לא הסכימה שיחזור לפראג כי קיבלה מלשינות שהיה לו קשר עם עם הצרפתים (יעוי' בהקדמת המו"ל ליערות דבש בהוצאת מכון אבן ישראל) והנה בהספדו של בעל הנודע ביהודה מובא בדרשות הצל"ח כותב מפורש שהיה ממתנגדיו ואומר לקהל השומעים שעם כל זה לא יחשדהו ששנאו.


שם המעיר: דוד
הערה: הנודע ביהודה הגן מאוד על ר' יונתן אייבשיץ
עי' בספר לוחות עדות את המכתבים רק שנזהר להישאר
ניטראלי ומחמת כן יש שסברו שהוא שנא אותו.
[ומחמת כן היעב"ץ ביקר מאוד את הנוב"י ואכמ"ל]


שם המעיר: דוד
הערה: הנודע ביהודה הגן מאוד על ר' יונתן אייבשיץ
עי' בספר לוחות עדות את המכתבים רק שנזהר להישאר
ניטראלי ומחמת כן יש שסברו שהוא שנא אותו.
[ומחמת כן היעב"ץ ביקר מאוד את הנוב"י ועי' בספרו של גרינוואלד הנ"ל ואכמ"ל]


שם המעיר: ליאור הולצר
הערה: יש להוסיף לרשימת ספריו את חיבורו החריף ורב הפולמוס: "ואבוא היום אל העי"ן" אשר ללא ספק הרי"א זצ"ל הוא מחברו. ספר יצא למהדורה מחודשת בשנת תשע"ד בהוצאת כרוב.
מקור ההערה: מחקר אמפירי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
קמיע
עמדין יעקב