לדף ראשי




עמוס - נביא בימי עוזיהו מלך יהודה ובימי ירבעם השני מלך ישראל. מהעיר תקוע אשר ביהודה, מדרום בית לחם. עמוס היה נוקד – רועה, והוא מגדיר עצמו "בוקר אנכי ובולס שקמים" (ז' י"ד) ומצא פרנסתו בתור רועה בקר ומלקט תאנים בשכר. השקמים לא היו בתקוע רק בשפלה הסמוכה והלך שם לעבודתו. והיה צריך לומר בולש שקמים אלא שהיה מגמגם בלשונו. שכך אמרו בפסיקתא שנקרא "עמוס" - שהיה עמוס בלשונו, וישראל קוראים אותו פסילוס ערל שפתם ונלעג לשון.
נראה שהשם עמוס הוא קצור השם עמסיה (דהי"ג י"ז ט"ז) כמו אמוץ מאמציה. יתכן גם שעמוס הוא כמו עמשא (ש"ב י'ז כ"ח) או עמשי (דהי"א ו' י) בשי"ן שמאלית.

עיקר נבואתו הייתה בישראל בבית אל, אך מפאת היותו בן ארץ יהודה התחיל בנבואת ירושלם תחילה: "ויאמר ה' מציון ישאג ומירושלם יתן קולו". עמוס חזה נבואה "שנתיים לפני הרעש", והרעש היה ביום שניגש עוזיהו להקטיר קטרת לפני מזבח ה' (דהי"ב כ"ז י"ט), בשנת כ"ז למלכותו. ירבעם מת בשנת כ"ו לעוזיהו, א"כ ניבא שנה אחת לפני מות ירבעם (ג"א קס"ז=593 קסה"נ).

עמוס נמנה בסדר הנביאים: הושע וישעיה עמוס ומיכה (ב"ב י"ד:). עמוס שם את נפשו בכפו בעברו לארץ שומרון לנבא לעובדי העגלים בבית אל, במקום שההמון שמע רק לנביאי שקר. הדבר הזה היה הדאיג את אמציה כוהן בית אל, שהעליל עליו שהוא מורד בירבעם ומדיח את לב העם מעליו. ויאמר אל ירבעם

"קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו. כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו".
"ויאמר אמציה אל עמוס: חוזה! לך ברח לך אל ארץ יהודה ואכל שם להם ושם תנבא. ובית אל לא תוסיף עוד להנבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא" (ז' י'-י"ג).

עמוס לא שעה אליו ונבא הפורענות העתידה לבוא.

ספר עמוס
ספר עמוס הוא השלישי מספרי תרי עשר: הושע יואל עמוס. לדעת חז"ל כתבו (ערכו) אותם אנשי כנסת הגדולה (ב"ב ט"ו).

חלוקת הספר ותוכנו
בספר עמוס תשע פרשיות:
א – ב, ג' - על השכנים הסובבים את יהודה וישראל.
ב, ד' – ו -ואילך על ישראל וקצת על יהודה.
ז-ט - מחזונות ונחמות.

בתחלת דבריו הוא קורא את דמשק למשפט: "על שלושה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו על דושם בחרוצות הברזל את הגלעד" (א' ג). שלושה הוא מספר רגיל וכולל ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים. נוספה עליהם אכזריות היתירה להרוג במיתה משונה את יושבי הגלעד. הנביא מנבא על הפורעניות העתידה לבוא על מושלי ארם חזאל ובן הדד, כי ראש ארם דמשק.

הנבואה השנית על עזה. מונה שלושת פשעיה, "ועל ארבעה לא אשיבנו על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום". יושבי עזה הם הפלשתים, וכאשר פשע אדום ביהודה, עזרו הפלשתים לאדומים (דהי"ב כ"א י' ט"ז) והסגירו את בני ישראל הנמלטים. הנביא מנבא על אבדן שארית פלשתים מעזה אשדוד אשקלון ועקרון.

הנבואה השלישית על פשעי צור שעשו כמו פלשתים, הסגירו גלות ישראל לאדום, ולא זכרו ברית אחים שהיה בין חירם מלך צור ובין שלמה המלך (מ"א ח). מתנבא על שרפת צור.

הנבואה הרביעית על פשעי אדום, על רדפו בחרב אחיו וגו' ועברתו שמורה לנצח, ומתנבא על שרפת בצרה העיר הראשית באדום.

הנבואה החמישית על פשעי בני עמון, על בקעם הרות הגלעד, כמו שעשו בני ארם בדמשק, ומתנבא על שרפת עיר הבירה רבה וגלות מלך מואב ושריו.

הנבואה הששית על פשעי מואב, על שרפו עצמות מלך אדום לשיד. ומתנבא על שרפת הקריות והוא קיר מואב.

אחרי שכילה נבואתו על שכני יהודה וישראל, פונה בנבואתו השביעית ליהודה: על מאסם את תורת ה' וחקיו. ומתנבא על שרפת ירושלם.

נבואתו העיקרית היא השמינית: על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעד נעלים, כי העוו משפט והדיינים לוקחים שוחד ומטים דין אביון, ומתנבא על גלותם. מחללים שם שמים ע"י עריות ושכרות, "ותשקו את הנזירים יין ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו" (ב' י"ב).
הוא מנבא גם על הנשים –

"הפרות הבשן אשר בהר שמרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה" (ד' א) "השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. הפורטים על פי הנבל... השותים במזרקי יין וראשית שמנם ימשחו" (ו' ה'-ו).

ובפרט הוכיח הנביא בדברים את עשירי הארץ השואפים אביון, מייקרים מחירים ואוצרים תבואות "לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר": חודש – הקציר, התבואה החדשה אשר ממנה יאכלו העניים לקט שכחה ופאה. ומתי יעבר השמיטה, שגם בהם יאכלו העניים חינם. כאשר יעברו ימים אלה יהיו העניים מוכרחים לבוא ולקנות אוכל. ועוד יוסיפו העשירים רעה, "להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה" (ח' ה).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
עיונים בספר עמוס מאת יהושע רוזנברג
עיונים בספר עמוס מאת יהודה איזנברג



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן