לדף ראשי



בשנת 1938 דן הקיבוץ המאוחד במצבה של תנועת החלוץ והחליט להטיל על יהודה בראגינסקי לצאת לאירופה כדי לארגן שם העלייה הבלתי לגאלית. לפני צאתו קיים בראגינסקי סדרה של פגישות עם מנהיגי התנועה הציונית. לאחר שקיבל את ברכתו של ברל כצנלסון, פנה אל משה שרתוק (שרת), ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שהיה ממתנגדי העלייה הבלתי לגאלית.

אך פתחתי ואמרתי: "באתי להודיעך ש"החלוץ" בפולין החליט לפתוח במפעל של עלייה ב'"... שרתוק הפסיקני ואמר: "הדבר איננו בא בחשבון. במציאות זו של מאורעות-דמים בארץ, כשתלותנו באנגלים גדולה, לא יתואר כי ייעשה כדבר הזה. הנהלת הסוכנות לא תסכים לזה בשום פנים". אמרתי לו: "הרביזיוניסטים התחילו בפעולה. הם מביאים אנשים ומעלים אותם לחופי הארץ. הרי הנהלת-הסוכנות, כגוף המייצג את כל היהודים, אחראית גם לפעולות אלו [של הרביזיוניסטים]. מה תגיד לאנגלים כשישאלוך על-כך?". הוא ענה: "לכך אל תדאג. נסביר לאנגלים מי הם. אבל מחננו צריך להיות טהור ממעשים אלה". בכך נסתיימה הפגישה. כאשר ליווני אל הדלת הוסיף: "זכור, הזהרתיך! הדבר אינו בא בחשבון. לא נתמוך בכם". (הדגשה שלי - י"ל)

למרות התנגדות ראשי הסוכנות היהודית לעלייה הבלתי לגאלית, יצא בראגינסקי ליוון, שם פגש את שליח הקיבוץ המאוחד בפולין, זאב שינד (חבר קיבוץ אילת-השחר). באתונה הצליחו לחכור ספינת מנוע בעלת תפוסה של 100 טונות, במטרה להעלות עליה 65 איש מאנשי החלוץ בפולין.

לאחר שנעשו כל הסידורים, יצא שינד ארצה כדי לתאם את הנחיתה על החוף. בארץ החליט להיפגש עם בן-גוריון ולספר לו על ההתפתחויות האחרונות הקשורות בעלייה ב'. על הפגישה מספר בראגינסקי:

מחשש לגשת אל בן-גוריון יחידי, ביקש מישראל גלילי להצטרף אליו. הוא פתח בהסברים על מצבו של "החלוץ" ונימק את ההכרח בביצוע עלייה ב' למען האנשים היושבים במשך שנים בהכשרה, ללא סיכוי ממשי לעלייה קרובה. בן-גוריון לעומת זאת הוכיח לאורחיו באותות ובמופתים, מה רב הנזק שפעולה בלתי-לגאלית כזו עלולה לגרום לעניין הציוני ולעלייה שבאישור ממשלת המנדט. הויכוח התנהל כאילו המדובר בבעיה רעיונית מופשטת, שכן שינד לא גילה למארחו את המצב לאשורו, דהיינו - כי בא מיוון בשליחות מעשית בתכלית וכי עומדת שם לרשותנו ספינה המוכנה להשיט אל חופי הארץ חלוצים מפולין. גלילי, שהאזין לדו-שיח, העמיד את בן-גוריון על-כך כי מדובר בעניין קונקרטי בתכלית, וכי האנייה עומדת להפליג בדרכה ארצה. למשמע דברי גלילי ניתר בן-גוריון ממקומו והתפרץ נגדם בזעם: לא יקום ולא יהיה! אביא אתכם לבירור בהסתדרות ואדרוש להוציא מתוכה כל מי שמעורב בשערורייה זו!... אינכם רשאים לבצע דברים על דעת עצמכם, ללא החלטה מטעם המוסדות המוסמכים. (ההדגשה שלי - י"ל)

אפילו אליהו גולומב, שצידד כל הזמן בפעולה זו, שינה את דעתו בהשפעת בן-גוריון ועבר למחנה המתנגדים. מספר על-כך יוסף בן-פורת, מפעילי עלייה ב':

באחת הפגישות של אליהו גולומב עם המפקדים, הביע אליהו את דעתו כי אין ערך לעלייה ב' ולממדיה המצומצמים וכן להוצאות המרובות הכרוכות בכך. בקרוב [בעקבות החלטת ועדת פיל] תזרום העלייה בדרך גלויה, בהיקף רחב ובהוצאות רגילות, תוך בחירת החומר האנושי המועמד לעלייה.

בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית ב-14 באוגוסט 1938 מסר דובקין, מנהל מחלקת העלייה של הסוכנות, כי בווינה עוסקים בהרחבה בארגון עלייה בלתי לגאלית ומתאוננים על הנהלת הסוכנות המתנגדת לכך. הפעולה בווינה נעשית בידיעת השלטונות שם. הנהלת הסוכנות הודיעה על התנגדותה הנמרצת לעלייה ה"בלתי לגאלית". עם זאת סבור הוא כי עלייה זו תופסק מאליה, עקב האמצעים שבהם נקטה ממשלת ארץ-ישראל בארץ ובאירופה. ממשלת יוון, למשל, כבר אסרה את כניסת יהודי אוסטריה לארצה.

ב-10 ביולי 1938 כתב דובקין לכל המשרדים באירופה את המכתב הבא:

לכבוד 10.7.38
המשרד הארץ-ישראלי
וורשה, לבוב, בוקרשט, סלוניקי, ווינה, ברלין

א.נ.
הננו פונים אליכם במיוחד בשאלת העלייה הבלתי חוקית לארץ-ישראל.
קיבלנו הודעה מאת מחלקת העלייה של ממשלת ארץ-ישראל כי לפי הידיעות אשר נתקבלו אצלה, הגיעו בזמן האחרון ארצה עולים באופן בלתי חוקי.
ברור, שתופעה זו, באם תימשך עלולה להתנקם קשה באפשרויות העלייה החוקית לארץ.
עמדתנו השלילית לעלייה בלתי חוקית ידועה לכם למדי מתוך מכתבינו וחוזרינו הקודמים והננו מבקשים מכם לאחוז בכל האמצעים הנמצאים ברשותכם כדי למנוע בעד תופעה בלתי רצויה זאת. (ההדגשות שלי: י "ל)

דובקין, מחלקת העלייה

המפנה במדיניות הסוכנות היהודית בכל הקשור בעלייה הבלתי לגאלית החל בסוף 1938, כאשר התברר שהממשלה הבריטית החליטה לדחות את המלצות וועדת פיל (ראה ערך). בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית מיום 11 בדצמבר 1938 שטח בן-גוריון בפני חבריו את רעיונותיו הקשורים בעלייה בלתי לגאלית:

[...] יש אפשרות שהממשלה תאסור על העלייה ועל ההתיישבות מחוץ לאזור השרון, תל-אביב והנגב...
במצב שבו נמצאת אנגליה עכשיו ובמסיבות של בעיית הפליטים היהודים בשעה זו - הכרחי מתוד [שיטה] חדש של מלחמה פוליטית - מלחמת העלייה, לא מלחמה על עלייה, אלא מלחמה על-ידי עלייה, מרד העלייה.

בתחילת 1939 נשלח שאול מאירוב (אביגור) לעמוד בראש ארגון העלייה הבלתי לגאלית ובכך ניתנה הכרה של המוסדות הלאומיים בפעולה שהתנהלה עד אז ביזמת תנועת החלוץ בפולין ובתמיכת הקיבוץ המאוחד בארץ. אולם רק ב-3 ביולי 1939, חודשיים לפני פרוץ מלחמת-העולם השנייה, הכירה המפקדה הארצית של ההגנה הכרה רשמית בפעולות העלייה הבלתי לגאלית והעמידה את הארגון לשירות עלייה ב'.

יש לציין כי עד ראשית 1939 לא היה קשר פורמלי בין ארגון ההגנה למארגני ההעפלה. עזרת ההגנה בהורדת העולים לחוף היתה מבוססת על קשרים אישיים של אנשים כמו גולומב, מאירוב (אביגור) וגלילי עם מפקדי הגושים. חברי ההגנה פעלו כ"מתנדבים", ללא ידיעת המפקדה הארצית ובוודאי ללא אישור ההנהגה המדינית.

בשנת 1939 כתב ברל כצנלסון:

"לא הביננו את עניין העלייה. טובי המנהיגים לא חשו בדחיפות הדבר, בכוחו המכריע. מגמת העלייה אנוסה היתה תמיד להילחם לזכותה גם במפנים ההסתדרות הציונית".

ובמקום אחר:

שנים על שנים התנגדו לעלייה הבלתי לגאלית, מחשש פן תזיק לעלייה הרשמית, שבה ראו לא רק עניין חשוב לעצמו, אלא גם אקט פוליטי בעל ערך... אבל עם הודעת הממשלה על ביטול זכות היהודים לעלות לביתם הלאומי... הפכה דווקא ההעפלה ה"בלתי לגאלית" להפגנה האדירה ביותר על זכותם זו של היהודים ולנשק מדיני תכליתי חד, שהדו נשמע בכל קצווי-תבל.

לאחר פרוץ מלחמת-העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) החליטה הסוכנות היהודית לשתף פעולה עם הבריטים במלחמתם בגרמניה הנאצית. אולם מאחר ואי אפשר היה לשתף פעולה מצד אחד ולחתור תחת השלטון הבריטי באמצעות עלייה ב' מצד שני, החליטו המוסדות הלאומיים להפסיק את העלייה הבלתי לגאלית. המבחן הראשון של קונפליקט זה קשור עם הספינה "דאריאן 2" (ראה ערך), שנקנתה על-ידי המוסד לעלייה ב' במטרה להביא עולים ארצה, אולם נמכרה לבריטים כדי לבצע משימה צבאית שלא מומשה. האומנם לא היה הצבא הבריטי מסוגל למצוא ספינת מסחר מן הצי הבריטי האדיר, עד שנזקק לספינה היחידה שהייתה ברשות המוסד לעלייה ב' ?

או על-ידי ארגון "החלוץ" וההגנה (1934-1942)
לפי לכסיקון ההגנה עמוד 128
 

שם האנייה	ארץ ההפלגה	תאריך ההגעה ארצה	מספר העולים
ולוס א' ולוס ב' פוסידון א' ארטמיסיה א' פוסידון ב' ארטמיסיה ב' אטרטו א' אטרטו ב' אטרטו ג' אטרטו ד' אסימי אטרטו ה' אטרטו ו' אטרטו ז' קולוראדו א' קולוראדו ב' דורה טיגר היל הילדה דריאון ב'	יוון בולגריה יוון יוון יוון יוון איטליה איטליה איטליה רומניה רומניה רומניה רומניה רומניה רומניה רומניה רומניה רומניה רומניה רומניה	יולי 1934 ספטמבר 1934 ינואר 1938 מרס 1938 מאי 1938 יולי 1938 נובמבר 1938 ינואר 1939 פברואר 1939 מרס 1939 אפריל 1929 אפריל 1939 מאי 1939 מאי 1939 יוני 1939 יולי 1939 אוגוסט 1939 ספטמבר 1939 ינואר 1940 מרס 1941	350 3501 65 128 65 157 300 300 300 378 470 408 337 400 379 377 480 763 728 800
סך-הכול	20 אוניות	7,535 עולים

הערות לערך:
שם המעיר: תמר שגיא קיבוץ שפיים
הערה: אני חברת קיבוץ שפיים, שהיווה אחד מחופי ההעפלה.
בקיבוץ יש מרכז לתיעוד ההעפלה בחוף שפיים ובחוף הרצלייה , מקומה הזמני של פלוגת הקיבוץ.
בטבלה אותה אתם מציגים פה, חסר הציון של חוף ההעפלה.
אשמח להוסיף פרטים אלו אם הם רלוונטיים.

מקור ההערה: ארכיון קיבוץ שפיים

שם המעיר: מרטונוביץ ברוך
הערה: הנושא: האניה הילדה.
באתר עמותת חיל הים מצוין כי האניה הפליגה מנמל באלצ'ק בבולגריה.
באתר שלכם מקום יציאת האניה: רומניה.
איזו משתי הגרסאות נכונה?


מקור ההערה: www.amutayam.org.il.articls.asp?.categoryID=318

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן