לדף ראשי



האנייה "אלטלנה" [באיטלקית: נדנדה. זבוטינסקי השתמש במונח זה, בחשבו שפירושו "מנוף"] - נרכשה על-ידי אנשי אצ"ל בגולה, ולפי התכנון המקורי, הייתה אמורה להגיע ארצה ב-15 במאי 1948 עמוסה לוחמים וציוד מלחמתי. אלא שרכישת הנשק וארגון הלוחמים ארכו זמן רב, וההפלגה נדחתה במספר שבועות. בינתיים, נחתם ב-1 ביוני הסכם על שילובו של האצ"ל בצבא ההגנה לישראל, ובאחד מסעיפי ההסכם נאמר שעל האצ"ל להפסיק כל פעולות עצמאיות של רכישת נשק. לפיכך נמסר לנציגי ממשלת ישראל על-אודות האנייה.

מפקדת האצ"ל בפאריס השתדלה ככל יכולתה לשמור בסוד את ההכנות להפלגתה של "אלטלנה", אלא שקשה היה להעלים תנועה של 940 לוחמים והעמסת האנייה בכמות כה גדולה של נשק ותחמושת. החשש היה שאם יתגלה מסע "אלטלנה", ינסו כוחות עוינים לפגוע בה בהיותה בלב ים. זו הייתה הסיבה, שכאשר ב-11 ביוני הרימה האנייה עוגן, לא נשלח אפילו מברק למפקדת האצ"ל בארץ, שמא יתגלגל המברק לידים לא רצויות ויביא לגילוי הפלגת האנייה. אך אמצעי הזהירות לא הועילו, ולמחרת היום פרסם רדיו לונדון שהאנייה "אלטלנה" הפליגה מנמל דה-בוק בכיוון ישראל כשעל סיפונה כאלף מתנדבים יהודיים ומטען גדול של נשק.

יש לזכור כי ב-11 ביוני החלה בארץ ההפוגה הראשונה. מפקדת האצ"ל בארץ, שדבר הפלגת האנייה נודע לה מן השידור, חששה מאוד מפני גילוי הפרת תנאי ההפוגה, לפיהם אסורה הבאת ציוד צבאי ולוחמים ארצה. לכן החליט מנחם בגין לעכב את בואה של האנייה אל חופי הארץ, ומזכירת המטה צפורה לוי-קסל, שלחה לאנייה שדר אלחוטי:

"לא להתקדם ולחכות להוראות".

מברק דומה נשלח גם אל שמואל כץ (חבר המפקדה הארצית), ששהה אותה עת בפאריס. אולם הקשר עם האנייה לא היה תקין, וההוראה לא הובנה כראוי.

ב-15 ביוני, קיימו בגין וחבריו פגישה עם נציגי הממשלה, בה הודיע בגין כי האנייה הפליגה ללא ידיעתו וכי הוא מבקש לטכס עצה לגבי המשך הטיפול בה. על פגישה זו כותב בן-גוריון ב-16 ביוני ביומנו:

"ישראל [גלילי] ושקולניק [לוי אשכול] ישבו אתמול עם בייגין. מחר-מחרתיים צריכה להגיע אוניה שלהם 4,500 טון, פולשת, המביאה 800-900 איש, 5000 רובים, 250 ברנים, 5 מליון כדורים, 50 בזוקות, 10 נושאי ברנים. זיפשטין [מנהל נמל תל-אביב] מניח שבלילה אפשר יהיה להוריד הכל. לדעתי אין לסכן נמל ת"א. אין להחזיר אותם. יש להעלותם לחוף בלתי ידוע".

גלילי מסר לבגין את הסכמתו של בן-גוריון להבאת האנייה בתוספת בקשה שזה יהיה "במהירות האפשרית". צפורה לוי-קסל שידרה לאוניה "להתקדם במלוא המהירות", והפעם נקלט השידור היטב. למחרת התקיימה פגישת עבודה בין נציגי האצ"ל ונציגי משרד הביטחון. בעוד האצ"ל הציע להפנות את "אלטלנה" לחוף תל- אביב, אולם נציגי משרד הביטחון טענו כי יש להעדיף את חוף כפר-ויתקין, כי שם יהיה קל יותר לעקוף את פקחי האו"ם. השדר אל האנייה היה לכן להפליג לעבר כפר-ויתקין.

בעוד הייתה הסכמה בדבר מקום עגינתה של "אלטלנה", נתעוררו חילוקי-דעות באשר לחלוקת המטען. בגין ביקש כי 20% מן הנשק יועבר לירושלים, במטרה לחמש בו את ה"גדוד הירושלמי" של האצ"ל [ירושלים עדיין לא הייתה חלק ממדינת ישראל והאצ"ל המשיך להתקיים בה), ובן-גוריון נתן לכך את הסכמתו. בקשתו השנייה של בגין הייתה שיתרת הנשק תועבר לצה"ל, כדי לצייד את גדודי האצ"ל שהתגייסו זה מקרוב לצבא. לבקשה זו לא ניתנה הסכמה של נציגי הממשלה, כי הם ראו בכך דרישה לחזק "צבא בתוך צבא". הם לא הבינו כי לאחר שנים של מחסור מתמיד באמצעי לחימה, רצה בגין לתת לחייליו את ההרגשה שאינם באים "עירומים" ושלוחמי המחתרת מצטרפים לצבא "על ציודם". לגבי בגין, הייתה זו שאלה של כבוד, ולא היו לו כל כוונות להקים "צבא בתוך צבא".

ביום הראשון, ה- 20 ביוני, בשעות אחר-הצהרים המאוחרות, הגיעה "אלטלנה" לחופי כפר-ויתקין. מיד החלו בהורדת האנשים לחוף ובהעברתם למקומות קליטה שונים, ולאחר-מכן - פריקת הציוד הצבאי. בין הממתינים על החוף היה גם מנחם בגין, אשר קיבל את פני הבאים בהתרגשות רבה. בנוסף לחברי אצ"ל שהתכנסו על החוף, היו שם גם חברי מושב הדייגים "מכמורת", שעזרו בפריקת הנשק הרב שהיה על האנייה. במקביל לאירועים על חוף ימה של כפר ויתקין, הייתה היערכות אחרת בתל-אביב. שם התכנסה הממשלה לישיבתה השבועית, וקיימה דיון בפרשת אניית הנשק. בן-גוריון מסר דיווח על הפגישות שקדמו לבוא האנייה, והיה תקיף מאוד בדעתו לדרוש מבגין כניעה ללא תנאי ומסירת כל הנשק לצבא:

"עלינו להחליט אם למסור את השלטון בידי בגין או להגיד לו שיפסיק את פעולותיו הנפרדות, ואם לא - נירה! או שנחליט לפזר את הצבא שלנו".

בן-גוריון ייחס לבגין כוונות שלא היו לו כלל, ובסופו של אותו דיון, נתקבלה ההחלטה לתת לצבא סמכות להפעיל כוח, באם יהיה צורך, כדי להכניע את האצ"ל ולהחרים את האנייה על נשקה. ביצוע החלטת הממשלה הוטל על חטיבת "אלכסנדרוני", בפיקודו של דן אבן (אפשטין), ואלה כיתרו למחרת היום את כל אזור כפר ויתקין. דן אבן הוציא את כתב האולטימטום הבא:

אל : מ. בגין
בפקודה מיוחדת מאת ראש המטה הכללי לצבא ההגנה לישראל אני מצווה להפקיע את כלי הנשק וחומרי המלחמה שהגיעו לחוף מדינת ישראל בתחום פיקודי לרשות ממשלת ישראל. הוטל עלי לדרוש ממך למסור את כל הנשק שהגיע לחוף לרשותי למשמרת ולהודיע כי עליך לבוא בדברים עם הפיקוד העליון. אתה נדרש למלא אחר פקודה זו מיד. באם לא תסכים למלא אחר הפקודה, אנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותי כדי להוציא לפועל את הפקודה ולהפקיע את הנשק שהגיע לחוף הארץ מרשות פרטית לרשות ממשלת ישראל. עלי להודיעך, כי כל השטח מוקף על-ידי יחידות-צבא בזיון מלא ושריונים, והדרכים חסומות.
אני מטיל עליך את כל האחריות לתוצאות שתיגרמנה במקרה של סירוב למלא אחר פקודה זו.
העולים - בלתי מזוינים - יורשו לנסוע אל המחנות כפי שנקבעו על ידך. ניתנת לך ארכה של 10 רגעים למתן תשובה.
(-) ד.א.
מפקד החטיבה

האולטימטום היה מעליב ומשפיל ובמיוחד הדרישה למתן תשובה תוך 10 דקות שניתנה, לפי עדות אבן, "על מנת לא לאפשר למפקד האצ"ל שיקולים ארוכים ולזכות ביתרון ההפתעה".

בגין סירב להיענות לאולטימטום של מפקד החטיבה, וניסיונות התיווך שנעשו - עלו בתוהו. אי-ההיענות של בגין פגעה ביוקרתו של דן אבן, וההתנגשות נעשתה בלתי-נמנעת. עד מהרה התלהטו הרוחות והחלו חילופי יריות. ההתנגשויות הלכו והתפשטו, ומספר הנפגעים הלך ורב. כדי למנוע שפיכות דמים, נפתח ביוזמת חברי כפר ויתקין משא ומתן בין יעקב מרידור (שהיה סגנו של בגין) לבין דן אבן. בסיומו של המשא והמתן, הוסכם על הפסקת-אש כללית והעברת כל הנשק שהיה על החוף לידי מפקד כוחות צה"ל במקום. בינתיים, עלה בגין על סיפון האנייה, אשר הפליגה לכיוון תל-אביב. בגין קיווה כי בתל-אביב אפשר יהיה לקיים, באמצעות מנהיגי המפלגות האזרחיות, הידברות עם הממשלה הזמנית ולפרוק את יתרת הנשק בשלום. אלא שלא כך קרה.

בן-גוריון הורה ליגאל ידין (קצין המבצעים של צה"ל) לרכז כוחות גדולים על חוף הים בתל-אביב ולהכניע את האנייה בכוח הזרוע. גם תותחים הועברו לאזור ובארבע אחר-הצהרים הורה בן-גוריון להפגיז את 'אלטלנה'. אחד הפגזים פגע באנייה, אשר החלה לעלות באש. היה חשש שהאש תתפשט עד למחסנים שהכילו חומר-נפץ, ועל-כן הורה רב-החובל לכל האנשים לנטוש את האנייה. האנשים קפצו אל המים, וחבריהם, שהיו על החוף, יצאו לקראתם עם סירות "חסקה". למרות שרב-החובל הניף דגל לבן לאות כניעה, לא פסקה האש האוטומטית שנורתה לעבר הניצולים שהיו בלתי-חמושים. בגין, שהיה על הסיפון, הסכים לרדת רק לאחר שהורד אחרון הפצועים.



16 אנשי אצ"ל נהרגו בעימות עם הצבא; שישה נפלו באזור כפר- ויתקין, ועשרה נפלו בחוף תל-אביב. מכוחות צה"ל נהרגו שלושה; שניים נפלו בכפר ויתקין ואחד בתל-אביב.



לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
נאום של מנחם בגין בכנסת על פרשת אלטלינה



הערות לערך:
שם המעיר: שמעוני אליעזר
הערה: בן גוריון שלא הסכים לקיומו של מטה נפרד לפלמ"ח, שהיה חלק מה"הגנה" ומצה"ל, לבטח לא יכול היה להסכים שגוף מחוץ לצה"ל יעסוק בהקצאת נשק לפי שיקולים תנועתיים.
כאשר קיימים כוחות מזויינים מגבילים אין מדינה. ראה הרשות הפלשתינית.
מקור ההערה: נסיון אישי בתהליך הפיכת צה"ל לצבא המדינה

שם המעיר: אריה פריד
הערה: אני מחפש מידע על יעקב פריד אשר נהרג בקרב על אלטלנה. עד כמה שידוע לי הוא נפל קרב בחוף ויתקין.
יעקב פריד היה בן דודי היחיד.
באף אתר הקשור לקרב על אלטלנה לא מצאתי רשימת שמות הנופלים?????????

שם המעיר: יוסף ענבי
הערה: פרשת אלטלנה והטבעתה מנעו חיזוק חימושו של צה"ל וגרמו ישירות לנפילת העיר העתיקה בירושלים.
פרשה זו תייבת להיחקק בתודעתנו ככשלון מחפיר של בן גוריון כמנהיג האומה.
המזעזע בפרשה הוא שכוונתו של ב.ג. הייתה למנוע קיוםיחידות צבאיות מלבד צה"ל (כוונה לגיטימית ביותר ) - אלא שאלה שנשלחו להטביע אותה היו אנשי הפלמ"ח בפיקודו של יצחק רבין. הפלמ"ח היה גוף צבאי טרום צה"ל - בדיוק כאצ"ל .
שגיאתו ומחדלו של ב.ג. עלו בדמים רבים ונפילת העיר העתיקה ונראה שאבדן זה ישתקף בתוצאות ה"שלום" שמסתמן בימינו אלה.
מקור ההערה: מקורות באינטרנט

שם המעיר: דוד שי
הערה: אבקש להסיר את דבריו המתלהמים של יוסף ענבי המופיעים בסוף הדף, משום שיסודם בבורות: הרובע היהודי נפל שבועיים לפני שאלטלנה יצאה לדרכה לישראל.

שם המעיר: גליה דרור
הערה: למה מסתירים את חלקו של רבין?
אי אפשר נלשנות היסטוריה על קידוש ה"פולטיקלי קורקט"

שם המעיר: אבינועם גוזנר
הערה: יוסף ענבי טועה ומטעה. ברור מעבר לכל ספק כי לא יכול היה להיות קשר כלשהו בין הנשק והתחמושת שבאלטלנה לבין נפילת או אי נפילת הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.
העובדות הן כי הרובע נפל ב-28 במאי, ואילו אלטלנה הפליגה ב-11 ביוני. העובדות מדברות בעד עצמן.
ייתכן שהמקור לטעותו של מר ענבי בשמועות שנפוצו בזמן האירועים, כי האצ"ל תכנן לחמש את לוחמיו בנשק מאלטלנה, על מנת להקים בירושלים מדינה עצמאית, נפרדת ממדינת ישראל.

לעיון נוסף: מט"ח


שם המעיר: גיל
הערה: כאשר קראתי במקורות מידע מגוונים כדי לעשות עבודה שאני צריכה לעשות קראתי האתר שלכם גם.
אך כל מקורות המידע שקראתי , אף אחד מהם לא היה תואם לשני.
הכוונה היא שאף אתר לא הביא אותו מידע כמו האתר השני,
מה אני עושה ?

מקור ההערה: חיפוש באתרי מידע שונים

שם המעיר: אלי מייזליש
הערה: יש מי שטועה ויש מי שטועה יותר. גם בגין וגם ב"ג טעו, אבל טעותו של בגין הייתה חמורה יותר; ברגע שקמה מדינת ישראל כמדינה, היה עליו לתת מיד את כל הנשק לצבא [בלי קונצים] וכל התירוצים על ירושלים היו תירוצים של איש טירון פוליטי שלא חזה את הגרוע ביותר. אם היה לו יותר ניסיון, הוא היה מייעד עוד בחו"ל את האנייה לאומה ובזה היה קונה את עולמו [חוץ מזה - למה לא הצלחת מר בגין להביא נשק לאצ"ל בזמן הבריטים? חוכמה תחת שלטון יהודים?]
ב"ג טעה בכך שהיה קצר בעצבים ולא נתן עוד צ'אנסים עד שהאצ"ל היה מתפורר כשההפוגה הייתה מסתיימת.
אני כותב זאת בצער כי הייתי איש לח"י שצפצפו ארוכות על ב"ג ועל שיטותיו ['הפורשים']אבל בגין פשוט נכשל כמנהיג [גם'מנהיגותו' כראש ממשלה לקתה באותה תסמונת של חוסר ניסיון בהחזת כל סיני למצרים. הכול יודעים כי עקשנות הייתה מותירה בידינו את רצועת הים עד שארם. אבל הוא מיהר לשום מקום ורצועת עזה כיום מוכיחה.

שם המעיר: נחרדתי לקרוא את השטויות שכתב מייזליש
הערה: בגין לא יכל לרכוש נשק לפני מלחמת העצמאות כי מרבית הנשק שעל אלטלנה התקבל בחינם מצרפת עקב עוינות הצרפתים לבריטים וגם שצרפת רצו לחסום את צבא עבר הירדן בירושלים וגם מתוך אינטרסים צרפתים טהורים שראו במדינה החדשה הזדמנות להחליש את האחיזה הבריטית במזרח התיכון. היה זה הסכם סודי בין ז'ורז' בידו שר החוץ של צרפת לבין נציגי אצל באירופה.

לגבי הטענה השנייה על הטעות בהחזרת כל סיני למצרים זה חוכמה לאחר מעשה כאשר ברור היום שמי שאשם בכך הוא ג'ימי קרטר האנטישמי שהתחזה בקמפ דיוויד למתווך ניטרלי ורק היום מתבררים מימדי האנטישמיות שלו
הלחץ של קרטר עשה את שלו ולא סביר שמדינאי שלא היה מודע לכך יוכל לסרב להצעה שנראתה אז דימיונית לפספס הזדמנות להסכם עם מדינה עוינת
מר מייזליש שאתה יושב בישראל וכותב שטויות זה הרבה בזכות מנחם בגין ש3 הפעולות המכריעות שלו (פיצוץ מלון המלך דוד + פרשת הסרג'נטים + ליל ההלקאות) הוכרו בנאום של ארצ'ר קאסט בפני הרויאל אמפייר סוסייטי כפעולות שגרמו לבריטניה להגיע למסקנה שלא משתלם לה כלכלית להישאר בפלשתינה ולהחזיר את המנדט לאו"ם להצבעה
אילולי בגין לא היית יושב לבטח בביתך אלא עדיין היינו ממתינים לחסדי האומות שאולי יסכימו לתת לנו מדינה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן