לדף ראשי



בסתיו 1939 יצאו מברטיסלאבה (סלובקיה) 1,100 עולים בספינת נהר, כדי להסיעם בדנובה עד לסולינה (רומניה). שם היו אמורים שליחי המוסד לעלייה ב' להכין להם אניית-ים להסעתם לארץ-ישראל. אולם בגלל פרוץ מלחמת-העולם השנייה, נשתבשו סדרי העבודה של המוסד, ואניית-הים לא הגיעה לסולינה. העולים הפליגו בדנובה עד לגבול יוגוסלביה ושם עלו על שולש ספינות יוגוסלביות. בדצמבר 1939 הקדים נהר הדנובה לקפוא והספינות הפסיקו את מסען ונכנסו לחנייה בקלדובו, נמל קטן ביוגוסלביה.

ביוני 1940 רכשה ההגנה ביוון את האנייה "דאריאֶן", שנקראה על-שם מפרץ דאריאן בפנמה. משנתברר כי כבר קיימת אנייה בשם זה, הוסב שמה ל"דאריאֶן 2". האנייה נקנתה במטרה לחלץ קבוצת העולים שחיכו בנמל קלדובו. אולם בינתיים החליטה הסוכנות היהודית לשתף פעולה עם הבריטים במלחמתם בגרמניה הנאצית. בעקבות כך הוחלט בארץ לעכב את כל הפעולות של המוסד לעלייה ב', וחודש לאחר רכישתה של "דאריאן 2", היא נמכרה לבריטים במטרה להשתמש בה כדי לחסום את מעבר הספינות הגרמניות בדנובה על-ידי הטבעתה בנהר. בהסכם עם הבריטים נאמר מפורשות שעד להפעלתה המבצעית של האנייה, היא תהיה מנועה מלעסוק בענייני עלייה. לשם כך הועברה "דאריאן 2" באוגוסט 1940 מיוון לאלכסנדריה שבמצרים כדי להכשירה למשימה החדשה, אולם מאחר והבריטים לא גבשו תוכנית ברורה להפעלתה, היא הועברה בספטמבר 1940 מאלכסנדריה לקושטא (איסטנבול). אנשי המוסד לעלייה ב' בקושטא, בראשותו של יהודה בראגינסקי, קיבלו לידם את האנייה והחליטו להשתמש בה לחילוץ העולים שחיכו בקלדובו שביוגוסלביה. לצורך כך הועברה בנובמבר 1940 ה"דאריאן 2" לנמל קונסטנצה שברומניה, אולם אנשי המוסד לא הצליחו לחלץ את קבוצת העולים מלקדובו, ואלף ומאה הפליטים הופקרו לגורלם. כולם עד אחד נרצחו בידי הנאצים. בינתיים עלו על סיפון האנייה 160 עולים ששהו בקונסטנצה.

השימוש שעשה בראגינסקי באנייה לצורך הבאת עולים, היווה הפרה ברורה של התחייבות הסוכנות היהודית לבריטים להפסיק את כל הפעולות הקשורות לעלייה הבלתי לגאלית. החל מאבק בין המרכז בארץ לבין שליחי המוסד בקושטא (איסטנבול), וב-27 בדצמבר 1940 שלח אליהו גולומב לבראגינסקי את המברק הבא: (ארכיון תולדות ההגנה, 14/209)

דאריאן 2 נמכרה לחלוטין. כל עיכוב במסירתה לקונה [הכוונה לבריטים], לא רק שהוא בלתי הוגן, אלא מסכן את שמנו הטוב ומעמדנו.

תשובתו של בראגינסקי לא איחרה לבוא:

בגלל קושיים בהתחייבויות אינני יכול לראות כל אפשרות למלא את בקשתך.

בינתיים נודע הדבר לבריטים, והם שבו ודרשו להעביר אליהם את האנייה ולא להשתמש בה לצורך עלייה ב'. לשם כך הגיע דוד הכהן (איש הקשר בין ההגנה לבין הבריטים) לקושטא ודרש במפגיע מבראגינסקי למלא אחר הוראות המרכז בארץ ולמסור את ה"דאריאן 2" לבריטים. כאשר נשאל "מה לעשות ב-160 הפליטם שעלו על האנייה ברומניה", ענה דוד הכהן: "יש להחזיר אותם לחוף". בראגינסקי סירב לעשות זאת ביודעו כי בכך יפסוק את דינם של הפליטים למוות. ובמכתבו של חיים וייצמן למשה שרתוק-שרת מה-3 בינואר 1941 נאמר כי בכדי להמשיך את שיתוף הפעולה עם הבריטים, הם עומדים על כך כי:

בל יועבר אף עולה בלתי לגאלי אחד על אנייה זו.

בסופו של דבר הפר בראגינסקי את החלטת המרכז בארץ, והשתמש באנייה "דאריאן 2" להבאת עולים. בקונסטצה נתווספו עוד פליטים לאנייה, וב-10 במרס 1941 היא הפליגה מרומניה לארץ-ישראל כשעל סיפונה 786 פליטים יהודים. כעבור תשעה ימים נתפסה האנייה בידי הבריטים והובאה לחיפה. העולים הועברו למחנה המעצר בעתלית, ושוחררו כעבור שנה וחצי, בעוד האנייה הוחרמה ובכך חזרה לבעליה החדשים.

הפרשה האומללה של "דאריאן 2" אומרת דרשני. האומנם לא יכול היה הצבא הבריטי למצוא ספינת מסחר מן הצי הבריטי האדיר, עד שנזקק לספינה היחידה שעמדת לרשות המוסד לעלייה ב' ושהייתה מיועדת להצלת יהודים? מבדיקת הפרשה מסתבר כי לספינה לא היה כל תפקיד צבאי מוגדר וכי היוזמה להשתמש בה לצורך מבצעי, בא מנציגי ארגון ההגנה.

קשה השתחרר מן המסקנה, שה"דאריאן 2" נמכרה לבריטים במסגרת המדיניות של הסוכנות היהודית להפסיק את כל הפעולות שנעשו במסגרת העלייה הבלתי לגאלית. מדיניות זו הייתה פועל יוצא משיתוף הפעולה בין הסוכנות היהודית לבין הצבא הבריטי.




הערות לערך:
שם המעיר: סמדר לוי
הערה: אבי ז'ק יעקב עלה על האניה בנמל ורנה בולגריה. הוא סיפר שיחד עמו היה ניצול מהסטרומה שטבעה - שם איבד הניצול מואיס אפר שמו, אשה וילדים שטבעו בים השחור.
אבי שהה בעתלית שנה ואח"כ באו מקיבוץ אפיקים והציעו לחלק מהעצורים לעבור לאפיקים ולזכות בחופש.
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: יפתח אופק
הערה: שיתוף הפעולה של הנהלת הסוכנות עם המודיעין הבריטי
לא הניב את התוצאות המקוות, אבל זו מסקנה שבדיעבד.
כאשר נחתם ההסכם לשיתוף פעולה חשאי, בין ויצמן להאליפקס (שר החוץ הבריטי) בספטמבר 1939 בדבר שיתוף פעולה מודיעיני נגד גרמניה הנאצית,איש לא ידע מראש מה הגורל המצפה לעם היהודי.אבל במטרה למצוא כוחות אנגליים שיהיו מוכנים לשתף פעולה חרף הספר הלבן, המאמץ היה ראוי. פירות משנה שהופקו מהשיתוף, אימון ומימון פלוגות סיור שהיוו אח"כ את בסיס הפלמח. וכן אימון ומימון הקמת חייל קשר מחתרתי
ומשלוח הצנחנים אל מעבר לקווי האוייב. כל אלה ויותר היו "פירות" שיתוף הפעולה. אלא שבשל חשאיותו, לא ניתן היה להתחלק במידע עם אנשי עליה ב' וכך יצא שפרשת האוניה דאריאן 2 סיכנה את המדיניות, שכאמור בדיעבד ניתן למר לא הניבה את כל המצופה ממנה.
אבל האמירה כאילו שיתוף הפעולה של הסוכנות נועד לבלום את העליה הבלתי לגאלית, היא אמירה נבזית.
למזלנו, ליד הגה המדיניות של התנועה הציונית והנהלת הסוכנות היו אישים כוויצמן, בן-גוריון ושרת, ולא אחרים שהתמחו בהפרחת סיסמאות על זקיפות קומה לאומית, אבל אמתחתם רייקה
מקור ההערה: עבודה לתואר "מוסמך" של אלדד חרובי

שם המעיר: רון וייס
הערה: אבי יוסף וייס עלה על האנייה בקונסטנצה לאחר שהות ברומניה אליה ברח עם פלישת הגרמנים לפולין. במהלך ההפלגה נמלט קפטן האנייה עם חלק מאנשי הצוות. התמנה קפטן חדש לאנייה בשם ברגנסון וחוא צרף את אבי לצוות האנייה בתור מכונאי. זאת לאחר שאבי היה בוגר בית ספר מקצועי לנוער יהודי בפולין. לאחר תפישת האנייה ע"י הבריטים נכלא אבי עם יתר המעפילים בעתלית. לאחר שחרורו ממחנה המעפילים התגייס אבי לצבא הבריטי ולחם באפריקה. יש בידי מכתב המלצה של קפטן ברגנסון על עבודת אבי באנייה וכן מדליית "כוכב אפריקה" של הצבא הבריטי שניתנה למי שלחם באפריקה בזמן המלחמה.
מקור ההערה: ידע אישי ומכתב המלצה ומדליית "כוכב אפריקה"

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן